נשיא המדינה יצחק הרצוג פנה הערב אל נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בנאום שנשא בטקס הצהרת האמונים של האחרון: "אני מחזק את ידיך בעת הזאת ומגנה את ההשתלחויות בך ואת העובדה שהפכת מטרת דמות ממש עבור אנשים שמעולם לא פגשו בך ולא זכו להכיר אותך".

עוד אמר הרצוג: "כנשיא מדינת ישראל שזוהי סמכותו שבחובה, חובה שהיא גם עבורי זכות גדולה, אני ממנה אותך היום על פי חוק, נותן בך את אמוני המלא ומעניק לך את ברכת הצלחת הדרך".

הרצוג נדרש בדבריו להיעדרותם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה מהטקס –

ההתרגשות במעמד החשוב הזה מהולה גם בכאב. כאב על כך שבעיצומה של תקופה בלתי רגילה – תקופה שמעמידה למבחן את קיומנו כעם איתן, שבה אויבינו מאיימים על עצם הריבונות שלנו – המעמד הזה מתקיים "במעמד צד אחד". כאב על כך שלא נוכחת כאן היום, יחד, הנהגת כלל רשויות השלטון.

צר לי מאוד שהנהגות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לא נמצאות כאן עימנו היום כפי שהיה ראוי ומצופה מהן. במדינה דמוקרטית, שהממלכתיות היא נר לרגליה, אין מקום להחרמה של רשות אחת בידי רשות אחרת; אין מקום להפיכת החוק והנוהג לכלי משחק שמשמש למאבקים פוליטיים או ציבוריים; ובוודאי שאין מקום לפסילתו של נשיא בית המשפט העליון שנבחר לתפקידו בהתאם לחוק ולהוראות כל דין.

אנחנו נתונים בתקופה שבה אמון הציבור ברשויות השלטון ובמוסדות המדינה הולך ונשחק. לפיכך, המעמד הזה, של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון, הוא הזדמנות חשובה ביותר עבורנו לדבר גם על אמון הציבור ברשות השופטת ובמערכת המשפט. הרי מוכרת לכולנו הקביעה, שגם רבים מכם – מכובדיי השופטות והשופטים – מצטטים לא אחת, לפיה כוחו של השופט, ולמעשה חוסנה של המערכת המשפטית כולה, מבוסס על אמון הציבור בהם.

צריך לומר בכנות: המשבר שהחברה הישראלית נמצאת בו היום הוא משבר אמיתי ועמוק. יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות המבצעת, ושזכויות האדם והאזרח לא מוגנות עוד מפני כוחו של הרוב.

לצידם, יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים אף הם לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות השופטת, ושזו מנותקת מהם, "גוזלת" מהם את הבחירה שלהם ואת מעמדם כרוב, פוסקת לעיתים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואינה מייצגת את האוכלוסייה על כלל גווניה. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, ששבעים פנים למשפט, אך אלה לא מוצאים כיום את ביטוים המספק במערכת המשפט הישראלית.

אני קורא לכם – הנהגת מערכת המשפט – ואומר: לקולות האלה יש משמעות. לביקורות האלה יש מקום. לכאבים האלה חייב להיות ביטוי. צריך להקשיב להם קשב רב, צריך להיות פתוח אליהם, להבין אותם, להפנים אותם, צריך להיפגש איתם – במובן העמוק של המילה – בלב פתוח. בנפש חפצה.

השופט עמית, אני פונה אליך – כמי שמונה כעת כראש הרשות השופטת בישראל – וקורא לך להוביל את מערכת המשפט, באומץ ובעוז, להושטת יד ולדיאלוג.

שחיקת האמון במערכת המשפט היא מדאיגה ביותר. עלינו לזכור ששיח ודיון, ואפילו שינוי, הם לא אויב של הדמוקרטיה. להפך – הם הוכחה לכך שהדמוקרטיה חיה ובועטת. ובלבד שהשינוי בא מתוך שאיפה כנה לחזק, לבנות את אמון הציבור במערכת ולהבטיח שישראל תישאר לעולם מדינה דמוקרטית באמת.

אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח – עם הציבור ובפניו – לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים.

מדינת ישראל רוצה וצריכה רשות שופטת המחוברת לתמורות החברתיות בדמוקרטיה הישראלית; רשות שופטת שמבססת הידברות, הקשבה, כבוד ורגישות יתרה למגוון העמדות, הכאבים וההשקפות בישראל; רשות שופטת שעמלה לבנות גשרים ולהנמיך חומות. ששואפת למצוא את שביל הזהב בתוכנו.