יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן בפתח ישיבת סיעתו: "אני אומר כאן את מה שחייב להיאמר: אפשר וצריך להחזיר את כולם אילו רק ישראל הייתה מוכנה לסיים את הלחימה בעזה".

עוד אמר: "בשבוע שעבר ראינו איך נתניהו קם ממיטת חוליו. חלש, אפור ובקושי נע, אבל עשה מאמץ עילאי – כי ההישרדות הפוליטית שווה כל מאמץ. אבל בשביל להציל את לירי ויתר החטופים, הוא לא מוכן לזוז מהכיסא שלו, הוא מפחד עליו יותר משהוא מפחד על חיי האזרחים והחיילים שנמקים בשבי".

הנאום המלא:

"זהו יום קשה. אני רוצה לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחות הקורבנות ואיחולי החלמה לפצועים בפיגוע ליד צומת קדומים. במקביל, הירי לדרום נמשך ועוד פגיעה ישירה בבית בשדרות. הממשלה ממשיכה להפקיר את ביטחון האזרחים. גם עכשיו היא ממשיכה עם קונספציית 'חמאס הוא נכס'. טרור חייב להיענות ביד קשה לצד מהלך מדיני נחוש – רק כך משיגים ביטחון אמיתי.

"אנחנו שומעים דיווחים שיש עסקה חלקית בלבד על הפרק. 476 ימים מתחננות משפחות החטופים לממשלה שתעשה את המעשה הראוי, הנכון, האחראי, המוסרי והאנושי ביותר – תציל את חיי יקיריהם. המעשה המתבקש וההכרחי, סביבו יש קונצנזוס מקיר לקיר, ובלעדיו אין 'ביחד ננצח' ואין אחדות, ואין סולידריות ואין תקומה ואין ריפוי.

"בשבוע שעבר ראינו איך נתניהו קם ממיטת חוליו. חלש, אפור ובקושי נע, אבל עשה מאמץ עילאי – כי ההישרדות הפוליטית שווה כל מאמץ. אבל בשביל להציל את לירי ויתר החטופים, הוא לא מוכן לזוז מהכיסא שלו, הוא מפחד עליו יותר משהוא מפחד על חיי האזרחים והחיילים שנמקים בשבי.

"אני אומר כאן את מה שחייב להיאמר: אפשר וצריך להחזיר את כולם אילו רק ישראל הייתה מוכנה לסיים את הלחימה בעזה. בפועל, את המלחמה בעזה סיימנו מזמן. אנחנו נמצאים תקופה ארוכה בשלב הדשדוש חסר התוחלת. קצב הגיוס לחמאס עולה על קצב החיסול – ככה זה כשאין שום ניסיון לבנות חלופה לחמאס בתוך הרצועה.

"אבל נתניהו ממשיך לסרב להביא לעסקת שחרור כל החטופים שמרכיביה ידועים וברורים – הפסקת הלחימה, יציאה מרוב שטחי הרצועה והחלפת חטופים באסירים פלסטיניים. אם נתניהו היה – לא מנהיג ראוי אלא פשוט אדם סביר – הוא היה אומר כך: אני מסיים את המלחמה בתמורה – לא 34 חטופים, אלא מאה. כולם בעסקה אחת, עסקה שתוביל את ישראל לניצחון האמיתי.

"אבל חברי הממשלה נאחזים בכיסאות, ובתקציבים, ובשררה, ובהזיה המטורפת אודות התנחלות מחדש בעזה. כל יום שעובר, עוד ועוד משפחות מצטרפות למעגל השכול. משפחות נהרסות ונשברות, כדי שהם ימשיכו להחזיק בכיסא.

"ראיתי חמלה מרגשת מצד חברי הממשלה והשופרות שלה כשבן גביר גרר את נתניהו החולה להצביע. אך יום לאחר מכן, מול התחינות של לירי, ילדה אחת שמבקשת להציל את חייה, ומול זעקות השבר של עינב צנגאוקר ויתר המשפחות – הם הפגינו אטימות לב. איך יכול להיות שהילדה הזו צריכה להתחנן שתצילו אותה? איך יכול להיות שמאה אזרחים נמקים בשבי בייסורים ואתם לא קמים מהכיסא להציל אותם? מי אתם בכלל שתפקירו אותם??

"למשפחות החטופים אומר – אנחנו נילחם בממשלה הזו בשביל החטופים, ובשבילכם ננצח. והדבר הראשון שנעשה מייד לאחר שנחליף אותם יהיה סיום את המלחמה והחזרת כולם הביתה. את כולם נחזיר הביתה. ואיתם נחזיר את הנורמליות והשפיות לעם הזה. כי ישראל ראויה למנהיגות אמיתית – כזו שמציבה את חיי אזרחיה מעל כל שיקול פוליטי".