אלי-ה כהן, שהשתחרר בחודש פברואר האחרון משבי חמאס, סיפר שאחרי שהוא ואלון אהל נחטפו מהמיגונית, שבה הסתתרו, והוסעו בטנדר לרצועת עזה, חטוף נוסף שהיה איתם קפץ מהרכב, בניסיון להימט – והמחבלים ירו בו למוות.

בריאיון לקרן מרציאנו ששודר הערב בחדשות 12 סיפר כהן שב-7 באוקטובר 2023, אחרי שהחל הירי מהרצועה, הוא ובת זוגו, זיו עבוד, נמלטו ממסיבת הנובה, שבה בילו, למיגונית ליד קיבוץ רעים, במרחק מאות מטרים מהפסטיבל.

"הפשיטו אותנו, אין יותר נאצי מזה": לאחר 505 ימים בשבי, אלי-ה כהן מספר בריאיון ראשון על העינויים, ההרעבה וההתעללות במנהרות חמאס.

חודש וחצי מאז שחזר, הוא מנסה לבנות לעצמו שגרה חדשה. לחזק את הגוף שצריך התאוששות ולהעלות את הקילוגרמים הרבים שאיבד ולהתמודד עם השמיעה שנפגעה.… pic.twitter.com/3etuCORYAb

— החדשות – N12 (@N12News) April 1, 2025

לאזור הגיעו מחבלים והשליכו רימונים לתוך המיגונית. אחד מהרימונים התפוצץ במיגונית. לאחר מכן ענר שפירא, ששהה במיגונית גם כן, החל להשליך החוצה את הרימונים שנזרקו פנימה, עד שנורה.

אלון אהל, שהיה במיגונית גם הוא, צלצל למשטרה וסיפר על המצב שבו הם נתונים – סיפר כהן – והשוטרת אמרה לו: "תתחבאו, יאללה ביי" וניתקה את השיחה.

הנוכחים במקום החלו להשליך החוצה רימונים. הרש גולדברג פולין השליך רימון, אלא שזה התפוצץ לו ביד, ומאז הנוכחים חדלו מלזרוק את הרימונים החוצה. כהן ועבוד הסתתרו מתחת לגופות של חלק מההרוגים.

.מבקרים ביום הזיכרון במיגונית בה נרצחו צעירים שברחו ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, 13 במאי 2024 (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

כהן נפצע ברגלו מירי של המחבלים. הוא הוצא מהמיגונית וראה עשרות מפגעים חמושים במקום. הוא הושם בטנדר עם חטופים נוספים והם הוסעו לרצועה. "הם מפוצצים אותנו במכות. קתות לראש ודורכים עלינו ויורקים עלינו", סיפר.

ברצועה – סיפר – קליע הוצא מרגלו עם פינצטה, ללא כל חומרי הרדמה או טשטוש, כשבד הושם בפיו. נאמר לו שאם יצעק, ההמון ישמע זאת וייכנס לבית.

אל המקום שבו הוא הוחזק הובאו החטופים אור לוי ואלון אהל. הותר להם לדבר, אך רק באנגלית. לאחר מכן הם נלקחו למנהרה. שם פגשו את אלי שרעבי, אלמוג סרוסי, הרש גולדברג-פולין (שהיה איתם במיגונית) ואורי דנינו.

תמונתו של אורי דנינו, לצד תמונותיהם של אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, כרמל גת ואיתי סבירסקי, בהפגנה ליד מצודת זאב בירושלים, 4 בספטמבר 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

כשדנינו, סרוסי וגולדברג-פולין נלקחו מהמקום, נאמר להם שהם משתחררים מהשבי.

"כבר ביום שאנחנו נוחתים במנהרה, אנחנו כבר פוגשים את השרשראות. נכנסים לחדר ומתחילים לקשור אותנו אחד-אחד, ברגליים. קושרים את השרשראות מאוד-מאוד צמוד. השרשראות חותכות לך את הרגליים. אתה הולך לשירותים ולוקח לך עשר דקות להגיע לשירותים", סיפר.

עוד אמר שרק כשהתרחצו הוסרו מהם השלשלאות, והמקלחות היו אחת לחודשיים. המחבלים – סיפר כהן – קשרו את השלשלאות מאוד צמוד, וזה הקשה על השינה, כי הרגליים שלהם היו נחתכות מהחיכוך.

אלי-ה כהן נפגש לראשונה לאחר שחרורו מהשבי עם בת זוגו זיו עבוד במתקן צה"ל שליד קיבוץ רעים, 22 בפברואר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

"אתה כל היום שוכב על הרצפה ולא זז. הגב שלך מפורק. הגוף מפורק. אי אפשר להסביר במילים את כמות הלילות שלא הצלחנו לישון כי כואב לך, כי אתה סובל מכאבי גב. הגוף כואב, הכתפיים, הראש, הצוואר", תיאר את שעברו.

"אנחנו אנשים שאכלו פיתה ביום. בדרך כלל פיתה מאוד-מאוד יבשה. עם שתי כפות פול, אפונה". כהן הבהיר שזה המזון שניתן ליממה, אך גם זה לא היה תמיד: "פתאום במקום פיתה לכל בן אדם יש שלוש פיתות ואומרים לך – 'טוב תתחלקו, מקסימום יותר מאוחר אני אביא לכם עוד אחת'. ואתה מוצא את עצמך מתחנן, והם נהנים מזה. הם יודעים שהם מרעיבים אותך".

