ראש שירות הביטחון הכללי רונן בר אמר אתמול (חמישי) בהערכת מצב שקיים עם הרמטכ"ל הרצי הלוי בדרום לבנון, שישראל לא יכולה להילחם בטרור רק על ידי הצבת מאבטחים בקניונים והקמת ממ"דים כהגנה מפני טילים; עליה, לדבריו, לפעול בקיני המחבלים.
דברי ראש שב"כ
מדינת ישראל לא יכולה להגן על התושבים שלה מפני מחבלים רק בעזרת קו השמירה בקניון ומול טילים רק בעזרת בניית ממ"דים. זה צריך להיות בקיני המחבלים ובפסי הייצור. לכן, בגבול של שלום – הגנה בצד הגבול. בגבול של מלחמה – הגנה משני צידי הגבול עם חופש פעולה. בשנים האחרונות אנו רואים התבססות של חמאס בלבנון. היא תגבר כי הם יצאו מעזה וההשקעה תהיה כאן. אנחנו נמשיך לרדוף אותם בכל מקום. את הטבח של של 7 באוקטובר תמיד נזכור ונוודא שאת הלקח של 8 באוקטובר הם יזכרו.
דברי הרמטכ"ל
אנחנו עכשיו עם שבע אוגדות מתמרנות, שלוש בעזה – דרום הרצועה, מרכז הרצועה, צפון הרצועה, ארבע אוגדות עובדות כאן, מתמרנות, וצה"ל פועל בעוד הרבה מקומות אחרים, עם סד"כ יבשה וסד"כ אוויר, עם מודיעין, עם מבצעים מיוחדים, בהרבה מאוד גזרות. אנחנו ממשיכים להילחם באויב ואנחנו לא עוצרים עד שאנחנו לא מבינים שאנחנו יודעים להחזיר את התושבים, לא רק בביטחון עכשיו, גם בהתבוננות עתידית, ואם מישהו יבוא לבנות את הכפרים האלה עוד פעם, הוא יגיד לא כדאי לבנות תשתיות טרור כי צה"ל יחריב את הכפר הזה שוב.
פועלים בכל הגזרות, גם בבקאע וגם בביירות, גם מצפון לליטני גם מדרום לליטני, וכל הדברים האלה עובדים חזק מאוד. מה שאתם עושים כאן הוא הרכיב הכי חשוב להחזרת התושבים. אז תראו, ימים מיוחדים וחגים, ואנחנו כולנו ממוקדים בעשייה כדי שתושבי מדינת ישראל יוכלו לעשות את החגים ולשנים קדימה להיות כאן בביטחון.
לפעמים אדם סוחב תיק על גבו.
לפעמים הוא נושא אותו על כתפו.
לפעמים משא התיק נסבל,
ולפעמים סחיבתו נדמית קשה מנשוא
– יש רגעים כאלה.
ויש רגעים בהם הוא שואל את עצמו
– מה יהיה אם אניחו מידי?
מה יהיה אם אוריד את התיק מגבי?
אבל לא באמת יש אופציה כזו.
מדובר בסוג של חלומות בהקיץ.
סוג של פנטזיה.
לפעמים אדם סוחב תיק על גבו,
ועל אף שיכול שמדובר
בעניין של כמה שנים,
הוא מרגיש כאילו הוא נושא אותו
על גבו ואיתו חיים שלמים.
הוא מנסה להיזכר מה היה קודם,
אי-אז, בטרם הונח על גבו התיק,
אבל הזיכרון נעשה מעורפל
והתמונה היחידה שעולה במוחו
היא דמותו-שלו עם התיק שאיתו,
התיק שאותו הוא נושא על גבו.
משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.
משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם