בג"ץ פרסם את הפסיקה בעתירה נגד שר המשפטים יריב לוין בעניין מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון וקבע כי עליו לכנס את הוועדה למינוי שופטים על מנת למנות נשיא.

מי שצפוי להיבחר לנשיא העליון אם תכונס הוועדה הוא השופט יצחק עמית. לוין התנגד עד כה לכינוס הוועדה משום שאין לו רוב בה למינוי השופט יוסף אלרון בניגוד לשיטת הסניוריטי הנהוגה, לפיה השופט הוותיק ביותר בעליון ממונה לנשיא.

בתקציר פסק הדין נכתב כי "בית המשפט העליון הוציא צו מוחלט וקבע פה-אחד כי על שר המשפטים לממש את חובתו, לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא. בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, נקבע כי אין עילה להתערב בה בעת הזאת.

בפסק הדין הודגש כי "מאז חודש אוקטובר 2023 לא מכהן נשיא במינוי קבע בבית המשפט העליון, ובית משפט זה פועל בהרכב חסר של שני שופטים, לאחר פרישתן מכס השיפוט של נשיאת בית המשפט העליון א' חיות ושופטת בית המשפט העליון ע' ברון. עובדה זו קשורה בהימנעות שר המשפטים, אשר מכהן כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, מהפעלת סמכותו לפי חוק לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית משפט זה. על רקע זה ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה לשר להפעיל את סמכותו האמורה ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא ושופטים לבית המשפט העליון.

"לב המחלוקת בין הצדדים הוא השאלה אם השר חייב לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון. לעמדת העותרת והיועצת המשפטית לממשלה, כאשר מתפנה משרת הנשיא כאמור, השר מחויב לכנס "במהירות הראויה" את הוועדה לצורך בחירת נשיא חדש; לגישתן, השר הפר בענייננו את חובתו. מנגד, השר טוען כי גם כאשר מתפנה משרת נשיא בית המשפט העליון, מוקנה לשר שיקול דעת אם יש למנות נשיא חדש; וכי מדיניות השר היא שאין למנות נשיא כאמור, אלא לאחר השגת הסכמה רחבה בוועדה למינוי זה.

עוד נכתב כי "במסגרת הדיון בעתירה דנן כיבד בית המשפט את שיקול דעתו של השר, ואת ניסיונו להביא למינוי נשיא בית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בוועדה. בשל כך, ולנוכח רגישות הסוגיה, במשך פרק זמן משמעותי נמנע בית המשפט מהכרעה בעתירה ומהתערבות בשיקול דעתו של השר באשר להפעלת סמכותו הנדונה.

עוד הודגש כי "מטיעוני השר עולה שמדיניותו היא שאין למנות נשיא לבית המשפט העליון כל עוד לא מושגת הסכמה רחבה ביחס למינוי; וכי דומה שמבחינת השר, אין מניעה שלא ייבחר נשיא לבית משפט זה במשך פרק זמן בלתי מוגבל.

"הלכה למעשה, מדיניות זו משנה את המנגנון הקבוע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון, וחורגת מהוראות הדין. בנסיבות האמורות לא נותרה ברירה אלא לקבוע כי מדיניות השר מנוגדת לדין ואינה יכולה לעמוד.

השופטת וילנר הוסיפה כי "אין לקבל את טענת השר, שלפיה שופטי בית משפט זה מצויים בניגוד עניינים בכל הנוגע לדיון בעתירה. הודגש כי האינטרס שימונה נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש גם כראש הרשות השופטת, אינו אינטרס פרטי של בית משפט זה, של שופטיו או של מי מהם, אלא אינטרס של הציבור כולו, בשים לב לחיוניות מינוי נשיא כאמור לתפקודן התקין של הרשות השופטת ושל מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל".

השופטת וילנר ציינה כי לנוכח כל האמור, הרי שבחלוף למעלה משנה, שבה נמנע השר מכינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון; משהתברר כי אין מניעה מבחינתו שלא ימונה נשיא כאמור במשך זמן בלתי מוגבל; וכי מדיניותו אינה מייחסת כל משקל לתכלית החקיקה הרלוונטית – בנקודת הזמן הנוכחית אין מנוס מקביעה כי מדיניות השר מנוגדת לדין, וכי על השר לממש את חובתו ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון. לנוכח האמור, נקבע כי יש להוציא צו מוחלט, כמפורט בראשית הדברים.