אמיר בן-דוד  
 
דואר היום: ניוזלטר יומי עממי עם אמיר בן-דוד
יום ראשון, 26 ינואר 2025
 
חיים משבת לשבת

ישראל נכנסה לפרק בתולדות האומה שבו נדמה לנו כי אנו חיים משבת לשבת.

עם רכבת הרים רגשית שמלווה כל אירוע שחרור חטופות, כולל מעקב אחריהן לאורך היום כולו, החסרת פעימת לב ברגע שבו רואים אותן לראשונה, דמעות ברגע מסירתן לידי הצלב האדום, עוד דמעות ברגע העברתן לידי צה"ל, בכי מלא ברגע המפגש הראשון עם ההורים ובני המשפחה, התרגשות עם צהלות החברים מסביב לביתן.

ארבע התצפיתניות החטופות מתאחדות עם משפחותיהן בארץ, 25 בינואר 2025 (צילום: דובר צה"ל, מונטז')
ארבע התצפיתניות החטופות מתאחדות עם משפחותיהן בארץ, 25 בינואר 2025 (צילום: דובר צה"ל, מונטז')

וכל זה בשידורים חיים לאורך היום כולו ממספר מוקדי שידור, כשכתבי הטלוויזיה לא מפסיקים להזכיר לנו מה הם ובאמצעותם גם אנחנו אמורים להרגיש – "גאווה", "ניצחון", "גבורה", "סולידריות", וכמובן: הקלישאה החדשה ש"אלה הרגעים שמגדירים אותנו כאומה".

מצד אחד, קשה היה שלא להיסחף אתמול במורד הזרם הגועש של הרגשות. לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי, ששוחררו משבי חמאס אחרי 477 ימים, הפכו בתקופה הזו לבנות בית בישראל.

קשה היה שלא להיסחף במורד הזרם הגועש של הרגשות. הנשים ששוחררו אחרי 477 ימים, הפכו בתקופה הזו לבנות בית בישראל

הכרנו את סיפוריהן האישיים, צפינו באימה ברגעי החטיפה שלהן, עקבנו אחרי המאבק של הוריהן וחבריהן, ענדנו סיכה צהובה, קשרנו סרטים צהובים על ידית המכונית, ייחלנו לשובן. איך אפשר שלא להתרגש ולדמוע כשזה סוף-סוף קורה?

אבל בתום רגעי ההתרגשות הבלתי נמנעים, אנחנו גם חייבים להסתכל על המציאות נכוחה, שלא דרך משקפי הקיטש של הערוצים המסחריים.

ארבע החטופות שוחררו אתמול על ידי חמאס שהעמיד מפגן שליטה מאורגן. עמידתן הגאה והזקופה על הבמה בכיכר פלסטין בעזה, כשמתחתיהן השלט "הציונות לא תנצח" ומסביבן מחבלי חמאס חמושים ברובי תבור ישראלים, לא הייתה "תמונת הניצחון האמיתית" של ישראל, אלא תמונת הניצחון שחמאס ייחל לה.

דניאלה גלבוע, נעמה לוי, קרינה ארייב ולירי אלבג על הבמה בכיכר פלסטין. 25 בינואר 2025 (צילום: John Wessels / AFP)
דניאלה גלבוע, נעמה לוי, קרינה ארייב ולירי אלבג על הבמה בכיכר פלסטין. 25 בינואר 2025 (צילום: John Wessels / AFP)

התמונה שבה ארגון הטרור הרצחני מראה לפלסטינים בעזה, לעולם הערבי, לישראלים ולעולם כולו, שהוא מצליח לעמוד על הרגליים גם אחרי 15 חודשי מלחמה מול ישראל החזקה בהרבה, ממשיך לשלוט ברצועה למרות שמטרת המלחמה הראשונה הוגדרה "מיטוט שלטון חמאס", וקובע את גורל החטופים הישראלים, למרות שמטרת המלחמה השנייה הוגדרה "שחרור החטופים".

זו האמת לאמיתה. ישראל חייבת לשחרר את החטופים והיא תיאלץ לשלם על כך מחיר כבד מנשוא. זה היה ברור מהיום הראשון למלחמה לכל מי שלא מתכחש למציאות. אבל אם לא ניגמל מהמחלה הלאומית האוטואימונית, להלעיט את עצמנו בעלילות חסרות כל בסיס – אנחנו מכשירים את הקרקע לאסון הבא.

אם לא ניגמל מהמחלה הלאומית להלעיט את עצמנו בעלילות חסרות כל בסיס – אנחנו מכשירים את הקרקע לאסון הבא

השבעה באוקטובר התרחש כי התמכרנו לאשליה שחמאס מורתע, שממשלת ישראל חזקה מול הטרור ושאין בעיה פלסטינית. מה שראינו אתמול התרחש כי ממשלת ישראל סירבה להציג תוכניות ל"יום שאחרי". וכך צה"ל אמנם כתש את רצועת עזה במלוא עוצמתו והותיר אחריו חורבן בממדים היסטוריים, אבל שלטון חמאס לא התמוטט.

האסון הבא יתרחש אם נמשיך להאמין שמה שראינו אתמול היה "ניצחון מוחלט" של "הרוח הישראלית" ולא כשל רב מערכתי.

מה שראינו אתמול לא היו "הרגעים שמגדירים אותנו כאומה". הרגעים שמגדירים אותנו כאומה הם גם ההתעלמות הבוטה מאזהרות התצפיתניות; הביצים שהושלכו על אלי אלבג והיריקות על בני משפחות החטופים לאורך החודשים האחרונים; הסירוב לדון ב"יום שאחרי" ברצועת עזה, מה שאפשר את הישארות חמאס ככוח השלטוני היחיד בשטח;

ההתעקשות לא להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור בלי מורא ובלי משוא פנים את האירועים שהובילו לאסון הזה; ובעיקר – היכולת הנדירה לחוות אירוע שבו אנחנו נאלצים בעל כורחנו לעבור השפלה על ידי אויב חלש בהרבה, ובכל זאת חוגגים אותו כ"ניצחון מוחלט".

אם לא נבין לפחות את זה, לא למדנו כלום מהטרגדיה של השבעה באוקטובר.

 
ההסכם כבר הופר
ארבל יהוד
ארבל יהוד

המתח עלה כבר ביום שישי, כשחמאס העביר את רשימת המשוחררות הצפויות להשתחרר בשבת והתברר שארבל יהוד לא כלולה ברשימה. יהוד, אזרחית שנחטפה מקיבוץ ניר עוז, ועל פי כל האינדיקציות שהיו בידי ישראל מוחזקת בחיים, הייתה אמורה להשתחרר על פי ההסכם לפני תחילת שחרור החיילות.

כשנודע שחמאס מפר את ההסכם, כונסו ישיבות דחופות במהלך יום שישי, במהלכן החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להמשיך ביישום ההסכם למרות ההפרה, כדי לא למנוע את שחרור התצפיתניות אתמול.

רק אחרי שלירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי היו בטוחות בידיים ישראליות, הודיעה ממשלת ישראל כי היא לא מתכוונת ליישם את התחייבותה ולא תאפשר שיבה של פלסטינים לצפון הרצועה.

חמאס מצידו המשיך אתמול להפר את ההסכם כשלא העביר – כפי שהתחייב – את רשימת המתים והחיים מבין 26 החטופים שאמורים להשתחרר בהמשך השלב הראשון של ההסכם.

ההחלטה לא לפתוח את פרוזדור נצרים למעבר של פלסטינים היא למעשה מנוף הלחץ העיקרי שנותר כרגע בידי ישראל כדי לכפות את המשך קיום ההסכם.

ההחלטה לא לפתוח את פרוזדור נצרים למעבר של פלסטינים היא למעשה מנוף הלחץ העיקרי שנותר כרגע בידי ישראל

ואכן, נראה כי הלחץ הזה משפיע על חמאס, שעושה מאמצים לספק מידע על ארבל יהוד וכבר התחייב לשחרר אותה בפעימה הבאה (ככל הידוע, היא מוחזקת לבדה בידי כנופיה סלפית, שלא סרה למרות חמאס והג'יהאד האסלאמי).

נראה כי הלחץ הזה משפיע על חמאס, שעושה מאמצים לספק מידע על ארבל יהוד וכבר התחייב לשחרר אותה בפעימה הבאה

תמורת שחרור התצפיתניות אתמול, ישראל שחררה מבתי הכלא 200 אסירים, בהם כאלה האחראים לרצח עשרות ישראלים. 70 מהם גורשו מהאזור. לעת עתה נראה כי גם ממשלת ישראל וגם הנהגת חמאס נחושות להמשיך ולמלא את ההסכם, למרות הקשיים בדרך. וברור שבהמשך הקשיים הללו עוד עלולים לגדול.

אם נצליח להתגבר על הקשיים האלה, כותבת קסניה סבטלובה בזמן ישראל, "מצרים, איחוד האמירויות וערב הסעודית מסמנות כבר עכשיו: רק הרשות הפלסטינית יכולה להימצא בצד הפלסטיני של מעבר רפיח, וללא 'הזמנתה' לא נעשה דבר.

