ראש שירות הביטחון הכללי, רונן בר, הזהיר בשבוע שעבר ממעשי האלימות של יהודים ישראלים נגד פלסטינים – כך דיווח גיא פלג בחדשות 12. לאחר שיושב ראש עוצמה יהודית איתמר בן גביר פקד את הר הבית, כתב בר: "התקדמות בכיוון תוביל לשפיכות דמים רבה ותשנה ללא היכר את פניה של מדינת ישראל. אני סבור שנדרשת הצהרה חד-משמעית, מקצה לקצה, שזו פעילות פסולה ומסוכנת – ערכית וביטחונית. נדרש מאמץ בין-משרדי למיגור התופעה. אני משוכנע שזה צריך להיות אחד היעדים המרכזיים של הממשלה. מוקדם לפני שיהיה מאוחר מדי. תופעה זו מייצרת סיכון משמעותי ביותר לביטחון האזור".

במכתב, ששלח לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר המשפטים יריב לוין, לשר החינוך יואב קיש, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לשר הפנים משה ארבל, לשר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, כתב בר ש"תופעת 'נוער הגבעות' הפכה מזמן לכר נרחב של פעילות אלימה כנגד פלסטינים. מעולם לא התחברתי למושג 'פשיעה לאומנית'. זו לא פשיעה, מכיוון שיש הפעלת אלימות לצורכי הטלת מורא, כלומר טרור. זו לא 'פשיעה לאומנית', ובוודאי לא לאומית, מכיוון שיש בה קריאת תיגר על הלאום".

ראש שב"כ רונן בר (צילום: פלאש 90)

עוד כתב ש"מנהיגי התופעה מבקשים להביא את המערכת לאובדן שליטה באופן שלא תהיה למערכת הממוסדת יכולת להשתלט על האירועים בשטח. אנחנו על סיפו של תהליך משמעותי, משנה מציאות. הנזק למדינת ישראל, בעיקר בעת הזאת, וברובו המכריע של ציבור המתיישבים הוא בל יתואר –
(1) דה-לגיטימציה בינלאומית גם בקרב טובי ידידינו;
(2) פריסת כוחות צה"ל, שגם כך מתקשה לעמוד בכלל המשימות, שגם כך לא נועד לטפל במשימות אלה;
(3) פיגועי נקם שמציתים זירה נוספת במלחמה הרב-זירתית שבה אנחנו נמצאים;
(4) הכנסת גורמים נוספים למעגל הטרור, כאלה שלא היו שם קודם לטובת נקם;
(5) מדרון חלקלק שמסייע לתחושת היעדר המשילות;
(6) קושי נוסף ביצירת בריתות אזוריות שנדרשות למול הציר השיעי;
(7) ומעל הכול: כתם גדול על היהדות ועל כולנו".

ראש השירות התייחס גם למאפייני הפעילות, שמפניה הוא מזהיר: "אובדן החשש ממעצר מנהלי נוכח התנאים להם זוכים בכלא וכספים שאותם מקבלים לאחר שחרורם מחברי כנסת יחד עם מתן לגיטימציה ודברי הלל, לצד מסע דה-לגיטימציה לגורמי ביטחון. מפעילות ממוקדת וחשאית לפעילות רחבה וגלויה. משימוש במצית לשימוש באמל"ח. לעיתים תוך שימוש באמל"ח שחולק על יד המדינה. מהתחמקות מכוחות הביטחון לתקיפת כוחות הביטחון. מהתנתקות מהממסד לקבלת הכשר מגורמים מסוימים בממסד".

לשיטתו של בר, "לתופעה הזו המענה אינו שב"כ. שב"כ הוא פלסטר שנועד לטפל במיעוט קיצוני. הוא אינו הבסיס לטיפול בשורש הבעיה. נדרשת קואליציה של מתווי דרך, שרים, שרים, משרדי ממשלה, רבנים, מנהיגים אזוריים, ובהיעדר כזאת, כל דאלים גבר". עוד כתב במכתבו: "התופעה בחסות האירועים הביטחוניים, אוזלת היד המשטרתית וייתכן אף תחושת גיבוי סמוי צוברת נפח ומשנה את פניה: מעשייה של בודדים לפעילות של מאות. התרחבות משמעותית של היקף המשתתפים בתופעה".