"יש לי חוסר אמון מתמשך בראש השב"כ, שהלך וגבר עם הזמן", אמר אמש ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודעת וידיאו שפרסם, אחרי שהודיע לראש שב"כ רונן בר כי הוא מתכוון להמליץ לממשלה לפטר אותו ביום רביעי הקרוב.

"חוסר אמון מתמשך" זה בדיוק מה שהרגיש ראש הממשלה גם כלפי חוקרי המשטרה שהעזו לחקור אותו (אז הוא הפקיר את משטרת ישראל בידי העבריין המורשע איתמר בן גביר), וכלפי הפרקליטות שהמליצה להעמיד אותו לדין, וכלפי השופטים שמעיזים לשפוט אותו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מודיע על החלטתו לפטר את ראש שב"כ רונן בר, 16 במרץ 2025 (צילום: צילום מסך, וידאו לשכת ראש הממשלה)

"חוסר אמון מתמשך" זה מה שמרגיש נתניהו כלפי אמצעי התקשורת במדינה שאינם סרים למרותו ומלקקים לו, וכלפי היועצת המשפטית לממשלה שממשיכה לחלוק על דעתו, וכלפי ראשי הצבא שלא העירו אותו בבוקר, וכלפי "השמאל" ו"האליטה" ו"הדיפ סטייט".

כלפי יריבים אמיתיים ומדומיינים. מהעבר ומהווה. כלפי כל מי שמעז לקרוא עליו תיגר או למתוח עליו ביקורת. אלא אם כן הוא מוכן להתקפל ולהיות סמרטוט לרגליו, ואז אין שום בעיה למנות אותו לשר חוץ. תשאלו את גדעון סער.

כך נראית מדינת ישראל בעידן בנימין נתניהו: מסע ארוך ומתגלגל של "חוסר אמון מתמשך", של חשדנות, של הפרד ומשול, של ריכוז כוח ללא ביקורת, של דרישה מוחלטת וחד-משמעית לנאמנות עיוורת וצייתנות מלאה לשליט ולא לאזרחי המדינה.

המשמעות ההרסנית של העידן הזה ניבטות אלינו מכל עבר: מהפשיעה המשתוללת – ולא רק בחברה הערבית; דרך המחירים הבלתי נסבלים בסופר והפקקים האיומים בכבישים; עבור במעמד הבינלאומי המעורער של ישראל בעולם; וכמובן – התוצאות המחרידות של מחדלי השבעה באוקטובר.

זה מה שקורה במדינה שבה כל המערכות המרכזיות יוצאות לחלוטין מסנכרון ופועלות כל הזמן תחת ענן רעיל של חשדנות וחוסר אמון: הן מפסיקות בהדרגה לתפקד.

ראש השב"כ רונן בר בטקס ממלכתי לציון יום השנה העברי ל-7 באוקטובר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים, 27 באוקטובר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מייד אחרי הודעתו של נתניהו על החלטתו לפטר את בר, הגיב ראש שב"כ בהודעה שהצליחה לבלבל את כל כלי התקשורת.

"אחריותי הציבורית היא העומדת בבסיס החלטתי להמשיך בתפקידי בתקופה הקרובה", כתב בר, "זאת לאור פוטנציאל ההסלמה, המתיחות הביטחונית הגבוהה ואפשרות ממשית לחזרה ללחימה ברצועת עזה, בה לשב"כ תפקיד מרכזי".

מההצהרה הזו ניתן היה להסיק כי בר לא מקבל את פיטוריו – מה שהוביל לתדהמה וזעזוע/השתאות (תלוי באיזה מחנה) מהטוויסט שאיש לא צפה בעלילה. דוברות שב"כ מיהרה להוציא הבהרה כי "בהמשך לפרסומים בנושא, יודגש כי ראש השב"כ הבהיר לראש הממשלה בפגישתם, כי בכל החלטה אשר תתקבל, יכבד את החוק".

אבל גם בלי סערת הלוואי הרגעית הזו, ההודעה של בר היא כתב אישום מהדהד ומדאיג נגד נתניהו:

מתישהו בעתיד הקרוב – אולי מול אילנה דיין ב"עובדה" – בוודאי נשמע את בר מרחיב על הנקודה הזו וחושף טפח נוסף מאותו מנגנון מלכותני שנתניהו בנה סביבו בשנים האחרונות.

העיתונאית סימה קדמון בתוכנית "פגישה עם רוני קובן", ספטמבר 2023 (צילום: כאן 11)

פיטוריו של רונן בר ריחפו באוויר כבר זמן רב. מרגע שנפתחה החקירה המכונה "קטאר-גייט" בלשכת ראש הממשלה, היה ברור שזמנו של ראש שב"כ קצוב וקצר.

נחום ברנע מספר הבוקר ב"ידיעות אחרונות" את הסיפור הלא ייאמן הבא: כשרונן בר נכנס לפגישה עם נתניהו, הוא הקדים ושאל את ראש הממשלה על סמך מה הוא מאשים את ראש שב"כ בסחיטה? "מתי סחטתי אותך?" שאל בר את נתניהו.

ונתניהו – כותב ברנע – ענה לבר: "על סמך המאמר של סימה קדמון ב'ידיעות'".

נתניהו התכוון לטור של סימה קדמון שפורסם ביום שישי לפני תשעה ימים ובו היא הזהירה את נתניהו כי "כדאי שיחשוב טוב לפני שיקים עליו את ראשי שב"כ לדורותיהם. אחרי הכול, מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים על משענת חייו ועל הבן יקיר לו".