"מדובר באותה רשות פלסטינית שנגדה ממשלת ישראל מסיתה בעקביות בעשור האחרון. הרשות הפלסטינית המוחלשת, המושחתת והעייפה הזאת היא התקווה היחידה למעשה של כל האזור. אין אף אחד אחר שרוצה או יכול לנהל את רצועת עזה".

 
בינתיים נשארים בלבנון
צבא לבנון מפטרל ליד בתים הרוסים בנאקורה בדרום לבנון, 22 בינואר 2025 (צילום: Anwar AMRO / AFP)
צבא לבנון מפטרל ליד בתים הרוסים בנאקורה בדרום לבנון, 22 בינואר 2025 (צילום: Anwar AMRO / AFP)

עוד הסכם בינלאומי מופר הבוקר, הפעם על ידי ישראל. היום מלאו 60 ימים להסכם הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה, ולפיכך היום אמור היה צה"ל להשלים את הנסיגה מדרום לבנון. זה לא קרה.

בסוף השבוע הודיעה ישראל כי היא לא מתכוונת לסגת ולאפשר לצבא לבנון להשלים את הפריסה המחודשת שלו. עשרות אלפי אזרחים לבנונים ייאלצו להמתין עד שיוכלו לחזור לבתיהם ולכפריהם ההרוסים.

ישראל טוענת כי צבא דרום לבנון לא ממלא את התחייבויותיו בהסכם ולא פועל לפירוק חזבאללה מנשקו ולדחיקתו אל מעבר לליטני.

ישראל טוענת כי צבא דרום לבנון לא ממלא את התחייבויותיו בהסכם ולא פועל לפירוק חזבאללה מנשקו ולדחיקתו אל מעבר לליטני

"ארצות הברית וצרפת נתנו הסכמה שבשתיקה להמשך השהות הישראלית", כותב הבוקר הפרשן לענייני ביטחון אמיר בר-שלום בזמן ישראל, "השתיקה הלבנונית מלמדת שגם על הנשיא החדש ג'וזף עאון הופעלו לחצים ואילצו אותו להתיישר עם הדרישה הישראלית".

 
עמית צפוי להתמנות היום לנשיא העליון
שר המשפטים יריב לוין, השופט יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל, חיים גולדברג/פלאש90, מונטז')
שר המשפטים יריב לוין, השופט יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל, חיים גולדברג/פלאש90, מונטז')

וגם זה יקרה היום: הוועדה לבחירת שופטים אמורה להתכנס – על אפו ועל חמתו של שר המשפטים יריב לוין – ולבחור את יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.

לוין עשה כל שביכולתו לא להגיע לרגע הזה. באופן שהוא לא פחות ממדהים ובלתי נתפס, גם אסון השבעה באוקטובר והמלחמה שמתנהלת מאז לא שינו את סדרי העדיפויות שלו. אחרי שבג"ץ דחה את בקשתו לדחות פעם נוספת את כינוס הוועדה לבחירת שופטים (בגלל פרסומים שונים שצצו לאחרונה הכוללים טענות שנראות מוגזמות ומופרכות לסטייה מטוהר המידות הנדרש מנשיא העליון).

לוין החליט להחרים את אירוע בחירת הנשיא, ולכן הישיבה לא תתקיים כמקובל בלשכתו של שר המשפטים אלא תתכנס היום בשעה 14:30 בהנהלת בתי המשפט. שני נציגי הקואליציה האחרים בוועדה – אורית סטרוק (הציונות הדתית) ויצחק קרויזר (עוצמה יהודית) – ייעדרו במחאה.

עמית צפוי להיבחר לנשיא העליון בקולותיהם של שני שופטי העליון בוועדה (נעם סולברג ודפנה ברק-ארז), שני נציגי לשכת עורכי הדין (מוחמד נעמנה ויונית קלמנוביץ) וחברת כנסת מהאופוזיציה (קרין אלהרר מיש עתיד).

ההודעה המקוממת של לוין כי הוא לא מתכוון לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון הנבחר דנה את מערכת המשפט כולה לשיתוק ולפגיעה קשה בתפקודה.

בהמשך הדרך צפויים קשיים רבים במינוי שופטים חדשים לערכאות הנמוכות, מיוני שופטים נוספים לעליון, החלטות מנהליות שונות שאמורות להתקבל בהסכמה בין שר המשפטים לנשיא העליון, קביעת תקציב למערכת ועוד.

בעידן הנוכחי חייבים להודות ביושר: גם אלו "רגעים שמגדירים אותנו כאומה".

 
התזכורת היומית

"ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים במדינת ישראל – כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי".

בנימין נתניהו, מאי 2008

 
משהו לקרוא
 
עוד מכותבי זמן ישראל
 
זירת הבלוגים
 
 
סגירה
בחזרה לכתבה