המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, נאם היום בטקס שבו הושבע לתפקידו, והתייחס ל"מחלוקת בין הרשויות – הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת". לדבריו, "המחלוקת הנוקבת, השסע שאנו כולנו נתונים בו היום, הוא מצב של 'קוצר רוח ועבודה קשה', שמונע מאיתנו לראות את התמונה בשלמותה. אנו זקוקים נואשות לאורך רוח".

"היום, ערב חג הפסח, נזכור את הגאולה של אז, לפני כ-3,500 שנה; יציאת מצרים. עד כדי כך היו שקועים בעבדוּת, שלא היו מסוגלים להקשיב, לתת את דעתם על בשורת הגאולה. בליל הסדר נקרא בהגדה של פסח, על כך ש'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.

"בדורנו, כדאי שנחשוב גם על הליקוי הזה, על 'קוצר רוח ועבודה קשה'. אנחנו מבינים שעבודת פרך קשה ומתישה יכולה להביא למצב שכזה. פחות אנחנו שמים לב לכך שקוצר רוח, אטימות, היעדר קשב, יכולים לנבוע גם משעבוד שאיננו פיזי.

"אולי זו העבדות המודרנית, שעושה אותנו משועבדים להלכי רוח, לערכים, להשקפת עולם, עד שאנו משוכנעים שזו חזות הכול, אין בלתה, ונאטמים לכל הלך מחשבה אחר, שונה. אנחנו עסוקים קצת יותר מדי בעצמנו, מזניחים את זולתנו. השעבוד הזה מקהה את המחשבה, מסנן מסרים בינינו לבין עצמנו, בונה מחיצות, מאיים לזרוע הרס, מונע מאיתנו לשמוע את בשורת הגאולה.

"שופטים ושופטות, בשעה טובה ומוצלחת הצהרתם אמונים. חזקה עליכם שאינכם סובלים מקוצר רוח; לכולכם מזג שיפוטי, שאם לא כן, לא הייתם מתמנים. ובכל זאת, עבודה קשה הָיֹה תהיה.

"במצב של קוצר רוח, לא רק במזג השיפוטי שלנו, השופטים, אלא אצל בעלי הדין – אנחנו צפויים להיכשל; לא נצליח לגשר ולא לפשר. 'הנה מה טוב ומה נעים', אומר הרמב"ם, אם הצלחנו לשקף לבעלי הדין שעמדתו של כל אחד מהם איננה חזות הכול; שקוצר רוח פוגע לא רק בזולתו, אלא גם בו עצמו. שפתרון מיטבי יושג במשותף. מבלעדי השיתוף, לא נוכל להימנע מחשש שמא אולי פסקנו שלא כהוגן, אולי לא הצלחנו לכוון לאמת ולצדק.

"וככה זה, כנראה, לא רק באולם המשפטים, אלא גם במחלוקת בין הרשויות – הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת; גם במחלוקת הנוקבת, השסע שאנו כולנו נתונים בו היום. מצב של 'קוצר רוח ועבודה קשה' מונע מאיתנו לראות את התמונה בשלמותה. אנו זקוקים נואשות לאורך רוח ועבודה קשה; לא עבודת פרך, אבל כן עבודה מאומצת.

"הרוח היהודית-ישראלית מפעמת בנו; רוח של אחווה. זהו האור שבקצה המנהרה. האחווה תוכל לסייע לנו לצאת משעבוד מחשבתי, לא להיקלע לקנאות אדוקה; להשכין שלום בתוכנו"

"אורך רוח 'יעשה את העבודה' למוערכת ומועילה; לפתרון סכסוכים וליישור הדורים גם מחוץ לכותלי בית המשפט. בהסכמה. בהבנה. לא הכול נועד להיות שפיט. פסק דין הוא בדיעבד שבדיעבד. מלכתחילה, צריך כל אחד לפשפש במעשיו, לתקן את הליכותיו. 'הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו'. אין מנוס, צריך לזרוע בדמעה, במאמץ, בסבלנות; או אז, העבודה הקשה משתלמת: 'נוצר תאנה יאכל פריה'.

"זה נראה קצת רחוק, אבל בהישג יד. אפשר להבחין ברוח ישנה-חדשה שמפעמת בנו בתקופה הזאת: גבורת חיילי צה"ל הלוחמים בחזית וגבורת נשותיהם בעורף; אזרחים שמסרו נפשם להצלת זולתם; ואחרים, רבים, שנרתמים לסייע, להושיט יד, לתרום, לעזור, להזדהות; פצועים חפצי חיים, שסביבתם עושה הכול בכול מכול כול לרפואתם ולשיקומם; משפחות הנופלים, שהן ומכריהן מתמודדים בעוז עם השכול, כל משפחה לפי דרכה, בתמיכת הקהילה, בתעצומות נפש; החטופים, הם וקרוביהם, שזעקתם הנוראה לחירות נשמעת מפי כול – קריאת דרור – מקצה העולם ועד קצהו; המפונים, שחייהם השתנו באחת לבלי הכר, וזוכים לתמיכה ולעידוד.

"עודנו נתונים במשבר איום ונורא, אבל הרוח היהודית-ישראלית מפעמת בנו; רוח של אחווה. זהו האור שבקצה המנהרה. האחווה תוכל לסייע לנו לצאת משעבוד מחשבתי, לא להיקלע לקנאות אדוקה; להשכין שלום בתוכנו".