שורדת השבי נועה ארגמני, שנחטפה לעזה ושוחררה במבצע צבאי, סיפרה פרטים חדשים על תקופתה בשבי באירוע של קהילת הנובה בעיר מיאמי, בין היתר נסיבות מותם של החטופים איתי סבירסקי ויוסי שרעבי.

"לאחר 54 ימים בשבי, היינו רק אני, איתי סבירסקי ויוסי שרעבי. את שלושתנו יחד החזיקו בשבי בתוך בית, אך יום אחד הבית הופצץ והוא התמוטט עלינו. מצאנו את עצמנו בהריסות".

"איתי היה מסוגל לעמוד, ויוסי ואני נלכדנו מתחת להריסות. לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום. חשבתי לעצמי שייתכן שזאת השנייה האחרונה של חיי. צעקתי חזק כדי שמישהו יוכל לשמוע אותי, ושמעתי גם את יוסי צועק, אך לאחר מספר שניות הפסקתי לשמוע את הצעקות של יוסי".

"נמשכתי החוצה מההריסות וניסיתי לעזור ליוסי. כשהוצאנו אותו זה כבר היה מאוחר מדי. יוסי היה חבר קרוב שלי, והוא היה נשמה טובה וטהורה והוא יישאר בליבי לעד".

"איתי ואני היינו צריכים למצוא מסתור. אחד מהשובים שלנו לקח אותנו לבית אחר. אבל יומיים לאחר מכן איתי נרצח בידי השובה הזה. איתי היה איתי מהיום הראשון בשבי. סיפרנו זה לזו הכול. הוא היה הנשמה התאומה שלי, לא הייתי מסוגלת לשרוד בלעדיו".

"מהרגע הזה הייתי לבד עם חמישה מחבלים באותו בית. חייתי בפחד בכל יום ויום. לא רציתי שהשובים פתאום יאבדו שליטה וירצחו אותי. כל המחבלים היו חמושים בכלי נשק רבים, סכינים ורימונים".

"גרתי באזור מלחמה. כל שנייה הרגישה כמו השנייה האחרונה של חיי. הייתי בלי מים, בלי חשמל ובלי מזגן, הזעתי כל היום. הייתי בלי אוכל, סגורה בחדר קטנטן בלי חלונות. היה לי חום גבוה, לא היו תרופות והתקלחתי פעמיים בחודש".

"אנחנו מאבדים את האנושיות שלנו שם, ולכן אנחנו חייבים להחזיר את כל החטופים הביתה עכשיו. העסקה מוכרחה לצאת לפועל במלואה, על כל שלביה. אני יודעת מה זה להיות זו שנותרה מאחור, כשראיתי חטופים אחרים משוחררים אל משפחותיהם".