ארצות הברית היא מדינה מסודרת שבה הבחירות מתקיימות במועד קבוע בחודש נובמבר והנשיא הנבחר מושבע בטקס חגיגי בוושינגטון ב-20 בינואר. מה שאומר שהיום יציינו בארה"ב ובכל העולם שנה לכהונתו השנייה של הנשיא ה-47 (וה-45) דונלד ג'יי טראמפ.

ואיזו שנה מסחררת זו הייתה.

דונלד טראמפ הוא ללא תחרות הנשיא המוחצן, הפרוע, היהיר, הפטפטן והבוטה ביותר בתולדות אמריקה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ רוקד לאחר שנשא נאום בפני אנשי חיל הים בבסיס האמריקאי ביוקוסוקה, 28 באוקטובר 2025 (צילום: Philip FONG / AFP)

להבדיל מהכהונה הראשונה שלו, אליה נכנס כמי שאינו מאמין למזלו הטוב ונראה היה שאין לו מושג מה הוא רוצה להשיג ואיך הוא רוצה לעשות את זה – לכהונתו השנייה טראמפ הגיע כמי שמשוכנע שנגזלה ממנו קדנציה בבחירות הקודמות, שאין ראוי ממנו להיות נשיא ארה"ב, ושמכאן והלאה על פיו – ורק על פיו – יישק דבר. ומי שלא יתיישר – כדאי מאוד שיתחיל להיזהר.

מומחי מדעי המדינה מכנים את סגנון הנשיאות הזה "סמכותנות חוקתית". במאמר שיתפרסם היום בזמן ישראל מסביר אלחנדרו רייס, כי הדמוקרטיה האמריקאית לא קרסה בשנת שלטונו הראשונה של טראמפ.

הבחירות עדיין מתקיימות, בתי המשפט עדיין יושבים על המדוכה והקונגרס עדיין מחוקק. גם החוקה האמריקאית עדיין נותרה על כנה. בשלטון של "סמכותנות חוקתית" פשוט לא צריך לבטל את כל אלה. הם מספקים את מראית העין הדמוקרטית הנחוצה.

"סמכותנות מודרנית אינה מכריזה על בואה עם טנקים ברחובות או עם השעיית החוקה", כותב רייס, "היא מתקדמת באמצעות החוק, הפרוצדורה והשליטה המנהלית. היא משמרת בחירות תוך צמצום התחרות האמיתית, מקיימת בתי משפט תוך עידוד צייתנות ומעלה את הדמוקרטיה על נס גם כשהיא מרוקנת אותה מתוכן פלורליסטי".

אם זה נשמע מוכר וקרוב להחריד, זה ממש לא במקרה.

"במהלך השנה האחרונה הציג טראמפ היגיון שלטוני מובהק: אין צורך להרוס דמוקרטיה כדי לנטרל אותה. אפשר לשמר את צורתה תוך שינוי תפקודה", ממשיך רייס.

"הסמכות מופעלת דרך מוסדות קיימים ולא נגדם. החוק מפורש מחדש במקום להיזנח. סמכויות חירום הופכות לנורמה במקום להיות מוכרזות רשמית. התוצאה היא מערכת שעדיין נראית חוקתית, אך פועלת יותר ויותר על בסיס פרורגטיבה של הרשות המבצעת".

גם זה נשמע מוכר וקרוב להחריד, נכון?

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מציג את המכסים החדשים, 2 באפריל 2025 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

כאמור, טראמפ נכנס לכהונתו השנייה בבית הלבן מוכן ומיומן, ועם תוכנית עבודה מסודרת. במהירות הבזק הוא הפעיל סמכויות חירום שאף נשיא אמריקאי לא נגע בהן מאז המאה ה-19 כדי לעקוף את הקונגרס ולהרגיל את כולם שיש לאמריקה ולעולם בעל בית חדש, שאי אפשר לרסן אותו.

הוא זעזע את השווקים כשהטיל מכסי ענק על סחורות מכל העולם, ושינה את עמדתו בצורה שרירותית כמעט. המחירים בארה"ב עלו, טייקוני קריפטו מסתוריים עשו סכומי עתק מהימורים מוצלחים על החלטות שלטוניות, והעולם התרגל במהירות שמרכז היקום נמצא באחוזת מאר א-לגו שבפלורידה.

ובזמן שהעולם רק התחיל לעכל את הדרמות הכלכליות, טראמפ יצא למסע נקמה בכל מי שהעזו לחקור אותו בארבע השנים שבהן היה מחוץ לבית הלבן, הדיח עשרות עובדי מדינה ממשרד המשפטים ומה-FBI, הציב בכל עמדות המפתח בוושינגטון את נאמניו, ושלח את המיליארדר המטורלל אילון מאסק להקים ולעמוד בראש "המשרד ליעילות ממשלתית" שהקפיא תקציבים פדראליים של מיליארדי דולרים.

טראמפ פגע אנושות במגוון שירותים ציבוריים; הכריז על פיטורים המוניים במשרד החינוך הפדרלי; וסגר את סוכנות הסיוע USAID – צעד שלפי מחקר של אוניברסיטת הארווארד גרם ב-2025 למותם של 600 אלף איש במדינות העניות ביותר בעולם, כשני שליש מהם ילדים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מנופף לקהל על הבמה בבסיס חיל האוויר אל־עודייד בדוחה, קטאר, 15 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

טראמפ מיצב את עצמו בקמפיין הבחירות שלו כנשיא "אנטי מלחמתי", ששואף להשכין שלום בעולם. הוא גם לא מסתיר את תשוקתו לזכות בפרס נובל לשלום.

בינתיים, הוא נאלץ להסתפק במדליית הנובל שהעניקה לו מנהיגת האופוזיציה של ונצואלה מריה קורינה מצ'אדו (אחרי ששלח כוחות מיוחדים לחולל הפיכה במדינתה), בפרס השלום שהמציאה במיוחד בשבילו פיפ"א וב"פרס ישראל" שהוא יהיה הזר הראשון אי פעם שיזכה בו, על "תרומתו לעם היהודי".

בניגוד מוחלט להבטחותיו, טראמפ רחוק מאוד מלהיות נשיא בדלן שממוקד רק בענייני הפנים של אמריקה. הוא לא מסתפק בטיפול בבעיות הרבות של העניים האמריקאים, שרבים מהם מעריצים את טראמפ, או בהכרזת מלחמה על המהגרים שמסכנים את מעט הפירורים שנותרו להם.

טראמפ לא באמת מתעניין בדיירי שכונות הטריילרים בשולי הערים באמריקה. הוא רוצה להנהיג את העולם העשיר. בקמפיין הבחירות הוא צייר את הנמסיס שלו ג'ו ביידן כרודף מלחמות, והבטיח למצביעים ערבים-אמריקאים שהוא "יעצור את מה שישראל עושה בעזה", כשבמקביל הבטיח למצביעים היהודים כי הוא יעזור לישראל "לחסל את חמאס".

ישראל נעצרה, חמאס לא חוסל, אבל לפחות החטופים חזרו הביתה – למעט החטוף החלל רן גואילי. מה שכנראה לא היה קורה עם אף נשיא אמריקאי אחר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמכיר היטב ומקרוב את צרכיו הרגשיים הנרקיסיסטיים של נשיא ארה"ב, בירך אותו בציוץ על "שנה ראשונה מדהימה בקדנציה השנייה – שנה שאין דומה לה". ואכן, מעטים יחלקו על הסיפא של הציוץ הזה.

גם טראמפ מודע היטב לצרכים של ראש ממשלת ישראל וללחצים הפוליטיים והמשפטיים שבהם הוא נתון. בשבתו כמנהיג העולם שאין בלתו, לא אכפת לטראמפ לומר למצלמות שנתניהו הוא גיבור מלחמה שבלעדיו ישראל הייתה חדלה להתקיים.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה ישראל בנימין נתניהו נכנסים לאחוזה של הנשיא במאר־א־לאגו, פאלם ביץ', פלורידה, 29 בדצמבר 2025 (צילום: Jim WATSON / AFP)

ואין לו גם בעיה להגיע לכנסת – להתקבל בכבוד מלכים כפי שהוא אוהב, ואז לפנות לנשיא המדינה יצחק הרצוג ולהפציר בו להעניק לנתניהו חנינה (וגם לגבות את זה בהמשך בפנייה בכתב). מה אכפת לו? מבחינתו אלה מתנות זולות מאוד, וטראמפ הוא איש עסקים שרוצה לקנות בזול ולמכור ביוקר.

אפשר לצפות שעוד נראה את טראמפ השנה בישראל, כשיגיע לקבל את פרס ישראל המיוחד שהומצא לכבודו, ויעניק כך רוח גבית לקמפיין הבחירות של נתניהו. הוא מעדיף את נתניהו בשלטון, כי איתו קל לו יותר לעשות עסקים.

לכולם ברור שנתניהו גמור במפלגה הדמוקרטית, וגם בקרב רבים מהמפלגה הרפובליקאית. הוא לא יכול יותר להזיק לטראמפ בעזרת השפעתו שכבר אינה קיימת על המצביעים היהודים. זה מצב נוח מאוד לטראמפ. בתמורה הוא מצפה ומקבל צייתנות מוחלטת מצד ישראל.

התשלום ייגבה ברצועת עזה ובסוריה ואולי גם באיראן. האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון רבים ומגוונים. וטראמפ לא רוצה שנתניהו יפריע לו לקדם את העסקים הגדולים שהוא סוגר עם ערב הסעודית, מדינות המפרץ וטורקיה.

איראן היא עדיין אבן נגף, וייתכן שכבר בימים הקרובים יהיו שם התפתחויות דרמטיות שאף הן רחוקות עד מאוד מהבדלנות הנשכחת שטראמפ הביטח פעם לבוחריו.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נואם בשארם א-שייח' בפסגת השלום, 13 באוקטובר 2025 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

ביום חמישי הקרוב צפויה להיחנך בשולי הפורום הכלכלי בדאבוס מועצת השלום של טראמפ, שהוא עצמו כמובן עומד בראשה.

"מועצת השלום" שאליה יוזמנו זורעי מלחמה וכאוס מכל רחבי הגלובוס, אמורה לקחת פיקוד על השיקום המסובך והיקר של רצועת עזה, כדי לאפשר למיליארדרים האמריקאים והערבים לעשות עסקים בשקט.

נתניהו אמנם קיבל הזמנה רשמית להצטרף למועצת השלום, אבל בדרך אליה הוא יצטרך לבלוע צפרדעים רבות, ויידרש לאקרובטיקה רטורית כדי להסביר למעריציו בישראל איך זה שבניגוד מוחלט לכל התחייבויותיו לאורך המלחמה, חמאס עדיין עומד על הרגליים (ואפילו מתחזק), אנשי הרשות הפלסטינית מעורבים בשיקום הרצועה, ונציגי מצרים, טורקיה וקטאר מקבלים בפעם הראשונה דריסת רגל בישראל.

בנימין נתניהו, מאי 2008