דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבה המיוחדת לציון 77 שנים לכינון הכנסת, שבהם ניסה לטעון כי דמוקרטיה היא "שלטון הרוב" וכי הרשות השופטת "נוגסת" ביכולתה של הכנסת לחוקק, וקרא "להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות". 

בין הקביעות המופרכות ושיעור האזרחות המאולתר והמעוות, הוא גם טעה בעובדה היסטורית מוכרת – אפלטון היה המורה של אריסטו, ולא ההפך, כפי שטען נתניהו ואף עיגן את הטעות בכתב. 

"אני מקווה שבשנה הבאה נתגבר על כל המכשולים, נשיג הבנות. אפשר להשיג את ההבנות ברצון טוב אם זה קיים. בוודאי קיים מהצד שלי. ואני אומר מהצד שלנו אנחנו רוצים להגיע לאותן הבנות, שהובילו את מדינת ישראל במשך עשרות שנים. לא היו חסרות מחלוקות נוקבות, אבל ידענו שאנחנו פועלים עם מסגרת דמוקרטית, ואני ארחיב על כך את הדיון. אני חושב שהדבר הזה נשחק. חלק גדול מהעם מצר על כך, זועק על כך. צריך למצוא את הדרך להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות. זה, לצד שלטון הרוב, זה המפתח לקיום הדמוקרטיה. הדרך לשמור זכויות פרט לצד הכרעת רבים, והדרך להבטיח שאין רשות אחת דורסת את השנייה. האיזון הזה היה כאן, והאיזון הזה, בעזרת השם, גם יחזור לכאן.

"איך נהגו לומר בראשית ימיה של הכנסת? 'לחם חוקם של החכי"ם – הוא חוקים'. זה נכון. לחוקק חוקים משלך, פירושו להיות אדון לגורלך – וכך אנו עושים עד היום הזה, או לפחות מנסים לעשות בהצלחה שהולכת וננגסת. זה אפרופו פתח דבריי.

"כשהייתי שר אוצר, לפני למעלה מ־20 שנה, פעלתי להציל את הנכס ההיסטורי הזה מהריסה. אנחנו השגנו מימון, הבטחנו את השימור, סללנו דרך להנצחת תולדות הכנסת – לאור היותה מוקד הדמוקרטיה שלנו, כשהעם – הריבון – בוחר באופן חופשי את נציגיו.

"הכנסת פה מייצגת את העם. העם בוחר את נציגיו פה, ונציגיו כאן ממשיכים הלאה בשיטה הפרלמנטרית שלנו – בוחרים את הממשלה. וגם מכאן, לפחות כך נהוג חלקית, היה פעם – בוחרים את הרשות השופטת.

"הכנסת פעלה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, כשברקע השפעות מלחמת העצמאות. התרוממות הרוח של עמנו – שהחזיר לעצמו את חירותו הלאומית לאחר דורות ארוכים – באה לצד האתגר הקשה של עיצוב סדרי המדינה.

"ושוב, צריכים לדעת את זה – ויכוחים והתנצחויות היו כבר אז. לעיתים הוויכוחים הללו היו חריפים מאוד – לא פחות מאשר היום. אני חייב להגיד לכם, אני חושב שהסגנון היה קצת יותר מחודד ובסופו של דבר גם יותר אפקטיבי. פה הוא יותר רועם ויותר שוצף. אבל גם בסערת המחלוקת – ולא חשוב באיזה נושא – דבר אחד היה ברור לכול: הבטחת הקיום הלאומי – היא המשימה הראשונה במעלה.

"ישראל, מאז יומה הראשון, היא דמוקרטיה עם חרב ביד. אנחנו מוקפים אויבים. סביבנו רוחשות סכנות. כוחות עריצים, שאינם משלימים עם קיומנו, מבקשים להניח טבעת חנק על צווארנו. ודווקא על רקע כל זה – הדמוקרטיה הישראלית שומרת על חוסן ויציבות.

"ישראל היא אחת הדמוקרטיות האיתנות במערב. תגידו לא מושלמת. יש דמוקרטיה מושלמת? יש דבר כזה? יש דמוקרטיה מאותגרת כמונו? אני לא מכיר עוד דמוקרטיה שעומדת במבחנים כה תכופים – וכה משמעותיים – כמו מדינת ישראל.

"אז נכון: אני אמרתי הכנסת גועשת ורועשת, לפעמים גם צעקנית. ואני, במידה שהדבר תלוי בי, אני לא הייתי אומר לכם בואו נמתן את הוויכוח. בואו נמתן את השפה של הוויכוח, כך לפחות אני מנסה לנהוג. אבל בעיניי זה פחות חשוב, ואני אגיד לכם למה. תמיד עדיפה כנסת כזאת על פרלמנטים שבהם אסור לנבחרים לפתוח את הפה ולסתום את הפה לנבחרים, או לסתום את הפה לציבור באמצעי תקשורת. זה סוף הדמוקרטיה. זה גם לבחור, וגם שיהיה לך חופש לדבר וחופש לחשוב. זה הבסיס של הדמוקרטיה.

