כבר קשה לזכור כמה פעמים היינו בתחושה שאולי-אולי-אולי אנחנו מתקרבים לעסקה בין ישראל למה שנשאר מחמאס. עסקה שתוביל לשחרור המיוחל של החטופים הישראלים ולהפסקת מלחמת ההשמדה המוחלטת שישראל מנהלת ברצועת עזה.

בכל פעם שהצטברו סימנים מעידים שעסקה כזו נמצאת ממש מעבר לפינה, צץ איזה עניין של הרגע האחרון – לא פעם בירושלים, אבל גם מקבלי ההחלטות בעזה הם לא חסידי אומות העולם – ונשארנו באותה מנהרה אפלה שבה כולנו כלואים מאז שבעה באוקטובר.

צעדה למען החטופים בתל אביב, 19 ביולי 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

והנה אנו שוב ברגע של "אולי הפעם" כזה, וכבר מפחדים אפילו לטפח ציפיות, כדי לא להתאכזב שוב.

ואלה הסימנים המעידים: אתמול בערב נודע שהמתווך האמריקאי סטיב ויטקוף יגיע למזרח התיכון ומתוכננות לו סדרת פגישות עם השר רון דרמר ועם נציג קטארי בכיר. ההנחה היא שוויטקוף לא טס שוב למזרח התיכון בלי סיבה טובה. והסיבה הטובה היחידה היא סגירת ההסכם.

ההערכה היא שתשובת חמאס צפויה במהלך היום, וששני הצדדים קרובים מאי פעם להסכם. המחלוקת היחידה שנותרה היא סביב קווי הנסיגה של ישראל, וגם במקרה הזה מדובר בוויכוחים על כמה מאות מטרים  (ישראל מוכנה למתוח את קו הנסיגה ל-1,000-1,200 מטרים מציר פילדלפי. חמאס דורש 800 מטרים) ומספר אסירי העולם שישראל תשחרר מבתי הכלא (גם כאן הפער קטן, ככל הנראה).

סימנים מעידים נוספים שמצדיקים אופטימיות זהירה: ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים אתמול דיון הערכת מצב עם צוות המשא ומתן השוהה בדוחה. בכלי תקשורת ערבים רבים (שמן הסתם מסתמכים גם על מקורות פלסטינים) מעריכים הבוקר שתשובת חמאס תגיע עוד במהלך היום ואמורה לסלול את הדרך להסכם שתנאיו מוכרים לנו היטב:

• ביום הראשון ישוחררו שמונה חטופים חיים.
• ביום השביעי יוחזרו חמישה חללים.
• ביום העשירי יימסר מידע רפואי מעודכן ומהימן על כל החטופים החיים הנוספים.
• ביום ה-30 יוחזרו חמישה חללים נוספים.
• ביום ה-50 יוחזרו שני חטופים חיים.
• ביום ה-60 יוחזרו שמונה חללים.
• במהלך 60 ימי הפסקת האש ינוהל משא ומתן שאמור להוביל לסיום מוחלט של המלחמה והחזרת שאר החטופים.

הפגנה פרו-פלסטינית באתונה, יוון, 15 ביוני 2025 (צילום: Aris MESSINIS / AFP)

כבר התרגלנו לקריאות גנאי בפסטיבלים ולהצהרות אנטי ישראליות מעל הבמות הכי גדולות (מהפסטיבלים פרימוורה וגלסטונברי, דרך אירועי הגמר של אוניברסיטאות העלית האמריקאיות ועד במת האופרה). אבל בימים האחרונים נראה שהזעם על ישראל לובש צורה חדשה ומפחידה.

הלילה הותקפה חבורת נערים ישראלית שהגיעה למועדון לילה ברודוס שהוא מקום בילוי ידוע של נופשים ישראלים. כ-30-40 נערים עטופים בדגלי פלסטין ארבו להם בכניסה למועדון ותקפו אותם באגרופים ובסכינים. למרבה המזל האירוע לא הסתיים בנפגעים.

שחר, אחד הנערים שהותקפו, אמר הבוקר ל-ynet: "בחיים לא פחדנו ככה. רק רצינו לצאת למועדון כדי ליהנות, ופתאום אנשים עם סכינים רצים אלינו. פחדנו שזה ייגמר ממש לא טוב".

בנוסף לאירוע ברודוס, אתמול נתקעו 1,600 נוסעים על קרוז ים תיכוני של "מנו ספנות" מול האי סירוס ביוון, אחרי שמאות מפגינים פרו-פלסטינים מנעו את ירידתם לחוף. אחרי שעות רבות הוחלט לסובב את הספינה, לוותר על הביקור ביוון ולחזור לקפריסין.

