ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש לבג"ץ את התצהיר בעניין פיטורי ראש שב"כ רונן בר.

התצהיר המלא

בתצהיר טוען נתניהו כי בר שיקר בטענתו כי התבקש לתת חוות דעת ביטחונית שקרית על מנת למנוע את עדותו של נתניהו בבית המשפט. הוא מזכיר את אירוע פגיעת הכטב"ם בביתו וטוען כי דרישתו לספק לו תוכנית אבטחה מפורטת ומיידית במהלך העדות נבעה מצורך אמיתי באבטחה מפני איומים ממשיים, ולא מניסיון לעכב או למנוע את העדות.

עוד טוען נתניהו כי החלטתו לפטר את בר התקבלה הרבה לפני פתיחת חקירה בפרשת קטאר-גייט, והוא דוחה את הטענה שלפיה מדובר בפעולת נקמה. עוד טען כי "טענתו המופרכת של בר לפיה ביקשתי ממנו להפעיל סמכויות שב"כ כנגד יריבים פוליטיים שלא נלווה לפעולתם איום באלימות היא חסרת שחר ולא צורפה לה ראיה כלשהי בתצהיריו".

לטענתו של נתניהו, "הטענה כאילו ביקשתי לפעול נגד אזרחים תמימים, או כנגד מחאה פוליטית בלתי אלימה ולגיטימית בתקופת אירועי המחאה בשנת 2023, היא שקר מוחלט. אני דרשתי מראש שב"כ לפעול בהתאם לחוק כדי למגר את התופעות החמורות האלה בעוד שבר טוען שביקשתי להפר את החוק".

ראש שב"כ רונן בר בטקס יום הזיכרון בהר הרצל, 13 במאי 2024 (צילום: GIL COHEN-MAGEN/Pool via REUTERS)

בחלק המתייחס לתפקוד בר בלילה שקדם לשבעה באוקטובר, טען נתניהו:

"קשה להמעיט מעזות המצח המאפיינת את טענתו של בר ולפיה נתן התרעה 'והעיר את המערכת כולה'. את ראש הממשלה הוא לא העיר. את שר הביטחון הוא לא העיר. את חיילי וחיילות צה"ל הוא לא העיר. את כיתות הכוננות ביישובי עוטף עזה הוא לא העיר. את המבלים במסיבת ה'נובה' הוא לא העיר.

"עקרונות הפעולה שקבע בר בסיכום הדיון הביטחוני שכינס שעה ורבע לפני הטבח הוא הכישלון המודיעיני הגדול ביותר בתולדות ישראל. בר קבע שיש להיערך ל'מוכנות בינונית חשאית' ו'להימנע מפעילות רחבה'. את הקביעות המפורשות והגורליות הללו הוא הסתיר מבית המשפט.

"בר נושא באחריות ישירה ועצומה לאי מניעת הטבח. בר לא העיר את המערכת אלא הרדים אותה באופן מוחלט ומנע פעולה משמעותית רק כדי 'להימנע ממיס קלקולציה'".

בהמשך טען כי "החלטתי לפטר את בר התקבלה הרבה לפני פתיחת חקירה בפרשת קטאר… תחושתי הייתה כי מדובר בחקירות מגמתיות שנועדו לסכל את כוונתי לפטרו שהתגבשה לאורך זמן ופורסמה כבר בנובמבר 2024. אמרתי שהכוונה לפטר את בר הולידה את החקירה ואת הפרסומים שנלוו לה ולא שהחקירה הולידה את הפיטורין.

"בניסיון להתגבר על כישלונו הקולוסאלי במילוי תפקידו כראש שב"כ, מציג בר בתצהיריו תמונה מעוותת המציגה אותו כמי שנאבק על שלטון החוק ועל עצמאותו של שירות הביטחון הכללי מפני גורמים המבקשים לפגוע בהם… בר פעל משיקולים זרים על מנת שיוכל להמשיך ו'לאחוז בקרנות המזבח' באמצעות צווים שיפוטיים ואילו הממשלה בראשותי פעלה משיקולים ענייניים כאשר החליטה פה אחד להעבירו מכהונתו".