מצנחים שחורים שיורדים מהשמיים עם חבילות מזון, לעבר אזרחים מורעבים שרצים אליהם, מספקים הבוקר צילומים מרהיבים לתקשורת המקומית והבינלאומית.
אבל אחרי שגומרים להתפעל מהסצנה הקולנועית, שכאילו נשלפה מ"אפוקליפסה עכשיו" של פרנסיס פורד קופולה, אי אפשר שלא לעצור ולתהות: מה המשמעות של זה? כמה אזרחים אפשר באמת להאכיל עם חבילות שצונחות מהשמיים, אפילו אם הן מצטלמות נהדר?
הצנחת סיוע הומניטרי ברצועת עזה, 27 ביולי 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
הרושם העגום הוא שמדינת ישראל מתנהלת עכשיו על ידי אנשים שכל מה שמעניין אותם זו הזדמנות הצילום הבאה. האיפור תמיד מוגזם, הריטוש והפוטושופ תמיד מופרכים, סרטוני ה-AI והרילס ברשתות החברתיות תמיד מביכים.
הרושם העגום הוא שמדינת ישראל מתנהלת עכשיו על ידי אנשים שכל מה שמעניין אותם זו הזדמנות הצילום הבאה
יש גבול עד כמה אפשר להתעלם ולהעלים את המציאות. וההנהגה הנוכחית של ישראל מתעלמת שוב ושוב מהמציאות ומעדיפה לייצר ולהפיץ דימויים מהונדסים שלה.
שבעה משטחי סיוע הוצנחו אתמול לפנות בוקר על ידי מטוסי חיל האוויר, ובהם קמח, סוכר ושימורי מזון שסיפקו גופים בינלאומיים. המזון שהוצנח שווה בהיקפו לכמות המזון המועברת במשאית סיוע אחת. המצנחים נחתו בצפון מערב העיר עזה. "אנשים טרפו אחד את השני", סיפר עד ראייה.
"מי שחושב שעכשיו נזרוק עליהם מזון וזה יפתור את הבעיה, טועה", אומרת הבוקר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא וחברה בפורום ההומניטרי לעזה, בריאיון לניר חסון מ"הארץ", "אנחנו יודעים שהנגישות של הילדים, הנשים והקשישים למזון, טובה הרבה פחות. הם צריכים ללכת מרחקים כדי להגיע למזון. בחום הזה ובמצבם, ההליכה עצמה יכולה להיות מסוכנת.
"אני גם לא יודעת איזה מזון נכנס ואם מספקים להם את המזון הנדרש… אם מכניסים עכשיו תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות), מאיזה מים יכינו אותו? אני דור שני לשואה. אני לא אומרת שזו שואה, אבל אמא שלי אמרה לי שאסור לנו לעשות את מה שעשו לנו. אני לא נושמת כשאני רואה מה קורה בעזה".