(הערת מערכת: אמיר בן-דוד בחופש. את המהדורה היום הכינה בירנית גורן)

אחת הכותרות השכיחות – שלא לומר טחונות – בעיתונות הישראלית היא "צונאמי מדיני", ומאז הבוקר חלה עלייה ניכרת במספר האזכורים של הביטוי בחיפוש בגוגל ניוז.

זה כנראה בלתי נמנע: מצד אחד צונאמי של ממש שמכה בשעה זו בחופי הוואי ומאיים להכות בחוף המערבי של ארצות הברית. מצד שני, רצף הודעות של מדינות (חשובות יותר או פחות) כי החליטו להכיר במדינה פלסטינית.

דגל פלסטין נישא בהפגנה פרו-פלסטינית בפריז, צרפת, 29 ביולי 2025 (צילום: Bertrand GUAY / AFP)

בהקשר האחרון, צריך להודות, מפלס הפאניקה בישראל לא בהכרח מצדיק את גודל הגלים שמכים בחוף. מדובר יותר בצומי מדיני מאשר בצונאמי של ממש.

אמנם אנגליה הודיעה אתמול כי בכוונתה להכיר במדינה הפלסטינית, אחרי שצרפת הודיעה על כך בשבוע שעבר; ואמנם מלטה הצטרפה אמש להכרזה; ואכן יש מספר מדינות השוקלות להצטרף – ב"ויינט" מדובר בתשע מדינות. ב"הארץ" זה שש. ב-n12 כבר מדובר בתריסר.

אבל כולם שוכחים לציין שמדינת פלסטין כבר הוכרה באו"ם לפני יותר מעשור, וכי למעשה כ-150 מדינות (מתוך 190) כבר הכירו ברמאללה כבירתה של המדינה הפלסטינית. בסוף הרי ברור לכולם שנישאר במיעוט עם ארה"ב ואזרבייג'ן בלבד.

ומה בכלל המשמעות של ההכרזה הזו? פלסטין הוכרה בכ"ט בנובמבר 2012 (כי מי לא מת על סימבוליזם) בעצרת הכללית של האו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה. תמכו אז בהחלטה 138 מדינות. 96 מהן – ובראשן רוסיה וכל מדינות דרום אמריקה – כוננו יחסים דיפלומטיים עם רמאללה. נו, אז?

עם הכרה במדינה לא הולכים למכולת – ובמקרה של הפלסטינים בעזה, אפילו לא הולכים למטבח הקהילתי לקבל מנת עדשים. הקריקטוריסטית של "הגארדיאן" מציגה בעיתון היום את ההכרזות הללו כמילים שנופלות לתוך קערות אוכל ריקות במרכזי החלוקה עם הכיתוב "תשלום מס שפתיים".

בסופו של דבר, מדובר בעיקר בהשפלה מדינית עבור ישראל – הכרזה שהיא פחות פרו-פלסטינית משהיא אנטי ממשלת ישראל, על מעשיה בעזה והמראות היוצאים משם. אותן מדינות – מצרפת, דרך רוסיה ואנגליה ועד מלטה – לא עושות דבר באמת למען העזתים. הן עומדות מנגד כשרצועת עזה חרבה ללא כל תקנה, כשעשרות אלפי חפים מפשע נהרגים, כש-50% מהאוכלוסייה נמצאת בתנאי רעב.

וכן, הן גם עמדו מנגד כשחמאס שיגר טילים לעבר ישראל במשך שנים ובסופו של דבר ביצע את הטבח הנורא ביותר שארע לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה. והן ממשיכות לעמוד מנגד כש-50 חטופים ישראלים מוחזקים במנהרות חמאס מזה 663 ימים.

למערב היום אין באמת עניין להתערב – לא לקלוט פליטים, לא לשלוח חיילים. מקסימום ישלחו וופלות להצניח בעזה. לארצות הברית לקח שש שנים להתערב במלחמת העולם השנייה, למרות שידעו מה מתרחש באירופה באותו זמן  – וגם אז, צריך לזכור, הטריגר הייתה המתקפה היפנית על פרל הארבור.

מזל שרוזוולט לא הסתפק בלהכריז על מדינת היהודים במקום לשלוח את הצבא להציל אותם.

העיירה סברו־קורילסק שבאי פאראמושיר, בצפון איי קוריל הרוסיים, לאחר שנפגעה מגלי צונאמי, 30 ביולי 2025 (צילום: Handout / Geophysical Service of the Russian Academy of Sciences / AFP)

רעידת אדמה בעוצמה של 8.8 בסולם ריכטר – החזקה ביותר שנרשמה בעולם מאז 2011 – אירעה הבוקר בחוף המזרחי של רוסיה, ובעקבותיה העולם כולו נכנס לכוננות צונאמי. בשעות אלה, כבר נרשמו פגיעות ראשונות ביפן ובהוואי.

רעידת האדמה התרחשה הבוקר בחצי האי קמצ'טקה, במזרח רוסיה, ויצרה גלים בגובה של כחמישה מטרים לחופי רוסיה.

מדינות שלהן חופים באוקיינוס השקט הצפוני – ביניהן ארצות הברית, קנדה, יפן, סין, אוסטרליה, ניו זילנד והפיליפינים – החלו בפינוי יישובי החוף העלולים להיפגע מהצונאמי.

