הספדה של דנה סיטון סילברמן – אחותה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל:

בז, לולו ופורפור.
שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה,
אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם.

בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות,
כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות,
אני ושירי החלטנו שכשייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה!
וכך היה.
ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם,
דואגת, אוהבת ושומרת.

אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה והבנה.
אבא ואימא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה.

כשהיינו ילדות, אני הייתי האחות המעצבנת, שירי תמיד הייתה התמימה והמתוקה,
שירי רצתה לנקות את השולחן – אני נשכבתי עליו.
שירי רצתה לראות טלוויזיה- אני בדיוק הייתי חייבת לפצוח בריקוד מולה.
אני מודה שקצת התעללתי בה ותמיד חיכיתי לתגובה שתבוא, למה את לא מחזירה לי?? שאלתי אותה.
ושירי הייתה אומרת "חכי חכי, שאני אהיה יותר גדולה אני אחזיר לך". לפני כמה שנים הזכרתי לה שאני עדיין מחכה…
כשהגיעו הילדים סיפרתי לה על מה שהם עושים לי והיא אמרה "רואה? עכשיו הם מחזירים לך על כל מה שאת עשית לי".

כשאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אימא ואבא, פותחות את הדלת, והם – רצו מייד לחבק ולנשק את הנכדים והלכו איתם. אני ושירי היינו מסתכלות אחת על השנייה ואומרות, "טוב אז נראה לנו שאנחנו מיותרות פה". ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת.
עכשיו בז, את פה לידם, איתם, אז אני לא דואגת.

לולו שלי,
ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב,
קונדסון ועדין
קטן וחכם.
רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך,
אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה!
אתגעגע אליך כל כך,
אתגעגע לארוחות ערב המשותפות עם ליה, אלון וארז בבית של סבא וסבתא, אוכלים פיצה ממתכון שסבא המציא.
אתגעגע להליכה שלך, של גברבר קטן,
לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך.

פורפור,
איתך הספקתי לצערי ליהנות רק 9 חודשים,
לא היה קשה להתאהב בך מייד,
חייכני וטהור,
וגם ג'ינג'י, לא אכזבת.

הייתם לי אחיינים אהובים מיוחדים ויחידים!
תהיו בליבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים.

אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום.
ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם.
בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה, 5 מלאכים שהם רק שלי. בז, תחבקי את אבא ואימא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם.
בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושיישאר פה רק טוב.
אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואימא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו,
להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו, כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו.

הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אימא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה.

מבטיחה לך בז, ולכם לולו ופורפור, שאף אחד לא ישכח אתכם. ליה, אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם.
בטוחה שעוד ניפגש".