ליאם אור, שנחטף לשבי חמאס ושוחרר בעסקה, שיתף בחשבון האינסטגרם שלו לאחר פרסום התיעוד מהמנהרה בה הוחזקו ששת ה חטופים שנרצחו בשבי:

"לא תומך ענק בכלי הזה של לשתף או של תקשורת בכללי אבל לפעמים צפים דברים ואם אפשר לקבל חשיפה אז סלמתק. חיי אדם, החיים שלנו זה דבר שאנחנו לפעמים לוקחים קצת כמובן מאילו ואנחנו עושים שטויות וזה בסדר, מותר לנו "לשחק" עם החיים שלנו וזה הטבע וזה כיף. אסור לאנשים אחרים לשחק בחיים שלנו. וזה קורה. כבר יותר מידי ימים.

"ציר פילדלפי" "זה ימנע את ה7.10 הבא" "ניצחון מוחלט" לעומת חיי אדם? היה על האדמה של הארץ שלנו שואה. שאני בטוח שהגוף הצבאי למד ממנו ולא יהיה כזה שוב. כבר נקרע הלב מזה שכל יום נופלים חיילים ומזה שפה קרוב ממש כמה קילומטרים מאיפה שאני גר ישנתם אזרחים של המדינה שלנו שמוחזקים בשבי, שבי. פתאום אחרי שכמעט שנה מדברים על זה כל יום זה נשמע יותר סביר לאוזן לא? קל לשבת על הספה ולדבר על החטופים בתור כותרת ולא בתור אנשים שעוברים שואה כבר כמעט שנה.

"אני הייתי שם, לחלק מכם אני בן זוג, בן, אח, קרוב משפחה, חבר מהבית, מהיציע ואולי סתם זרים או אולי דמויות ציבוריות שרק מחכות שילד אוהד הפועל יעלה משהו שיכול לשרת לכם את הצבא של העוקבים. אבל שכולכם מסתכלים עליי אתם תשימו לב שאני בסדר. אני באמת מאמין שאני עכשיו אחרי כבר כמעט 10 חודשיים שהשתחררתי מרגיש יותר טוב.

"אבל הנה אני כרגע בתאילנד ושמתי את הצמיד של המסיבה קצת צמוד מידי וכל מה שאני חושב עליו זה על הכמה ימים שבהם ישנתי עם ידיים קשורות מאחורי הגב על החול והאבנים שם במנהרות והדרך שבה דחפו לי חתיכת עוגה קטנה פעם ביום כדי שלא אמות מהר אלא לאט, שאתה עם הידיים קשורות אתה לא יכול למנוע ממפלצות שם להתעלל בך.

"ואיזה קל זה שיש לך פצע ירי בבטן. אם בטעות עשיתי לכם לא נוח ואולי גם קצת מטלטל אבל זה יעבור לכם עוד 5 דקות. לי זה לא. החטופים ששם צריכים להתחיל לטפל בנפש שלהם ובגוף שלהם, המשפחות חייבות לראות כבר את היקרים להם מכל. בבקשה תשקלו לפני שאתם מגיבים למשפחות החטופים כי היקירים שלהם לא איתם וקשה להם, זה היה יכול להיות המשפחה שלכם. תחזירו אותם הביתה כבר, ואם אין לכם איך אז בבקשה אל תעשו קשה למשפחות החטופים".