ופתאום, בלי הכנה מוקדמת, חזר לחיינו המושג "הודנה". והפעם נושא הבשורה הוא שליחו של נשיא ארה"ב לענייני חטופים, אדם בוהלר.

ותיקים זוכרים שכבר דובר על הודנה בעבר. בימי האינתיפאדה השנייה הזכורים לרע, כשאוטובוסים ומסעדות התפוצצו כל כמה ימים, התנהלו מגעים בין הרשות הפלסטינית לארגוני הטרור האסלאמיסטיים על הודנה לעשר שנים, שהייתה אמורה לספק לאזור חלון הזדמנויות להתאושש מנהרות הדם, למצוא שוב שפה משותפת ולנסות לפתור את הבעיות בדרכי שלום.

שליח הבית הלבן לענייני חטופים אדם בוהלר, 6 במרץ 2025 (צילום: Jim WATSON / AFP)

זה לא קרה, כידוע. גם כי ארגוני הטרור הפלסטינים לא ממש שמו על הרשות הפלסטינית, כאז כן עתה. וגם כי ישראל בהובלת אריאל שרון התנגדה למהלכים ההם, בטענה הלא משוללת יסוד ש"הודנה" במסורת המוסלמית היא לא תחליף להסכם שלום ואפילו לא שביתת נשק אלא בסך הכול עצירת הג'יהאד נגד הכופרים לצרכי התארגנות, כדי שאפשר יהיה לחזור ולטבוח בהם בתנאים נוחים יותר.

"הודנה" היא המסלול שג'יהאדיסטים בוחרים בו כשמתברר שכוחו של האויב גדול מכפי שהם העריכו מלכתחילה. ואם זה כך, טענו המתנגדים, למה שמישהו יסכים לדיל כזה? כשכמובן – העניין כולו שנוי במחלוקת ופתוח לפרשנויות שונות וסותרות.

ה"הודנה" חזרה לחיינו אתמול אחרי כמה ראיונות שערך בוהלר. בריאיון ל"כאן" אמר השליח האמריקאי כי חמאס "הציע עסקה הכוללת את שחרור כל החטופים והאסירים, וכוללת גם חמש עד עשר שנים של הפסקת אש.

"במהלך ההפסקה, חמאס יתפרק מנשקו וארה"ב תסייע עם עוד מדינות אחרות לוודא שלא יהיו עוד מנהרות, שלא תהיה עוד פעילות צבאית ושחמאס לא יהיה מעורב בפוליטיקה מעתה והלאה".

בוהלר לא שלל אפשרות שכל החטופים ישוחררו בקרוב: "אם אני אופטימי, אני אומר שבועות".

בריאיון לרשת "פוקס ניוז", בוהלר הרחיב על המגעים מול חמאס:

דיוויד פרידמן מבקר בכותל המערבי ביומו האחרון בתפקיד שגריר ארה"ב בישראל, 20 בינואר 2021 (צילום: באדיבות המצולם)

קל להבין מדוע חמאס חותר להודנה. קל גם להבין את המחלוקת הפנימית בישראל –  היא מתקיימת בדיוק בתפר שבין שתי מטרות המלחמה המוכרזות: מיטוט שלטון חמאס ושחרור כל החטופים.

המחלוקת בישראל היא בין אלה שרואים במיטוט שלטון חמאס את המטרה החשובה יותר (ולכן מתנגדים בכל תוקף לכל רעיון של הודנה כזו או אחרת) ובין אלה שגורל החטופים נמצא אצלם בראש סדר העדיפויות (והיוזמה האמריקאית מספקת פתח של תקווה שזה יקרה במהרה בימינו).

את המחלוקת הזו ביטא אתמול דיוויד פרידמן, שהיה שגריר ארה"ב לישראל בקדנציה הראשונה של טראמפ. בציוץ שפרסם אתמול הוא כתב:

גדי איזנקוט ובני גנץ בישיבת סיעת המחנה הממלכתי, 16 באפריל 2023 (צילום: פלאש90)

אחת השאלות שנשאלות שוב ושוב מאז שבעה באוקטובר, וביתר שאת בחודשים האחרונים, אחרי שהמצב הבטחוני התייצב מעט, היא לאן נעלמה האופוזיציה בישראל.

הרי לא קשה לדמיין מה היה קורה אם חמאס היה מממש את התוכנית המקורית שלו ותוקף את ישראל בימי ממשלת השינוי של לפיד ובנט: הם לא היו שורדים בתפקיד יותר מכמה שבועות והיו נבעטים מהמערכת הפוליטית בבושת פנים ולא חוזרים יותר.

למה זה לא קורה עכשיו לממשלת המחדל של נתניהו?

אולי כי לראש הממשלה בנימין נתניהו אין נתניהו האופוזיציונר שיזנב בו, אלא בני גנץ שממהר להיכנס מתחת לאלונקה ולא מסוגל להוביל התנגדות ציבורית, למרות שיש ציבור עצום שמשווע להובלה כזו.

במערכת הפוליטית, כמו בטבע, אין ואקום. ואת הריק האופוזיציוני הנוכחי עשוי למלא בקרוב גדי איזנקוט. הרמטכ"ל לשעבר שהמלחמה האחרונה גם הפכה אותו לאב שכול למרבה הזוועה, זוכה כיום לאהדה ציבורית רחבה.

איזנקוט הקפיד לשמור על נאמנותו למנהיג מפלגתו גנץ, שגם היה מפקדו בצבא וחברו הקרוב. אבל עושה רושם שמתחיל להימאס לו. המדינה חשובה יותר.