"בבית הזה יש לנו אי־הסכמות בנושאים מהותיים. אי־הסכמות על דרך, על אידיאולוגיה, על חזון. חילוקי הדעות הללו אינם פגם בדמוקרטיה. הם יתרון בדמוקרטיה, זה מהות הדמוקרטיה. זה לא שיושבים כולם, כולם מסכימים. לא, ממש לא. הדעות השונות צריכות להיות מוצגות לציבור – והציבור מכריע. איפה הוא מכריע? בקלפי.

"ואם יש פה חילוקי דעות, או שהרוב מכריע או שעושים דבר אחר – מגיעים לפשרות, מגיעים להבנות. כך אני מקווה ומייחל, ובמידה שיתאפשר לי גם אפעל, כדי להביא להבנות האלה בשאלות היסודיות שקשורות לאיזון בין הרשויות.

"ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. אנחנו פועלים בהתאם לעיקרון הבסיסי, המהותי ביותר בדמוקרטיה של הכרעת הרוב – כשבבת אחת או בד בבד נשמרות זכויות הפרט.

"שיווי המשקל הזה, ואני אגיד את זה פעם נוספת ואינספור פעמים עד שהדבר הזה יוטמע – שיווי המשקל הזה יכול להיות מושג רק בדרך אחת – באמצעות איזונים ובלמים בין הרשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת. כל רשות – וסמכותה, כל רשות – ותפקידה. ואני רוצה להבהיר – אין 'ממשלת על' בדמוקרטיה. יש ממשלה נבחרת ולכל אחת ברשויות תפקיד, ולכל אחת מהן צריך להיות לפחות זיזים או גלגלי שיניים ברשויות האחרות. כך היה בשחר עצמאותה של מדינת ישראל – כך צריך להיות היום.

"לצערי יש אנשים שחושבים שהסכנה הכי גדולה בדמוקרטיה – היא הדמוקרטיה, ולכן צריך לעקר את רצון הרוב. 'אז מה אם נבחרתם?' הכנסת, הממשלה… סליחה על הביטוי – 'למה מי אתם? יש מורמים מהעם – אנחנו נכריע'. זה אולי חשב אפלטון באתונה, שהוא ביטל את הדמוקרטיה, כי הוא ראה את האסון של מורהו האהוב אריסטו, והרעיון הזה התגלגל במהלך הדורות והוא הגיע גם לימי הביניים, איכשהו הוא הגיע לזמן החדש.

"וכשאמרו 'יש מורמים מהעם' והלכו לאמריקה, לג'ורג וושינגטון, הוא היה מורם מהעם אגב, הוא היה 1.90 ומשהו. ואמרו לו 'היה לנו מלך'. כך אמרו הווטירנים שלו, הוא גלגל אותם מכל המדרגות. 'אבל אתה מורם מהעם', הוא אמר 'אין דבר כזה'. ואז כתבו שלושה אנשים באמת מורמים מהעם, גאונים: ג'פרסון, מדיסון והמילטון, כתבו את החוקה האמריקאית. אז אמרו להם 'אולי ניצור כאן קאסטה מורמת מהעם והיא תחליט בשביל האחרים'. הם גלגלו אותם מכל המדרונות, כל המדרגות וכל הצוקים, הגאונים האלה. הם אמרו 'אין דבר כזה. יש איזונים, יש איזונים ובלמים'.

"המהות של דמוקרטיה היא שלטון הרוב עם האיזונים והבלמים, להבטיח את זכויות הפרט. המהות של הדמוקרטיה זה לא ביטול הדמוקרטיה. הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא ביטול הדמוקרטיה. ואפשר להחזיר את זה למסלול תקין כי זה היה פה, זה היה פה לפני כמה עשרות שנים. עם שופטים שאיש לא כפר ביושרם. אני מתכוון לא ביושר האישי דווקא אדוני, אני לא מדבר על זה.

"הייתה הבנה שכל רשות יש לה את חלקה, לא רומסים ולא נרמסים, לא באים לדרוס ולא באים להידרס. אני חושב שהדבר הזה יכול להיות מוחזר, ושוב במידת האפשר, במידה שאני אוכל לעשות זאת מבחינה משפטית, אני אעשה זאת, כי זה דרוש. לא צריך ללכת מכאן לכאן, היה אמצע, היה שביל זהב, ישראל הלכה בו במשך עשרות שנים ואנחנו נחזור אליו.

