מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי ז"ל בהר הרצל:
"בפתח דבריי, בשמי ובשם רעייתי שרה, אני מבקש להביע כאב עמוק על גדיעת חייהם הבוקר של נפגעי הפיגוע הרצחני בחולון. המאבק הנחוש שלנו במבקשי נפשנו צמאי הדם נמשך כל העת. נרדוף אותם ונכה בהם בכל מקום. תנחומינו הכנים נמסרים למשפחת דניב, שיקירתם רינה נרצחה בחולון לצד אדם נוסף. אנו מאחלים החלמה לפצועים. העם כולו ניצב לצידם, בערבות הדדית, שהיא אכן יסוד קיומנו.
"עזה – חאן יונס – דיר אל בלח – רפיח: במקומות אלו, שבהם פועלים לוחמינו הגיבורים היום – כבר פעלו לוחמי 'הגדודים העבריים' שייסד ז'בוטינסקי במלחמת העולם הראשונה. אני תוהה אם הוא היה ברפיח.
"ייתכן מאוד שהיה גם ברפיח, כי רפיח נזכרת שוב ושוב ב'מגילת הגדוד' של ז'בוטינסקי. הוא מתייחס אליה כאל נקודת מפתח על יד הגבול המצרי. השליטה באזור נועדה להגן על ארץ-ישראל מדרום, למנוע חבלות בתשתיות תחבורה ומים, ולשמור על אלפי השבויים של הצבא העות'מני.
"שורת הסיכום של ז'בוטינסקי ביחס למה שנעשה אז בגזרת רפיח ספוגה בגאווה. הוא כותב: "ביצענו את כל מה שהוטל עלינו בדקדקנות ובאורח משביע רצון". ובכן, לפני כמה שבועות, כשאני ביקרתי את כוחות צה"ל ברפיח, חשתי גאווה דומה. התרשמתי שם עמוקות מהישגי לוחמינו. ראיתי את הפעולה העצימה שלהם – מעל הקרקע ומתחת לקרקע. התחזקתי גם בהבנה שאחיזתנו בציר פילדלפי ובמעבר רפיח חיוניים להמשך. רק הגברת הלחץ הצבאי על אויבינו השפלים, מרצחי החמאס, תקדם את מטרות המלחמה.
"המטרות הן קודם כל להבטיח את עתידנו, ולשחרר את כל חטופינו, ואני מדגיש: את כולם – בלי יוצא מן הכלל -החיים והחללים גם יחד, נשיב אותם הביתה. אנחנו נמשיך ללחוץ על הדוושה. לא נרפה מן הלחץ בכל אזורי הלחימה. ננקוט יוזמה התקפית, יצירתית, עיקשת – עד בוא הניצחון.
"זאב ז'בוטינסקי – אבי הציונות הלוחמת – היה לבטח מאושר למראה הדור הצעיר שמגן בעוז על ביטחון ישראל. מה הוא אמר להם אז? הוא אמר להם: 'לימדו לירות'. 'לימדו לירות' – דרישה זו לא נבעה מתאוות הרג או מצמא לדם. גם לא מתוך 'מיליטריזם' – זה היה כינוי גנאי, אחד מני רבים, שהוצמד לשיטתו הרעיונית. ז'בוטינסקי פשוט הבין את כורח המציאות: אם לא נשיב לתוקפינו מכה אחת אפיים, אם לא ניטול את גורלנו בידינו – נהיה כאותן כבשים הצועדות לכיוון הזאב.
"הוא כתב: "עזור לעצמך, או שאין לך פדות". עקרונות-היסוד של תורת ז'בוטינסקי, שהתגבשו בין שתי מלחמות העולם, מוסיפות להנחות אותנו. אלא שמאז מתקפת-הטרור המפלצתית בשבעה באוקטובר, אנו מעדכנים עקרונות אלו כנגזרת של אופי המערכה.
"ראשית, כפי שאתה אמרת, אדוני הנשיא, עיקרון 'קיר הברזל': טיפוח יכולת צבאית שתבסס את קיומנו בארצנו, ושתגרום למבקשי נפשנו להבין כי לא יעקרו אותנו ממולדתנו. ז'בוטינסקי החיל עיקרון זה על ערביי ארץ-ישראל, ואילו אנו מרחיבים אותו לכל חלקי המזרח התיכון.
"איראן ועושי דברה מבקשים להקיף אותנו בטבעת-חנק של טרור בשבע חזיתות. התוקפנות הגלויה שלהם אינה יודעת שובע. אבל לא אלמן ישראל: אנו נחושים לעמוד מולם בכל חזית, בכל זירה, רחוקה כקרובה. כל מי שרוצח את אזרחינו, כל מי שפוגע במדינתנו, לא יינקה מאחריות. הוא ישלם מחיר כבד מאוד. ידנו הארוכה מכה ברצועת עזה, בתימן, בביירות, היכן שצריך.
"ידנו זו – וגם לכך התייחס ז'בוטינסקי במאמרו על 'קיר הברזל' – ידנו זו תושט בבוא הזמן לשלום, אל מי שירצה לכונן איתנו יחסי שלום. אני מאמין שכך יהיה – כי שלום עושים עם החזקים, לא עם החלשים.
"לצד ההתעצמות הצבאית שלנו, אנו מעדכנים עיקרון נוסף של ז'בוטינסקי – תורת הלחץ. יחסים בין מדינות נשענים במידה רבה על אינטרסים. מול אינטרס של הצד האחד, צריך לדעת להתעקש על האינטרס הנגדי. מול לחצים מדיניים, צריך לדעת להפעיל לחץ נגדי.
"מאז תחילת המלחמה מופנים כלפינו אינספור לחצים שאנו צריכים להדוף. ההישגים הרבים שלנו במערכה מבוססים גם על העובדה שלא נכנענו ללחצים הללו. אנחנו מפעילים לחץ נגדי במקומות שחשוב להפעיל אותם. התעקשנו על הקווים האדומים שלנו, ונמשיך להתעקש עליהם – הן מול אויבינו, והן מול ידידינו – שעמידתם לצידנו ראויה למלוא ההוקרה. אנחנו מעריכים, משבחים, מקדמים בברכה. אומרים "כן" מתי שאפשר, ואמרים גם "לא" מתי שצריך.
"ז'בוטינסקי האמין בניצחונה הסופי של הציונות. הוא ידע שעוד צפויים לנו מאבקים לרוב, אבל מידיו לא נשמט אף פעם מצפן הדרך: "בית, ארץ, חרות, תקווה". נוסיף ללכת לאורו, במאמצינו להוביל את מדינתנו האהובה לחוף מבטחים. או במילים שאני בטוח שהוא היה חותם עליהן: נלך עד הסוף, עד הניצחון המוחלט".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו