כחמישים בני משפחות של חטופות וחטופים שכלואים כבר 524 ימים ברצועת עזה הגישו עתירה לבג"ץ נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האנרגיה אלי כהן ושר החוץ גדעון סער בדרישה לבטל לאלתר את ההחלטה על הפסקת אספקת החשמל לעזה.
בעתירה טוענות המשפחות כי ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני ותוך התעלמות בוטה מאזהרות מפורשות של גורמי ביטחון ובריאות בדבר ההשלכות הישירות על חיי החטופים "אשר חלקם סובלים מפציעות קשות וממחלות כרוניות הדורשות טיפול רפואי ותרופתי קבוע".
הפגנה מחוץ לקריה בתל אביב להשבת כל החטופים, 10 במרץ 2025 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)
עד כמה העניינים בישראל מתנהלים כרגע כמו בשכונה? שר האנרגיה וחבר הקבינט אלי כהן חתם בתחילת השבוע על צו של הפסקה מיידית של הזרמת החשמל לרצועה בלי שהתקבלה בעניין החלטת ממשלה או קבינט. יו"ר חברת חשמל דורון ארבלי הגיב בפוסט בפייסבוק שבו צירף את מכתבו של השר וכתב "בוצע".
כהן חתם בתחילת השבוע על צו של הפסקה מיידית של הזרמת החשמל לרצועה בלי שהתקבלה בעניין החלטת ממשלה או קבינט
בניגוד לרושם שאולי נוצר בציבור בטעות, חשוב להסביר שישראל בכלל לא מספקת את כל החשמל לעזה. כמעט כל קווי החשמל מישראל לרצועה הופלו עם תחילת המלחמה. את החשמל בעזה התושבים מקבלים (אם הם מקבלים) מגנרטורים פרטיים. מישראל נותר רק קו אחד, הנקרא "קו קלע", שמחובר ישירות למתקני ההתפלה בעזה.
זו הסיבה שההודעה הלכאורה דרמטית של אלי כהן התקבלה בתחילת השבוע בזלזול ונראתה כעוד תרגיל זול ביחסי ציבור לצרכים פנימיים, שמאפיין את התנהלות ממשלת נתניהו.
אבל בינתיים מתברר שלהחלטה הזו דווקא יש השלכות קשות: במרכז עזה ובדרומה הופחתה אספקת המים המותפלים ב-70% בעקבות ההחלטה. וזה לא שהמצב היה טוב קודם לכן. רבים מהחטופים ששבו בעסקאות האחרונות סיפרו על מצוקת שתייה ועל כך שנאלצו לא פעם לשתות מים מזוהמים ומלוחים.
אתמול פרסם איגוד עיריות רצועת עזה אזהרה מפני "אסונות בריאותיים וסביבתיים חמורים" בשל מניעת החשמל שגורמת למניעת מים. לפי הארגון, ניתוק החשמל לתחנת ההתפלה בדיר אל-בלח השבית סופית את השירותים ההומניטריים הבסיסיים באזור, מה שעלול לגרום להתפשטות מהירה של מחלות, זיהומים ומגפות.
ילדים פלסטינים מחכים לחלוקת מים בבית לאהיא בצפון רצועת עזה, 29 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)
גם ארגון יוניצ"ף הזהיר אתמול שעזה סובלת ממחסור חמור במים, ושרק 10% מהתושבים עדיין מקבלים מים שראויים לשתייה.
הנושא הכאוב הזה מעלה שאלות עקרוניות רבות שנותרות בינתיים ללא מענה:
- האם מישהו בישראל הטריד את עצמו בדילמות האלה לפני שהתקבלו ההחלטות?
- האם התקיים ולו דיון אחד רציני על ההשלכות המוסריות, המשפטיות והמדיניות של החלטה כזו?
- האם מישהו נתן דעתו לכך שאם תושבים בעזה לא יקבלו מים נקיים, החטופים הישראלים בוודאי ובוודאי לא יזכו לכך?
האם מישהו נתן דעתו לכך שאם תושבים בעזה לא יקבלו מים נקיים, החטופים הישראלים בוודאי ובוודאי לא יזכו לכך?
- האם רק משפחות החטופים אמורות להיות מוטרדות מהמצב הבלתי נסבל הזה שבו ממשלת ישראל גוזרת צמא וזיהומים גם על אזרחים וחיילים ישראלים שנחטפו?
- ואם בג"ץ יתערב וייעתר לבקשת המשפחות ויוציא צו ביניים נגד הממשלה, האם ההחלטה הזו תוצג ביום מן הימים כעוד הוכחה לכך ש"החונטה המשפטית" היא זו שמנעה מישראל את "הניצחון המוחלט"?