"אנחנו מעצמה אזורית, שכל הזמן מתחזקת – בתחומים מסוימים אנחנו נוגעים ביכולות מעצמתיות עולמיות. גם הדמוקרטיה שלנו – שידעה לחצים כבירים – התחשלה בתקופת המלחמה. אנחנו קיבלנו החלטות גורליות: החלטות שמשנות לנגד עינינו את פני המזרח התיכון. אני יכול לומר לכם שלמרות האילוצים – הקפדתי להגיע לכל דיון חשוב בכנסת. פעמים רבות עמדו ביציע, ואני אומר את זה לקהל היקר שנמצא כאן – עמדו ממש לנגד עיניי, בני משפחות החטופים, הן החטופים החיים והן החללים. ופעמים רבות הבטחתי מעל הדוכן הזה שנחזיר את כולם – וכך אכן עשינו. החזרנו את כל החטופים עד האחרון שבהם.

"בחודשי המלחמה נאמו בכנסת מנהיגי עולם – קודם כול הנשיא טראמפ, נשיא ארה"ב. והיו פה נאומים אחרים שמאוד נגעו לליבנו גם כן. נשיא פרגוואי, סנטיאגו פניה. נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי. ראש ממשלת אלבניה שביקר אותנו בשבוע שעבר, אדי רמה. כל אחד מהם נשא נאומים נפלאים מול הקהל הזה. לפחות הלב שלי מאוד שמח לראות שהיינו מאוחדים. גם את האופוזיציה, גם את הקואליציה, כולם קמו כאיש אחד לתת כבוד לאנשים האלו שנותנים כבוד לנו, למדינה שלנו. כולם בלי יוצא מהכלל – וכמוהם מנהיגים רבים אחרים – כולם שיבחו את יכולת העמידה של ישראל, ואת ההישגים המזהירים שלנו בשבע החזיתות.

"כדמוקרטיה עוצמתית עמדנו מול 'ציר הרשע' – ויכולנו לו. חיילינו ומפקדינו הגיבורים הגנו בעוז רוחם על ביתנו, על חירותנו, מפני איראן ושלוחות הטרור שלה. גבינו מחיר כבד, כבד מאוד, מכל מי שחרט על דגלו את השמדת ישראל. ושוב אני תמיד אומר, ואני חושב שזה ברור לכולם – יש עוד אתגרים לפנינו, צפויים לנו עוד רגעי מבחן. אבל אנחנו דרוכים וערוכים לכל התפתחות, אנחנו עוקבים אחר המתרחש ואנחנו ערוכים לכל תרחיש. מי שיתקוף אותנו – יישא בתוצאות בלתי נסבלות מבחינתו.

"'ובחרת בחיים – הוא אחד הציוויים החשובים ביותר של העם היהודי. זה הבסיס לניצחונה של האנושות', כותב מארי.

"בשנה האחרונה נפגשתי שש פעמים עם הנשיא טראמפ, ובאחד המפגשים האלה הייתה לי חוויה מאוד מרגשת. כי הוא לקח אותי לחדרו, לחדר השינה של הנשיא אברהם לינקולן, שלא שונה מאז יום הירצחו.

"לינקולן, כידוע לכם, הציל את ארה"ב במלחמת האזרחים. והוא הותיר לנו את הצו הדמוקרטי. זה דבר שאני מנסה להחדיר כאן לא רק בנאום הזה, אבל בכל הזדמנות צריך להבין את זה. 'מה זה דמוקרטיה' הוא אמר, זה 'ממשל של העם, בידי העם, למען העם'. בהזדמנות אחרת, בביקור האחרון שלנו, ביקרנו רעייתי ואני בביתו ההיסטורי של הנשיא השלישי, תומאס ג'פרסון, בווירג'יניה. ג'פרסון ניסח את הכרזת העצמאות של ארה"ב, שיסודה הוא רצון העם.

"אי אפשר שלא לחוש יראת כבוד כלפי ענקי הדמוקרטיה הללו – ג'פרסון ולינקולן. אבל דווקא שם, דווקא בהיכלי המורשת הדמוקרטית של ארה"ב הגדולה – חשבתי על הדמוקרטיה הקטנה והאמיצה שלנו, כאן בישראל. אנחנו שואבים השראה מהדמוקרטיה באמריקה, ובו בזמן אמריקה שואבת השראה מאיתנו.

"במלחמה קיבלנו יחד החלטות נחושות ואמיצות, שתכליתן למגר את הרוע, להבטיח את עליונות הטוב. דבקנו בדרכנו, לא נכנענו ללחצים, נאבקנו באינספור שקרים והשמצות שהוטחו בנו. צה"ל – 'צבא העם' – ואיתו זרועות הביטחון, פעלו באחדות מטרה. השבנו הביתה את כל חטופינו. החזרנו למסלול את הכלכלה שלנו. היא מדורגת היום כאחת משלוש הכלכלות הדינמיות בעולם, אחרי שנתיים של מלחמה. המשכנו לבנות ללא הרף את המדינה שלנו. ביום חגה של כנסת ישראל – שמבטאת את תקומת ישראל בארץ ישראל – נוסיף לפעול כדי להבטיח את נצח ישראל".