לדברי גורמים ישראלים שמצוטטים הבוקר ב-ynet, בניגוד לתקרית הלילה ברודוס – שעליה לא הייתה כל דרך לדעת מראש (התארגנות ספונטנית) – לתקרית באי סירוס היו התרעות מוקדמות.

כבר ביום שני בערב מרכז השליטה (המשל"ט) הלאומי של משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות התריע שמתוכננת הפגנה בזמן הגעת האונייה, והיא הועברה לכל הגורמים הרלוונטיים, ולחברת "מנו ספנות" שאחראית על שיט התענוגות.

ככל שההרס והרעב בעזה יימשכו, אנחנו צפויים לעוד ועוד אירועים מהסוג הזה.

זירת רצח. אילוסטרציה (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

שלושה נרצחים נוספו ביממה האחרונה למניין הנרצחים בחברה הערבית: אסעד כבהא מיפו, סלימן אבו גאנם בלוד ואישה שזהותה לא פורסמה עדיין וגופתה נמצאה בוואדי סמוך לערערה בנגב.

בישראל ממעטים להתייחס לתופעה המתרחבת, ולא נראה שהנושא נמצא גבוה בסדר העדיפויות של משטרת בן גביר. ארגון "יוזמות אברהם" שעוקב אחרי האירועים בחברה הערבית מזכיר הבוקר ש-146 נהרגו מתחילת שנת 2025, מהם 11 נשים, 144 אזרחים ושני תושבים. 9 מתוכם נורו למוות על ידי שוטרים.

בתקופה המקבילה אשתקד (שגם בה הייתה עלייה דרמטית ביחס לשנים קודמות) נהרגו 129 ערבים – עלייה של 14%.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יולי אדלשטיין, מוסר הצהרה לתקשורת בנושא חוק הגיוס במשכן הכנסת, 15 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

היום אחר הצוהריים תבחר סיעת הליכוד את חבר הכנסת שיחליף את יולי אדלשטיין כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, במטרה להכשיר את חוק ההשתמטות ולרצות את המפלגות החרדיות.

"זה יהיה", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "אחד האירועים הביזאריים שנראו בישראל". וירושלמי מסקר מקרוב את הפוליטיקה הישראלית מאז ממשלת בגין הראשונה, ככה שהוא כבר ראה לא מעט אירועים ביזאריים.

כמה ביזארי? בזמן מלחמה, כשחיילים נהרגים ונפצעים מדי יום כבר שנתיים, "ראשי מפלגת השלטון במדינה ידיחו את יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, משום שהוא מבקש להביא לגיוס אפקטיבי של חרדים, ויבחרו במקומו חבר כנסת שיפטור למעשה עשרות אלפי חרדים מגיוס לצה"ל בשעת מלחמה", כותב ירושלמי.

"מאחורי המהלך הבלתי ייאמן הזה, שפוגע באופן ישיר בביטחון המדינה, עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם אם למראית עין הוא מתרחק מהאירוע".

אוזי אוסבורן בהופעה בלוס אנג'לס ב-2022 (צילום: Harry How/Getty Images/AFP)

הכתובת הייתה על הקיר של אצטדיון אסטון-וילה בברמינגהם לפני שבועיים. אוזי אוסבורן התנצל בפני קהל הרבבות שהתכנס לחלוק לו כבוד, שהוא כבר לא מסוגל לקום מהכיסא בשל מחלת הפרקינסון שמשתקת אותו במהירות.

כל צמרת הרוק הכבד העולמית לדורותיה – מ"מטאליקה" ו"גאנז אנד רוזס" וצפונה – הגיעו לחלוק לאוזי כבוד. אתמול התברר שזה גם היה הכבוד האחרון.

אוסבורן, סולן "בלק סאבאת" ומי שנחשב לסנדק המייסד של ז'אנר הרוק הכבד, מת בגיל 76. משפחתו מסרה שהוא הלך לעולמו כשהוא "מוקף באהבה".

הוא מכר לאורך הקריירה המפותלת שלו שהחלה ב-1969 יותר ממאה מיליון תקליטים, עם להקתו וכסולן. הוא לא דפק חשבון לאף אחד, לא חשש להיראות מגוחך, שתה, הסניף והזריק כל מה שהיה בסביבה.

הוא פתח את ביתו למצלמות הטלוויזיה של תוכנית הריאליטי "משפחת אוסבורן" הרבה לפני שזה נהיה תו תקן של סלבס (וגם בכך הקדים את זמנו), ובעזרת אשתו, שרון – שהיא לא רק אם ילדיו אלא גם מנהלת העסקים שלו והרבה מעבר לכך – הוא ביסס את עצמו כדמות אגדית בשמי המטאל העולמי.

מיליוני ילדים אבודים שהתנחמו עם אלבומיו ועם הזעקה שלו, סופדים לו הבוקר בכל אתר אפשרי.

בנימין נתניהו, מאי 2008