רבקה בוחבוט, אשתו של החטוף אלקנה בוחבוט, אמרה בריאיון לוואלה כי היא "מצטערת ששמעתי להמלצות לא להיות בתקשורת ולא לשים אותו בפרונט". לדבריה, הייתה לה הרגשה שהגברת המאבק והפניית הזרקור התקשורתי לאלקנה יגרמו לחמאס לפרסם סרטון שלו, וכך היה.
"הלכנו לצד שהיה פחות מתאים במקום לצאת ולהילחם, מרצון לשמור עליו", סיפרה. "לא רצינו שהוא יהיה בפרונט ובסוף הוא נשאר מאחור".
לדבריה, עסקת החטופים שאושרה בינואר והחלוקה השרירותית בין שלב א' לשלב ב' הן שגרמו להם לשנות אסטרטגיה. "אלקנה היה אמור להיות בשלב א'. הוא הומניטרי: יש לו אסתמה ויש לו ילד. זו טעות חמורה של מדינת ישראל שלא שמה אבות ברשימה. לילד שלי, יש לו זכויות הילד העולמיות", הדגישה.
"אני מברכת על כל אחת ואחד מהחטופים ששוחררו וחזרו, אבל למה בעלי לא? למה הם נשארו מאחור? הבנתי שהרשימה ההומניטרית נקבעה ב-27 במאי, אבל מאז עברו כבר יותר משבעה חודשים, אז אני לא יודעת מי קבע ולמה לא היו עדכונים.
"היה צריך להוסיף את אלקנה ועוד שלושה אבות שהיו צריכים להיות גם ברשימה. ועכשיו, כל ה-24 שנשארו בשלב ב' הם ההומניטריים. הם הכי עוברים התעללות, שמענו מה קורה להם: מתעללים בהם, קושרים אותם ומרעיבים אותם. זה לא נתפס, 537 ימים שהוא חווה, בשר ודם, את ההתעללות והרעב.
"לכן החלטתי שאני לא יכולה לשבת יותר בבית. גם עם שגיאות בעברית בסוף יבינו אותי ואני נלחמת בשביל בעלי. בשיחה האחרונה שלנו ב-7 בבוקר הטבח אמרתי לו 'זה לא רק טילים, תחזור הביתה', והוא הבטיח שהוא יחזור. היום אני מבינה שאני צריכה לעזור לו למלא את ההבטחה שלו, שהוא לא יכול לבד, צריך לתת לו יד, לבקש עזרה מהתקשורת, מהציבור, מהממשלה, להביא ואותו הביתה ואת כולם.
"ברגע שאת עומדת מול כל כך הרבה אנשים שלא קשורים לחטופים וכולם אומרים 'אנחנו איתכם, אתם לא לבד', זה נותן הרבה כוח. האחדות בעם, לא מה שקורה בתקשורת או בממשלה או בכנסת אלא משהו אחר לגמרי".
לפני כמה ימים, בבית קפה במודיעין, אדם אחד התקשר למשטרה כדי להתלונן על כיפה של אדם אחר. שוטרים הגיעו, אמרו לחובש הכיפה שהוא חשוד בהסתה, עצרו אותו, החזיקו אותו בתא, ובסוף שחררו אותו אחרי שגזרו את דגל פלסטין מהכיפה שלו.
זה הסיפור של אלכס סינקלייר, שכיפתו נשאה דגל ישראלי לצד דגל פלסטיני. כבר נכתב על האירוע, ובצדק, בלשון של זעם והשוואות היסטוריות, מבט שמופנה אל השר, אל המשטרה.
שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותקופת הבחירות היא עידן הספינים הזחוחים וההתהדרות במעשים שיגרמו לקולות להשתכנע שהשלטון הנוכחי הוא הדבר הכי טוב מבחינת חייהם.
את טבח 7 באוקטובר מעלימים, או מפילים על הצבא ועל שב"כ. את המחדל הנורא ואת כמות ההרוגים מייחסים למפגיני קפלן, ואת קריסת הכלכלה מציגים כהצלחה ענקית.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהצטרפותו של יאיר לפיד כמספר שתיים לנפתלי בנט משקפת – בנוסף להישרדות הפוליטית – את המלכודת הפוליטית והפסיכולוגית המורכבת בתוכה מוצאים עצמם בתקופה האחרונה מצביעי השמאל והמרכז בישראל.
מתוך רצון עז וייאוש גובר להחליף את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רבים מהם החלו לראות בנפתלי בנט את האלטרנטיבה היחידה, ה"מבוגר האחראי" והפרגמטיסט שיכול לחלץ את המדינה מהבוץ.
ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.



















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו