ושוב אנחנו במצב המבאס עד אימה שכבר היינו בו כל כך הרבה פעמים בשנתיים ומשהו האחרונות – כשכל אופנוע שחולף ברחוב הסמוך מקפיץ לרגע את הלב ונשמע לנו כמו אזעקה.

ושוב אנחנו כוססים ציפורניים בעצבנות הולכת וגוברת בהמתנה לצפירה שכנראה תגיע, כשארה"ב תחליט שהיא "נכנסת לאירוע" באיראן. מה שעל פי כל ההערכות יוביל לכך שאיראן תגיב במהלומת נגד שתופנה גם כלפינו.

נשים חוצות את הכביש בטהרן כשברקע שלט חוצות ענק המציג ידיים האוחזות בחוזקה בדגל איראן. 14 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

ושוב אנחנו נאחזים בכל בדל ריאיון, בכל הצהרה, בכל מאמר פרשנות שאולי-אולי כל זה ייגמר בסוף בלי עוד סיבוב של אסונות, שמהם היו לנו די והותר.

ושוב כל מיני גיבורי אולפן כמו דדי שמחי טוענים בלהט שישראל צריכה "לגמור את העבודה" באיראן, כי "אם לא נתקוף בעצמנו באיראן – יקרה לנו מה שקרה בשבעה באוקטובר". כאילו לא סיפרו לנו ממש לא מזמן שבאנו, ראינו, השמדנו, פצפצנו, מוטטנו וניצחנו.

וכתבת ערוץ 13 בוושינגטון נריה קראוס מעריכה בסגנון מאסטר-שף ש"טראמפ רעב לפעולה". ואז טראמפ עצמו מספר שעדכנו אותו שההוצאות להורג באיראן בוטלו, אבל לא ברור אם זו צפירת ההרגעה המיוחלת, או בכלל מסך עשן לקראת איזשהו מהלך דרמטי שמתוכנן בקרוב.

טראמפ אוהב להוציא לפועל מהלכים דרמטיים בסופי שבוע, כשהשווקים סגורים, מה שנותן לארה"ב חלון הזדמנויות של כמה עשרות שעות להגיע להישג צבאי מספיק משמעותי, כך שהבורסות לא ייכנסו לפאניקה עם תחילת האירוע. ומתקפה של ארה"ב על איראן היא כמובן מגה אירוע. לא סתם.

איראן אכן דחתה אתמול את הוצאתו להורג של ארפאן סולטאני, פעיל המחאה בן ה-26 שהפך לסמל אחרי שנידון למוות. סולטאני מואשם ב"קשירת קשר נגד מנגנוני הביטחון של המדינה ובפעילות תעמולה נגד המשטר".

שר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י אמר אמש בראיון ל"פוקס ניוז" כי לאיראן "אין תוכנית לתלות אף אחד", וחזר על הטענה לפיה "גורמי טרור זרים" (כנראה אלה שאצלנו נוהגים לקרוא להם פשוט "המוסד") הם שעומדים מאחורי ההסלמה באלימות בהפגנות נגד המשטר.

עראקצ'י יותר מרמז שמדובר במזימה ישראלית לגרור את ארה"ב למתקפה צבאית על איראן, אבל לא סיפק ראיות לטענה הזו, שכמובן אינה בלתי סבירה, לאור מה שאנחנו שומעים בימים האחרונים בישראל.

אמש גברה החרדה מפני הבאות, כשנודע שאיראן סגרה את המרחב האווירי ומטוסים לא הורשו לטוס מעל איראן. הבוקר המרחב האווירי האיראני נפתח מחדש.

נראה שבשלב הזה לא יהיה מופרך לסכם שכולנו לא יותר מפיונים על לוח משחק גלובלי, שבו מנהיגים נרקיסיסטיים עם אינטרסים כלכליים ופוליטיים מורכבים, פשוט מהמרים על גורלנו.

נקווה שהצפירה הבאה שנשמע תהיה צפירת הרגעה שתבשר שהסיוט הזה מאחורינו.

הכור הגרעיני בדימונה ב-2016 (צילום: משה שי/פלאש90)

וכאילו לא די בכל אלה כדי להכניס גם טיפוסים שאננים להתקף חרדה, במכון הגאולוגי זוהתה הבוקר רעידת אדמה קלה באזור ים המלח ודרום הנגב, בעוצמה של 4.2 בסולם ריכטר.

מוקד הרעש היה 19 ק"מ דרומית למפעל הטקסטיל בדימונה, והוא הורגש גם בירושלים, באר שבע ואפילו במרכז הארץ. במד"א לא התקבלו קריאות על נפגעים.

ראש עיריית דימונה בני ביטון תיאר הבוקר בריאיון ל-ynet:

דימונה ואזור ים המלח נמצאים על השבר הסורי-אפריקאי, אזור מועד לפורענות רעידות אדמה. לפני שלוש שנים התרחשה בקצה הצפוני המרוחק של קו השבר רעידת אדמה אדירה בעוצמה של 7.8, שגרמה למותם של עשרות אלפים בסוריה ובדרום טורקיה.

נקווה שרעידת האדמה הבוקר הייתה סוף פסוק ולא סנונית ראשונה.

החלל החטוף רן גואילי (צילום: משטרת ישראל)

אחת התעלומות הכואבות של הימים האלה היא מה עלה בגורלו של רס"ל רן גואילי ז"ל ולמה הוא נותר החטוף-חלל האחרון שהחמאס לא השיבו לישראל (מה שמאפשר כעת לפוליטיקאים ישראלים לטעון שחמאס לא השלימו את חלקם בעסקה ולא השיבו את כל החטופים, ולכן ישראל לא מחויבת לעמוד בחלקה בהסכם).

ד"ר עז-א-דין שהאב, רופא ברצועת עזה, כותב הבוקר ברשת X כי לפי עדות מהימנה שהגיעה אליו, גופתו של רן גואילי נמסרה למשרד הבריאות הפלסטיני במהלך ימי הכאוס בתחילת המלחמה, כעוד גופה של פלסטיני אלמוני ש"לא צורף לה שם. לא נדרש סיפור. היא נקברה במקום בו קבורים חסרי השמות. בקברים ממוספרים. בין מאות אחרים שזהותם נמוגה ברגע שחייהם הסתיימו.

"אין תיעוד היכן היא מונחת כעת. לא במדויק. אפילו לא בקירוב. האדמה בלעה אותה ללא טקס. כפי שבלעה רבים כל כך. והעולם דורש כעת מהאדמה תשובה שהיא אינה נותנת".

ד"ר שהאב מוסיף: "אני מקווה שהגופה תימצא ותחזור לאלה שאהבו אותו. לא לניירת. לא לשתיקה. אני מקווה שהוא יוכל להיקבר בידיים שמזהות אותו. אין ויכוח על כבוד המת".

ואז הוא שואל, "לא כפוליטיקאי, לא כאסטרטג ולא כאדם בעל השפעה, אלא כרופא", מה היא אשמתו? מהו הפשע שהוא ביצע, שדן אותו להיכלא ב"כלא הפתוח העצום הזה? באיזה היגיון אני נענש על החלטות השבעה באוקטובר ועל שרשרת ההשלכות שבאה בעקבותיהן – החלטות שלא קיבלתי ולא תמכתי בהן? מדוע אני כלוא, יחד עם מיליוני אחרים, משום שמשהו שאינו בר-השבה נדרש כאילו הוא נתון לשליטה אנושית".

ישראל אייכלר בישיבה של ועדת הכספים של הכנסת, 9 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי למנות את יו"ר סיעת יהדות התורה בכנסת ישראל אייכלר לסגן שר התקשורת. כניסתו של אייכלר לממשלה תאפשר לו להתפטר מהכנסת בהתאם לחוק הנורווגי וכך לפנות מקום למועמד הבא ברשימת יהדות התורה, יצחק פינדרוס.

הלהטוט הפוליטי הפעם הוא כזה: אייכלר הוא איש אגודת ישראל החסידית. פינדרוס הוא איש דגל התורה הליטאית. שתי המפלגות מרכיבות יחד את רשימת "יהדות התורה" החרדית, אבל יש ביניהן הבדל משמעותי:

האדמו"ר של אייכלר – איש חסידות בעלז – תומך בחוק הגיוס, אבל מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל – שמורכבת מכמה חסידויות שהדומיננטית בהן היא חסידות גור – החליטה בשבוע שעבר שהיא אינה תומכת בחוק, הכולל סנקציות על תלמידי ישיבה שלא יתגייסו.

מינויו של אייכלר לסגן שר יפטור אותו מהחובה לציית לפסיקת הרבנים החסידיים ולהתנגד לחוק. דגל התורה הליטאית של פינדרוס – הבא בתור ברשימה – ממילא תומכת בחוק.

וכך עוד בעיה פוליטית נפתרה בקומבינה.

התכתבות ווטסאפ בין אלי פלדשטיין וצחי ברוורמן מהלילה שבו נודע על רצח ששת החטופים ברצועת עזה, מתוך התכתובת שנחשפה בערוץ i24 ב-14 בינואר 2026 (צילום: צילום מסך, i24)

בחסות החקירות שמתנהלות עתה בלשכת ראש הממשלה אנחנו נחשפים מדי פעם להלך הרוח בלשכה שנהוג לכנותה לפעמים "קודש הקודשים" ונדהמים לראות איך האנשים שאמורים לפעול בחרדת קודש של ממש, מתייחסים בזחיחות שערורייתית לאירועים שמטלטלים את עולמנו.

כתב ערוץ הטלוויזיה i24 אבישי גרינצוויג פרסם אתמול התכתבויות בין ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן (שמיועד להיות שגריר ישראל הבא בבריטניה) לבין אלי פלדשטיין, שהיה אז דוברו של ראש הממשלה.

מדובר בהתכתבויות ווטסאפ ממוצאי שבת, 31 באוגוסט 2024, הערב שבו נודע על הירצחם של ששת החטופים הישראלים – הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אלכס לובנוב ואורי דנינו.

כשרק החלו להגיע ידיעות ראשונות על הזוועה שוברת הלב ברצועת עזה כתב אלי פלדשטיין לצחי ברוורמן "אנחנו באירוע פסיכי… חטופים. קרה האירוע הכי נוראי מאז תחילת המלחמה וזה יטלטל את הכול". ברוורמן התעדכן מה קרה והגיב: "יטלטל את הביצים של גלנט".

בהמשך ההתכתבות, ככל שהלכו והתבררו ממדי הזוועה, ברוורמן גם הוסיף: "רק חבל שלגלנט אין ביצים. שיספור את הימים שלו ויתאבד".

יונתן אוריך הנחה את פלדשטיין לתדרך את עורכי המהדורות בציטוטים של נתניהו נגד גלנט שעוד היה אז שר הביטחון: "אתה מתדרך על גלנט היום הוא בוכה".

ההתכתבויות הללו מוכיחות כמה דברים:

• שהחבורה שמקיפה את ראש הממשלה עסוקה אך ורק בענייניה, ובצרכים הפוליטיים של הבוס, וצינית בצורה מחרידה ממש למה שמתחולל.
• שאלי פלדשטיין היה מוברג עמוק בלשכה, הרבה יותר ממה שאנשי נתניהו מנסים לטעון כעת.
• שצריך לקחת בערבון מוגבל את דמעות התנין של פלדשטיין בריאיון לעמרי אסנהיים שבו ניסה לטעון שחיי החטופים היו תמיד מעל לכול. מי שחיי אדם יקרים לליבו לא מתייחס אליהם כך, גם לא בהתכתבויות פרטיות עם חברים.
• שצחי ברוורמן לא ראוי להיות שגריר בלונדון. ולא ראוי להיות שגריר בכלל.

בנימין נתניהו, מאי 2008