שר הביטחון ישראל כ"ץ עם הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, בפורום המטכ"ל, 11 בנובמבר 2024 (צילום: שירה קינן, משרד הביטחון)
קשה להאמין שגם זה קורה כעת, כשחיילי צה"ל נהרגים מדי יום במשימות מבצעיות, וכשסיוט החטופים עדיין נמשך.
אחרי חודשיים בלבד בתפקיד, שר הביטחון ישראל כ"ץ יוצא למלחמה פנימית בצמרת צה"ל, שמטרתה ברורה לכולם: להוביל להתפטרותו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, ועל הדרך לטנף עוד קצת על דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, שזוכה לפופולריות שמתחילה להטריד את בכירי המדינה.
אחריותו של הלוי למחדל הנורא של שבעה באוקטובר חייבת להיבדק על ידי ועדת חקירה ממלכתית שאותה ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב להקים.
אחריותו של הלוי למחדל הנורא של שבעה באוקטובר חייבת להיבדק על ידי ועדת חקירה ממלכתית שאותה נתניהו מסרב להקים
הלוי הוא זה שקיבל את ההחלטות הטראגיות בלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר, שהכניסו את ישראל למשבר החמור בתולדותיה.
הלוי הוא זה שהחליט באותו לילה ש"הסימנים המעידים" שהחלו להתקבל מהרצועה לא מצדיקים את הקפצת הגזרה, לא מחייבים להכניס לתמונה את שר הביטחון וראש הממשלה, ויכולים להמתין לישיבת הערכת מצב בבוקר. זו הייתה כנראה ההחלטה האומללה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
מבחינת ראש הממשלה, אפשר לעצור את הבדיקות כאן ולהפיל את כל התיק ההיסטורי על הרצי הלוי. זו הסיבה למתקפה הפרועה עליו עכשיו, שמוביל שר הביטחון.
כאילו לא הייתה אסטרטגיה שקדמה ללילה הזה. כאילו לא הייתה קונספציה שכל המערכת התבוססה בה. כאילו לא היו אינספור הצהרות יהירות שחמאס מורתע וש"מר ביטחון" מטיל אימה על מנהיגי האזור שלא יעזו לתקוף את ישראל כל זמן שהוא בשלטון.
כ"ץ תקף אתמול בפומבי את הרמטכ"ל ודרש ממנו להציג לו עד סוף החודש את התחקירים שמבצע צה"ל בקשר לשבעה באוקטובר הוא גם דרש מהצבא לשתף פעולה עם הבדיקה שמבצע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, מי שמונה לבקר כל דבר במדינה מלבד נתניהו עצמו.
הרמטכ"ל הגיב להודעת כ"ץ באמצעות דובר צה"ל – כמקובל:
"התחקירים מתקדמים לפי עומס הלחימה. המפקדים שמנהלים את הקרבות הם גם אלה שמבצעים את התחקירים. פתרון הסוגיות צריך להתקיים בשיח בין שר הביטחון לרמטכ"ל ולא דרך התקשורת".
ועל כך תקף שר הביטחון – בהודעה חריגה שהיה חתום עליה אישית דובר השר אדיר דהן:
"דובר צה"ל, שהתנצל לא מכבר על שחרג מסמכותו ותקף את הדרג המדיני – שוב חורג מסמכותו, תוקף ומטיף מוסר לדרג המדיני. התנצלות הפעם לא תספיק".
מה אמורים להרגיש הורים שלא ישנים בלילה מחרדה לילדיהם המשרתים ברצועת עזה, בלבנון או בסוריה – כשהם נחשפים לדיאלוג כזה בזמן מלחמה?