יאיר גולן בלווייתו של איציק אלגרט: "ב-7 באוקטובר עולמנו הוחרב בידי מחבלי חמאס ואחר כך יום אחרי יום החריבה אותו הממשלה שלנו, כשאנשים כמו איציק הופקרו למוות".

דבריו המלאים:

דני, משפחת אלגרט, קהילת ניר עוז.

בטרם ניפרד ממך, איציק, ארצה לומר מספר מילים לאחיך דני – מופת אנושי ואזרחי, המופת שלי.
דני יקר,
כמו רבים מאוד בעם,
ראיתי אותך במאבקך.
מאבקך למען אחיך,
למען החטופים כולם,
ולמען המדינה שלנו.
ראיתי אותך לא מוותר, נלחם, מדבר ברור וחזק
מדם ליבך, בכוחות פלאיים.
את הקול שלך ושל בני המשפחות האחרות צריכים לשמוע כל אזרחי ישראל,
כי זה קול של שפיות ושל סדרי עדיפויות לאומיים ברורים.
כי זה קול התיקון שכל כך נחוץ לכולנו.

היום, אנו נפרדים ממך איציק היקר,
באתי לכאן היום על פי בקשתו של דני.
באתי בשם כל הישראלים שיצאו מהבית בשבעה באוקטובר
כדי להציל את מי שהיה אפשר,
כדי להילחם במחבלי חמאס הארורים
על חייכם ועל חיינו.

באתי לכאן היום
בשם כל הישראלים
שמאז שבעה באוקטובר
עושים כל מה שהם יכולים
כדי להחזיר
את כולם
הביתה.

כשהחלטת לחיות כאן, איציק,
דמיינת חיים של שלווה, של פריחה.
רתמת את הכישרונות המרובים שלך
לטובת השגשוג של קהילת ניר עוז המופלאה.

ביום שנחטפת,
נשברו החלומות של כולנו.

באתי היום בשם מי שעושים הכול
כדי להתחיל לטפס החוצה מהתהום הנוראה
שאל תוכה צנחנו בשבת ההיא.

בשבעה באוקטובר
ראינו את עולמנו חרב סביבנו.
קודם החריבו אותו מחבלי חמאס
ואחר כך,
יום אחרי יום,
החריבה אותו הממשלה שלנו,
כשאנשים כמוך,
איציק,
הופקרו למוות.

והלב שלנו נשבר כשהבנו
שהברית הבסיסית בין המדינה לאזרחיה,
בין הממשלה לאזרחיה –
הופרה.
ברית שממשיכה להיות מופרת
ברגל גסה,
בלב ערל.

אבל השבר הזה,
עמוק וחד ורחב ככל שיהיה –
הוא שבר מעשה ידי אדם.
וגם הבנייה מחדש של הארץ הזו –
של קהילת ניר עוז,
של שאר קהילות העוטף
ושל קהילות הצפון –
תיעשה בידי בני אדם.
הבנייה מחדש של המדינה האהובה שלנו –
תיעשה בידי בני אדם – בידי אזרחי ישראל,
בידי אותם אזרחים טובים, טובים בהרבה מממשלת המחדל והזדון המושלת בנו.

נבנה מחדש בידיים.
הידיים שהחזיקו את ידית הדלת בממ"ד הרבה מעבר לכוחות אנושיים,
כמו הידיים שלך, איציק;
הידיים שחיבקו ילדים, חברים, אחים, בני זוג והורים;
הידיים שנלחמו במחבלים ופינו פצועים ומתים;
הידיים שנלחמו חודשים ארוכים בעזה ובצפון;
הידיים שבישלו ורכשו ציוד לחיילים;
הידיים שכיבסו ומיינו עבור מפונים;
הידיים שהסיעו אנשים וציוד לאן שהיה צריך;
הידיים שקטפו וטיפלו בחממות בשדות במטעים;
הרגליים שעמדו ועומדות עדיין,
רועדות אך איתנות,
בכיכר החטופים ובשער בגין;
הידיים שמניפות דגלים בצמתים, בכיכרות, בכבישים,
הרגליים שעמדו ועומדות בצידי הדרך –
כשחטופות וחטופים שבים הביתה בחיים,
וגם במסעות לוויה של חטופים וחטופות שחזרו הביתה בארונות.

הידיים והרגליים הטובות האלה –
הן יבנו מחדש.
אנחנו נבנה מחדש.

אחרי שנחזיר את 59 החטופים שעוד נמצאים בעזה –
את החיים לשיקום בחיק משפחותיהם
ואת המתים לקבורה ראויה –
לא תהיה עוד הפקרות,
לא יהיו עוד שווים יותר ופחות,
לא יהיו עוד ישראלים שירגישו גולים בארצם.

אנחנו, כולנו, נכונן מחדש את הברית הנכונה, הטובה, הראויה בין מדינת ישראל לאזרחיה.

בשמך, איציק, בשם כולכם.
למען זיכרון הנצח שלכם, אנשים טובים שכמותכם, ולהבטחת העתיד של ילדינו ונכדינו.