ישראלים רבים נמצאים באזורים הללו, בין אם הם גרים שם או רק מטיילים. מיכל, ישראלית שנמצאת בחופשה בהוואי, סיפרה ל-ynet:

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שר המשפטים יריב לוין (צילום: פלאש90, מונטז')

הממשלה הודיעה בשבוע שעבר כי תעלה להצבעה את הדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בישיבתה הבאה ביום ראשון הקרוב, אחרי עשרת ימי התשובה. עתירות בהולות שהוגשו לבג"ץ נגד ההליך נדחו על ידי המשנה לנשיא נעם סולברג.

סולברג נאמן לתפיסתו כי את העתירות יש להגיש רק אחרי שתתקבל החלטה סופית להדיח את בהרב-מיארה. לשיטתו, גם אם הפרוצדורה להדחתה אינה חוקית – הנושא צריך להתברר במבחן התוצאה, דהיינו רק אחרי שמעשה ההדחה בוצע.

יחד עם זאת, סולברג שלח רמז ברור לממשלה כיצד מוטב שתנהג אם היא אכן רוצה להדיח את היועמ"שית. "אולי נכון יהיה לשקול – לשם צמצום המחלוקות בימים הללו – חזרה, בעיקרו של דבר, למתווה סיום כהונתו של יועץ משפטי לממשלה, כפי שהוצע בדוח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ (מתווה שאומץ בהחלטת הממשלה מיום 20.8.2000)".

ובמילים אחרות: סולברג ממליץ לממשלה לעשות את מה שהייתה צריכה לעשות מלכתחילה – ללכת בדרך המלך, לפנות לוועדת גרוניס ולפרט בפניה את הסיבות בעטיין היא מבקשת להדיח את היועמ"שית, ולקבל מהוועדה את ברכת הדרך.

מעניינת לא פחות תגובתו של שר המשפטים יריב לוין להצעה של סולברג. בתשובה שהגיש הבוקר לבג"ץ, יחד עם השר עמיחי שיקלי, לוין למעשה מודה לראשונה שוויתר על פנייה לוועדת גרוניס משום שהעריך כי היא לא תתמוך בהדחת היועמ"שית. כלומר, לוין העדיף יצירת מתווה שיבטיח לו את התוצאה הרצויה לו מראש.

"הכשל העיקרי נעוץ ביכולת לאייש את מינוי הממשלה בוועדת האיתור", כותבים לוין ושיקלי לבג"ץ. "רשימת המועמדים הפוטנציאלים לאיוש מצומצמת ביותר וכוללת שבעה יועצים משפטיים לשעבר ו-14 שרי ושרות משפטים לשעבר.

"כל שבעת היועמ"שים לשעבר פרסמו עצומה המתנגדת מראש להפסקת כהונתה של בהרב-מיארה ובכך איינו את כל ההיגיון בהיוועצות עם גורם אובייקטיבי חיצוני לממשלה.

"שר המשפטים בחן לאורך זמן את האפשרות למנות כל אחד או אחת מרשימת 14 שרי ושרות המשפטים לשעבר והתברר לו כי 11 מתוכם מנועים מלשאת בתפקיד, או שהם התבטאו פומבית נגד הפסקת כהונתה של בהרב-מיארה, או שהם מתנגדים מובהקים למדיניות הממשלה.

"ממשלת ישראל נותרה אפוא עם שלושה מועמדים רלוונטיים לתפקיד, אך חרף מאמצי שכנוע ממושכים מצד שר המשפטים, הם סירבו להתמנות לוועדה מטעם הממשלה".

האם שבעה יועמ"שים לשעבר ו-14 שרי משפטים לשעבר שמתנגדים להליך או מסרבים להשתתף בו זה לא רמז מספיק עבה שאולי הבחירה להדיח את היועמ"שית היא פסולה מיסודה?

מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי בכנסת, 5 ביוני 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ההיסטוריה מעידה שראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב שהאנשים סביבו פגומים, בעיקר מוסרית – ועדיף פלילית. הם מתחברים אל תחושת הנרדפות שלו, אל השנאה ל"דיפ סטייט" שמונעת מהם לשלוט כאוות נפשם, והם נאמנים לו כמי שיודעים שבלעדיו הם לא יחזיקו בשום תפקיד שמגיע עם מכונית שרד.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יוסי שלי הוא דוגמה מובהקת למינוי כזה: שלי הגיע לתפקיד העוצמתי הזה אחרי שכבר הורשע ואף הורחק מהשירות הציבורי למשך שבע שנים. הוא גם הגיע אחרי כהונה שנויה במחלוקת כשגריר ישראל בברזיל, שהם התקרב באופן משמעותי לנשיא דאז ז'איר בולסונרו.

נתניהו ניסה למנות את שלי ליו"ר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אך המינוי הפוליטי נבלם. במקום זאת, שלח את שלי להיות שגריר ישראל באיחוד האמירויות. כי מה כבר יכול להתקלקל שם.

ובכן, מתברר שהאמירתים לא מאוד מרוצים מהשגריר הצבעוני, שלפי דיווחים אוהב לבלות, מצפצף על הנחיות אבטחה ומשתמש במעמדו גם מחוץ לתפקיד. לפי הכתב המדיני של "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר, איחוד האמירויות הגישה שלוש תלונות רשמיות בשלושה מקרים נפרדים נגד שלי.

אמש דיווח ירון אברהם בחדשות 12 כי שלי יוחזר בקרוב לארץ וכי בסביבת ראש הממשלה כבר מחפשים לו מחליף. בלשכת רה"מ מיהרו להכחיש את הדיווח, אבל ספק אם שלי אכן יצליח לסיים קדנציה באבו דאבי. וממילא בקרוב יהיו פריימריז בליכוד: לפי הביוגרפיה שלו, שלי מועמד מושלם למפלגה.

בנימין נתניהו, מאי 2008