על ההתעללויות שחוו סיפר: "היו נכנסים אלינו לחדר פעם-פעמיים בשבוע ו'יאללה, כולם להוריד את הבגדים והתחתונים. אתה לא מספיק רזה' (נאמר לאחד מהם), 'אתה לא מספיק רזה' (נאמר לאחר)". וכך, כשהם עירומים, המפגעים דנו בשאלה האם להפחית להם מכמות המזון שקיבלו.

עשן מיתמר בעקבות תקיפה ישראלית בג'באליה שבצפון רצועת עזה, 14 במאי 2024 (צילום: AFP)

על התקיפות של ישראל אמר: "כל יום שמפציצים בעזה וכל שיחת טלפון שהוא (השובה) מקבל – 'היום אין לך אימא ואין לך אבא ואין לך משפחה והפצצנו לך את הבית', מה הוא עושה? הוא נכנס לחדר וסוגר לנו את האזיקים יותר חזק".

עוד סיפר ש"הם (השובים) באים ואומרים לך – 'אתם מתעללים באסירים הביטחוניים שלנו, אני מתעלל בך פה'".

בסביבות היום ה-91 התקיפה הישראלית הייתה קרובה מאוד אליהם: "אני שומע טילים שמפוצצים את המסגד שנכנסנו ממנו. כל המנהרה רועדת. הצינורות מים מתפוצצים, החשמל נופל ואתה ישר מבין שהצבא התקיף בעצם את המנהרה. ואנחנו ישר שומעים אותם מהחדר עולים על וסטים, דורכים את הנשקים, כי אם יש משהו שהם לא הפסיקו להזכיר לנו, מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון זה ש'ברגע שהצבא ינסה לחטוף אותך מאיתנו, הדבר הראשון שאני עושה זה להרוג אותך ואז אני יוצא להילחם בהם. אני קודם על הורג אתכם. אם הם לוקחים אתכם הם לוקחים רק גופה".

מבנים ברובע א-דרג' שבעיר עזה, שנפגעו במלחמה מול ישראל, 22 באפריל 2024 (צילום: AFP)

אז, סיפר, חשבו הוא וחבריו שהם מוצאים להורג. אלא שלמקום הגיע גורם בכיר שאמר שהם לא מוצאים להורג, אלא נמלטים מהמקום. כהן סיפר שהם יצאו מהמנהרה דרך ארון חשמל שנמצא בחדר מורים בבית ספר. כשיצאו החוצה ראו הרס וגופות.

אחרי שרצו בין ההריסות הגיעו למנהרה אחרת. שם לא היו חשמל, מים ומיטות. הם ישנו על הרצפה וקיבלו קופסת שימורים אחת ליום, שבה התחלקו ארבעתם. וכך הם אכלו פול, אחד-אחד, כשכל פעם אחד מהם לוקח פול בודד.

חודש לפני השחרור הגיע למקום מפקד שהורה להסיר מהם את השלשלאות. "אנחנו הולכים פעם ראשונה בלי שרשראות. אנחנו לא מצליחים ללכת. אני הולך לשירותים ואני מתנדנד ואני אומר – 'בואנ'ה אני שכחתי איך הולכים'. אני חודשים שלמים הולך בצעדי ברווז", סיפר.

אור לוי, אלי שרעבי ואוהד בן עמי במהלך שחרורם משבי חמאס בדיר אל-בלח, 8 בפברואר 2025 (צילום: Eyad BABA / AFP)

אחרי שחרורם של אלי שרעבי ואור לוי כהן ואהל קיבלו מזון רב. מפקד אמר לשניים שיכול להיות שאחד מהם ישתחרר והשני יישאר. "ישר אלון נכנס לפאניקה. הוא היה מאוד מבועת והוא התחיל לבכות".

לפני השחרור פגש את עומר ונקרט ואת עומר שם טוב. האחרון, שבהיותו בשבי צפה בשידורי אל-ג'זירה סיפר לכהן ששישה חטופים, שהוחזקו במנהרה, נרצחו, וביניהם דנינו, סרוסי וגולדברג-פולין, שאותם הכיר כהן.

כהן סיפר שבמהלך הטקס שערך חמאס ראה את החטופים אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, שהיו קירחים, רזים ונתונים בסטרס. אחד המחבלים אמר לו שהם חטופים שמוסיפים להישאר בשבי.

גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד בסרטון תעמולה של חמאס, 22 בפברואר 2025 (צילום: צילום מסך)

כהן סיפר שהיה משוכנע שבת זוגו מזה שש שנים וחצי אינה בין החיים. "באמונה שלי, בשום תסריט בעולם, לא דמיינתי שהיא שרדה את זה". עם שובו גילה שהיא שרדה ופעלה למען שחרורו.

עוד אמר: "זה פשוט לא הגיוני שאני מדבר אל הממשלה ואנחנו מספרים להם מה עברנו שם – הרעבות ושרשראות ואלימות ומה שאת לא רוצה, והם שומעים את כל זה ובכל זאת בוחרים להחזיר ללחימה. יש שם בני אדם מתחת לאדמה וצריך למצוא פתרון. לשבת בשולחן המשא ומתן ולשבור את הראש. לשבור את הראש להוציא את האנשים האלה משם. בעיניי (להשאיר אותם שם) זה גזר דין מוות".