לאורך כל השבועות האחרונים ישראל הרשמית התאמצה (ולא ממש הצליחה, שלא לומר נכשלה כישלון מהדהד) להדוף מעליה את ההאשמות בהרעבת רצועת עזה.

אין תירוץ ששופרות הממשלה לא השתמשו בו. כמיטב המסורת של עורכי הדין הפליליים, שמצהירים בבית המשפט שהלקוח שלהם לא היה בזירת הפשע ואם יתברר שהיה הוא לא הרג, ואם הרג זו הייתה הגנה עצמית, כך טענו כל מי שמייצגים את ממשלת ישראל שאין בכלל רעב בעזה, ואם יש תמונות שמוכיחות ההפך הרי הן פייק, ואם יתברר שהן נכונות אז זו אחריות מלאה של חמאס.

משאיות הנושאות סיוע הומניטרי נכנסות לרצועת עזה במעבר רפיח, 27 ביולי 2025 (צילום: (AP Photo/Mohamed Arafat)

אתמול ישראל החלה להתעשת – וזה מעט מדי, ומאוחר מאוד.

הרעב המתפשט בעזה הוא הסיפור המרכזי בתקשורת העולמית בשבוע האחרון. תמונות הזוועה של ילדים רעבים פותחות מהדורות חדשות בכל העולם ומופיעות בשערי האתרים והעיתונים המובילים, בשעה שאצלנו ממשיכים למלמל ש"קשה להתחבר" לזה ושהישראלים לא מסוגלים עכשיו לדאוג לילדי עזה, ומפקסלים שערי עיתונים שעליהם תמונות ילדים רעבים.

אפילו נתניהו כבר מבין את המשמעות: לא מן הנמנע שפוליטיקאים ישראלים וקצינים בכירים בצה"ל לא יוכלו לצאת בעתיד מהארץ בלי להסתכן במעצר מיידי.

הצעדים הבהולים עליהם הוחלט אתמול מעידים על עומק התהום המוסרית שישראל שקעה בתוכה. "בזמן שקציני צה"ל נשלחים לתקשורת להכחיש את קיומו של רעב ברצועה, ביצע ראש הממשלה בנימין נתניהו פניית פרסה במדיניות", כותב הבוקר עמוס הראל ב"הארץ".

"חיל האוויר הצניח לראשונה מארזי סיוע, וצה"ל הכריז על הפוגה הומניטרית בלחימה, ומאפשר היום מסדרונות למעבר שיירות האו"ם. ההחלטות התקבלו בפאניקה ובמהירות, במהלך השבת – תוך מידורם של ראשי סיעות הימין המשיחי בממשלה".

אמש צייץ איתמר בן גביר מעומק התהום המוסרית:

תרגום לעברית פשוטה: השר לביטחון לאומי מאשים את ראש הממשלה שהוא ממדר אותו, משקר את הציבור ונכנע לחמאס. ולסיכום: בן גביר גם טוען שהדרך היחידה לשחרר את חטופינו היא להרעיב אותם ואת שוביהם למוות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי במלאות 85 שנים לפטירתו, בהר הרצל, 24 ביולי 2025 (צילום: מעיין טואף/לע"מ)

הפאניקה בירושלים החלה כבר ביום רביעי, כשעוד ועוד דיווחים מהעולם על הזוועה בעזה החלו סוף-סוף לחלחל למקבלי ההחלטות. ולא מהסיבות הנכונות. לא המצפון התעורר פה, אלא החשש ממראית העין ומהפגיעה התדמיתית, שבשלב הזה כבר נראית בלתי הפיכה.

"ביום רביעי נפל האסימון לדרג המדיני", כתב נדב איל ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי, "בעולם שידרו תמונות של מתים מרעב בעזה. תינוקות שעצמותיהם בולטות מהעור.

"השיחות לצה"ל ולמשרד הביטחון הפכו לחוצות. גורם אחד אמר לי 'היסטריות'. 'תכניסו הכול, הכול, בלי הגבלות', אמרו נציגי הממשלה לקצינים, 'משאיות בלי הגבלה. תורידו חסמים. התוכנית שהסיוע לא יגיע לחמאס? לא מעניין אותנו כרגע".