"איזנקוט לא רוצה לפספס את ההזדמנות לנצח בבחירות הבאות יחד עם מפלגות האופוזיציה הציוניות האחרות", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "איזנקוט וחבריו מאמינים כי יש לו את הנתונים להוביל לניצחון. הוא לא התמודד עד היום בראשות מפלגה והיום יש כלפיו סנטימנט לאומי יוצא דופן".

ירושלמי מעריך כי איזנקוט מאמין בשיתוף פעולה עם החרדים, אבל לא מוכן לקבל מצב שבו רובם מסרבים ללכת לצבא אבל עדיין מקבלים שני מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים. "הפיצוץ בין גנץ לאיזנקוט הוא בלתי נמנע", הוא כותב. "בעיני רוחו, איזנקוט רואה גוש גדול של מפלגות ציוניות – מהדמוקרטים בראשות יאיר גולן ועד ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן – שאותו הוא יוביל".

שוטרים בזירת פיצוץ רכבו של ראש עיריית בת ים לשעבר שלומי לחיאני במחלף לה גוארדיה בנתיבי איילון בתל אביב, 9 במרץ 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

הקואליציה הנוכחית נבחרה על בסיס שתי הבטחות – ההבטחה שרק אם נתניהו יהיה ראש ממשלה, אויבי ישראל יירתעו מלתקוף אותנו; וההבטחה שרק ממשלת ימין תדע להחזיר את "המשילות" הנחשקת לרחובות ישראל (מי יכול לשכוח את איתמר בן גביר צורח ממרחק 20 סנטימטר על השר לביטחון פנים עמר בר-לב, בעקבות פיגוע בחדרה).

ובכן – אויבי ישראל לא נרתעו, כידוע. וגם המשילות לא להיט. האלימות בחברה הערבית שוברת שיאים מדי יום. אתמול לפנות בוקר פרצו רעולי פנים לבית קפה במועצה המקומית זמר בצפון השרון וירו למוות בחאלד גאנם. פחות משעתיים אחר כך אלמונים ירו למוות באחמד זחאלקה בכפר קרע. וכך עלה מספר הנרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה ל-51 (לעומת 36 בתקופה המקבילה בשנה שעברה). ואנחנו רק בתחילת חודש מרץ.

ובשעות הצוהריים הרעיד פיצוץ חזק את נתיבי איילון ליד מחלף לה גוארדיה, כשמטען חבלה התפוצץ במכוניתו של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת ים לשעבר. המרצדס של לחיאני עלתה באש והוא הצליח להיחלץ ממנה כשהוא פצוע קל ברגלו ופונה לבית החולים וולפסון. זו הפעם השלישית בתוך ארבע שנים שעבריינים מנסים לפגוע בלחיאני – המשטרה חוקרת, אבל לא ממש מגיעה לתוצאות.

"הצרה היחידה בהבעת ביקורת על כך שאין שר לביטחון פנים – אפשר לחזור לכנות כך את המשרד, או שהמיתוג מחדש שעבר הוא נצחי? – הוא שעלול להשתמע מכך געגוע לאחרון שכיהן בתפקיד", כותב הבוקר ניר צדוק ב"ידיעות אחרונות", "זה תפקיד רציני, לא סתם. הוא היה כזה כשעוד נקרא בפשטות 'שר המשטרה'… היום אין שר לביטחון לאומי, אין שר לביטחון פנים ואין שר משטרה".

ככה זה כשעסוקים במיתוג וביחסי ציבור ולא במהות.

יובל רפאל וקרן פלס במסיבת העיתונאים שבה נחשף השיר שייצג את ישראל באירוויזיון, 9 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הרבה דברים משמעותיים ויסודיים השתנו בישראל מאז השבעה באוקטובר. אחד הזניחים שבהם היה היחס לשיר הישראלי לאירוויזיון.

אחרי סאגת "גשם אוקטובר" שהפך ל"הוריקן" רק אחרי התערבות נשיא המדינה, ישראל שולחת השנה לאירוויזיון את יובל רפאל, ניצולת "מיגונית המוות" ממסיבת הנובה, שלגמרי במקרה התברר שבנוסף לסיפור ההצלה הדרמטי שלה, היא גם זמרת בעלת איכויות יוצאות דופן.

אתמול נחשף השיר שנבחר עבורה על ידי ועדה שעבודתה כבר זכתה לביקורת רבה. קוראים לו "יום חדש יעלה". הוא נכתב והולחן על ידי קרן פלס – באנגלית, צרפתית ועברית – ומלווה בקליפ שהצליח לרכז את כל הקלישאות הקיטשיות שעולות על הדעת.

איך השיר? ובכן – גם אם יורשי ז'ק ברל לא יגישו תביעת זכויות יוצרים על הציטוטים הברורים לאוזן מ-"Ne me quitte pas", וגם אם יורשי המלחין הצרפתי מישל לגראנד ימנעו מלהגיש תביעה על הציטוטים זוקרי האוזן מ-"Les moulins de mon coeor", שמוכר בתרגום לאנגלית "תחנות הרוח של הנפש" בביצוע של נואל הריסון (שיר שזכה באוסקר לשיר הנושא לסרט בשנת 1968) – אין ספק שהשיר הישראלי יחטוף לא מעט ביקורת. כי אם כבר לצטט, עדיף לעשות את זה משירים פחות מוכרים ואהובים.

אבל מה זה משנה – ממילא כל מה שיגידו יקוטלג כאן כאנטישמיות. העיקר שמים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה ויום חדש יזרח בסוף החשיכה.

בנימין נתניהו, מאי 2008