בר, כותב ברנע, נדהם מהתשובה וענה לנתניהו: "מעולם לא נפגשתי ולא דיברתי עם סימה קדמון".

"זה מטורף", כותב ברנע, שלא מרבה להשתמש בשמות תואר מפוצצים ומרחיב: "העימות בין בר לנתניהו הולך ומקרב אותנו לסוג של מלחמת אזרחים. בינתיים בלי נשק, אבל כבר בשלב של אובדן אמון ואי ציות בארגוני הביטחון".

הפגנה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, 18 ביוני 2024 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אם לסכם בקצרה את המאמרים המרכזיים שמתייחסים הבוקר למציאות החדשה שהתעוררנו אליה: אנחנו בבור עמוק.

"המדינה נמצאת באפלה גדולה", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "מוסדות השלטון מתפרקים מול עינינו באמצע המלחמה הקשה והממושכת, ארוכה כמעט כמו מלחמת העצמאות שארכה 20 חודשים… הדמוקרטיה שנבנתה כאן בעמל רב הולכת ושוקעת. האיזונים מופרים בזה אחר זה ושומרי הסף קורסים".

"מה שנתניהו לא מבין הוא שעם דחיקת הרמטכ"ל והניסיון לפטר את ראש שב"כ, הוא בעצמו מנסר את הענף האחרון שעליו החברה הישראלית יכולה להתאגד מול אויביה החיצוניים במלחמה הנוכחית", כותב הבוקר נדב איל ב"ידיעות אחרונות", "זו ממשלה ימנית קיצונית, מוחזקת בידי החרדים, נתמכת בידי כלי תקשורת מטעם.

"הדבר הנכון היה ללכת אל העם ולבקש את אמונו. ובמקביל: להקים ועדת חקירה. אך אלה שני צעדים שמסכנים את שלטון ביבי הנצחי. ולכן, ברדיפת הכוח האין-סופית, בפרנויה הבלתי נגמרת, נתניהו עצמו קוטע איברים מגופה של מדינת ישראל ומשליך אותם לתהום של חומצה פוליטית".

"ראשי מערכת הביטחון בשני העשורים האחרונים חייבים גם הם לומר את מה שלא אמרו עד היום", כותב הבוקר יוסי ורטר ב"הארץ", "והציבור חייב לצאת בהמוניו לרחובות. כשהמבצר ייפול סופית, אנשים טובים יסתכלו לאחור ויצטערו שלא פעלו. זוהי אזעקת אמת.

"חמאס וחזבאללה לא הצליחו להוריד את מדינת ישראל על ברכיה, בזכות הצבא ושב"כ והמוסד. נתניהו רוצה להשלים את מלאכתם מבפנים. סכנתו גדולה אף מזו של האויבים מבחוץ".

שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

על פי חוק, לממשלה הסמכות לפטר את ראש שב"כ – ואפילו לא נדרשת לכך עילה מיוחדת. גם אין צורך להעלות את הבקשה לפיטורים בפני ועדה, כמו במקרה של הדחת היועצת המשפטית לממשלה. אבל גם אם הסמכות קיימת, זה לא אומר שההליך עצמו נעשה באופן חוקי.

אמש הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לנתניהו כי אינו יכול לפטר את בר "עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית שעומדת ביסוד החלטתך ואפשרותך לעסוק בנושא בעת הזו".

ברור לכל שנתניהו יתעלם מהנחיות היועמ"שית, כפי שהוא ושריו נוהגים בחודשים האחרונים – גלית דיסטל-אטבריאן אף הזכירה ליועמ"שית שהיא הבאה בתור. "מהיועצת נתניהו יכול להרשות לעצמו להתעלם (זה בלתי חוקי, אבל זה מתרחש במציאות)", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, "אך מבג"ץ אפילו נתניהו לא יוכל להתעלם".

"הדיון המשפטי יתמקד בבחינת המידה שבה השיקולים שהניעו את נתניהו הם שיקולים ענייניים", כותב יועז. "נתניהו יצטרך לייצר איזושהי תשתית עניינית המצדיקה את הפיטורים, מעבר ל'אין לי יותר אמון בו'. מופע של טנטרום משפטי, שבו בא-כוחו של נתניהו יטיח בשופטים 'אין לכם סמכות להתערב' לא יסייע כאן".

העתירות לבג"ץ יגיעו ככל הנראה דקות ספורות אחרי שהממשלה תאשר את פיטוריו של בר, בישיבתה ביום רביעי הקרוב. השופטת גילה כנפי-שטייניץ, שהיא השופטת התורנית בבג"ץ לשבוע זה, תצטרך להכריע האם להוציא צו ביניים המונע את המשך הפיטורים עד לדיון מול הרכב מורחב – וגם שם יש סימן שאלה האם הפיטורים ייפסלו או יאושרו.

"אין מנוס מלהניח שנתניהו יודע את כל זה, ולכן הוא מודע לאפשרות הממשית שהמהלך שלו ייכשל", כותב יועז. "הוא ככל הנראה רואה תועלת בעצם ההתנגשות הזו, בין אם בהסטת תשומת הלב הציבורית מהשבת החטופים, או מחוק ההשתמטות וביזת התקציב, לעבר פיטורי רונן בר".

בנימין נתניהו, מאי 2008