איל מתאר מה שינוי המדיניות הפתאומי חולל אצל מי שמתפקידם להגן בעולם על הממשלה ולמלא את הוראות הדרג המדיני. "חדי האוזן", הוא כותב, "היו יכולים לשמוע את ראשיתם של חילופי האשמות. הממשלה, היא רק רצתה להעביר כמה שיותר מזון לפלסטינים. זו מערכת הביטחון שהטעתה אותה".

כלומר: זו מערכת הביטחון ששיקפה לראש הממשלה ולשרים שאין רעב בעזה. היא לא משכה בדש המעיל של נתניהו. אם רק היו מעירים אותו בזמן, בעיית הרעב כלל לא הייתה נוצרת.

נשמע מוכר, לא?

סמל ינון נוריאל ואנה וסרן אמיר סעד אשר נפלו ברצועה ב-26 ביולי 2025

סרן אמיר אסד, בן 22 מינוח-ג'ת, וסמל ינון נוריאל זאנה, בן 20 מקריית טבעון, נהרגו אתמול בפיצוץ מטען בחאן יונס. שני ההרוגים – קצין ולוחם בסיירת גולני – היו בתוך נגמ"ש מסוג נמ"ר שהוצמד אליו מטען.

נאוה נויראל, אימו של ינון, פרסמה אתמול את הפוסט קורע הלב הבא:

יאסר אבו שבאב (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של יאסר אבו שבאב)

השם יאסר אבו שבאב אולי כבר מצלצל מוכר למי שמקפיד לעקוב אחרי ההתפתחויות המסחררות ברצועה. זה שם שמעט מאוד ישראלים הכירו קודם. אבו שבאב עומד בראש מיליציית "הכוחות העממיים" בעזה, מיליציה פרטית שלא מצייתת לא להנהגת חמאס, לא לג'יהאד האיסלמי ולא לרשות הפלסטינית.

על פי דיווחים שונים בחודשים האחרונים, ישראל מחמשת את לוחמי המיליציה של אבו-שבאב ככוח נגד לארגוני הטרור האסלאמיסטיים ברצועה.

כל מי שמכיר את ההיסטוריה של האזור יזהה מייד את דפוס הפעולה הזה, שמזכיר את העבודה של ישראל עם "ראשי האגודות הכפריות" בשטחים בשנות השבעים, עם צד"ל והפלנגות בלבנון בשנות השמונים וכן הלאה. איכשהו זה תמיד מסתיים בסיבוב אלים נורא מקודמיו.

בכל אופן, אבו שבאב פרסם בסוף השבוע מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" שכותרתו "העזתים גמרו עם חמאס".

"לנו, שגרים במזרח רפיח, המלחמה כבר הסתיימה", כותב אבו שבאב, "'הכוחות העממיים', קבוצה פלסטינית עצמאית תחת פיקודי, שולטת בכמה קילומטרים רבועים של אדמה שבמשך דורות הייתה הבית לבני השבט הבדואי שלי, שבט הטראבין.

"אנחנו לא תנועה אידיאולוגית, אלא תנועה פרגמטית. המטרה העליונה שלנו היא להפריד בין פלסטינים שאין להם שום דבר משותף עם חמאס, ובין אש המלחמה… זה לא צריך להיות דבר יוצא דופן. זה יכול להיות המודל, הנורמה החדשה בעזה".

חברי "הפטריקים, מימין: רועי שקד, אייל שכטר, רונן אברון, טל יניב, אור אדרי, דודי לוי, אמיר בן-דוד ולירן עמרם (צילום: אורית פניני)

מדי פעם אני מקדיש את האייטם האחרון בניוזלטר היומי לאירוע ספורט או תרבות שנראים לי חשובים או מעניינים. הפעם אני ממש לא אובייקטיבי: "הפטריקים" היא הלהקה החדשה שלי, חיבור בין אבטיפוס לנוער שוליים בצירוף הכישרונות המעולים אור אדרי ולירון עמרם.

"להיות נמר", השיר הראשון של הפטריקים, יצא הבוקר, ואני מתרגש להמליץ עליו כאן. הוא זמין בכל הפלטפורמות הקרובות למקום מגוריכם. ויש גם קליפ יוצא דופן בכיכובו של שמואל וילוז'ני.

ynet מביא הבוקר את הסיפור שמאחורי הלהקה, השיר והקליפ.

בנימין נתניהו, מאי 2008