קשה להיות אופטימי בישראל.
בקצה אחד של מטוטלת הרגשות בארץ פוגשים את האופוריה והזחיחות של מעגלי הפטריוטים. כל אלה שבטוחים שבעזרת השם יהיה פה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ומשוכנעים שאין חפים מפשע בעזה ושמי שלא מזדהה עם נתניהו ועם מפעל ההתנחלויות הוא משת"פ של אויבי המדינה.
עצרת למען שחרור החטופים המוחזקים בעזה בכיכר החטופים בתל אביב, 18 בינואר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
בקצה השני פוגשים את המלנכוליה והדכדוך של מי שחרדים לגורל החטופים, בוכים עם בני משפחותיהם, ומזועזעים מהתמשכות המלחמה, מההרס, השכול והמחיר הכבד לחברה הישראלית ולאזרחים החפים מפשע בעזה.
מאחר שאנחנו במזרח התיכון, כל מה שיכול להשתבש משתבש, התוכניות מתעדכנות תוך כדי תנועה, ודבר לא נסגר עד שהוא לא קורה
היום – יום ראשון, י"ט בטבת תשפ"ה, 19 בינואר 2025 – אמור להיות יום נדיר של אופטימיות. יום שאמורה לבקוע בו קרן אור נדירה של תקווה. ולכן, מאחר שאנחנו במזרח התיכון, כל מה שיכול להשתבש משתבש, כל התוכניות מתעדכנות תוך כדי תנועה, ושום דבר לא נסגר עד שהוא לא קורה.
הפסקת האש אמורה הייתה להתחיל הבוקר בשמונה וחצי. אולם חמאס התעכב בהעברת שמות החטופות שאמורות להשתחרר היום עד 10:30, וכך נכנסה הפסקת האש לתוקף ב-11:15 בדיוק.
דובר חמאס פרסם שלושה שמות של נשים שמיועדות להשתחרר היום. אחת מהן היא רומי גונן, שאחיה שחר גונן פרסם תמונה של שניהם באינסטגרם עם הכיתוב: "רומי ברשימה. רשמי".
זה לא נסגר עד שזה לא נסגר (וגם אז עוד יכולות לצוץ הפתעות של הרגע שאחרי הרגע האחרון) – אבל סביר להניח שבשעות אחר הצוהריים נזכה לראות את שלוש החטופות יוצאות מחושך לאור.
כולנו נבכה איתן ועם בני משפחותיהן.