השנה האזרחית 2026 שמתחילה היום תהיה שנת בחירות.

אלו יהיו בחירות לאומיות – מי ינהיגו את ישראל בשנים הבאות, מי ישקמו את המדינה מהאסונות של השנים האחרונות, מי יקוממו את מערב הנגב ואת הגליל שספגו מכות איומות, מי יובילו את הכנסת, הממשלה, צה"ל, המשטרה, שב"כ, מערכת הבריאות, מערכת החינוך והכלכלה אל עבר העתיד.

קשת בענן מעל שדה אליעזר בצפון ישראל, 20 בפברואר 2025 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

ואלו יהיו בחירות אישיות – למי מאמינים? במי בוטחים? כיצד מדברים? איך מתווכחים? איך מזהים פייק ניוז? בידי מי מפקידים את המפתחות לקבל את ההחלטות הגורליות ביותר בחיינו?

2026 תהיה שנה סוערת, שתגיע אחרי רצף שנים סוערות שכמותן לא ידענו. זו תהיה שנה אלימה וצעקנית, שתגיע אחרי רצף של שנים אלימות וצעקניות.

זו תהיה שנת מבחן. אולי שנת המבחן הגורלית ביותר בימי חיינו. השנה שתקבע איך תיראה מדינת ישראל בחצי השני של שנות העשרים של המאה ה-21, ולאיזה עתיד אנחנו צועדים.

שר המשפטים יריב לוין ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא, 10 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שני שומרי סף עדיין מחזיקים מעמד מול מערכת לחצים בלתי נתפסת ובלתי נסבלת שמופעלת עליהם: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ונשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית.

האש מכוונת אליהם ולא במקרה. מבחינת הממשלה והעומד בראשה, היועמ"שית ונשיא העליון הם האחרונים שיכולים לקרוא תיגר ולסכן את שלטון הנאמנות הסמכותני שהולך ומתבסס במדינת ישראל. הם נושאי התפקידים המרכזיים האחרונים שנאמנותם הובטחה לאזרחי ישראל ולא לראש ממשלת ישראל.

"אם לשר המשפטים יריב לוין היה גרם אחד של יושרה או בושה בגופו, הוא היה שולח אתמול מכתב התנצלות כאוב לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, ומוסיף: "לצד מכתב התנצלות פומבי שכזה, היה על לוין גם לשגר לראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב התפטרות".

ספוילר: שני הדברים לא יקרו.

נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה – אדם שהוא מינוי אישי של יריב לוין, שמונה לתפקידו אחרי שהחוק שונה במיוחד כדי לאפשר שליטה פוליטית בבעל התפקיד – פרסם אתמול החלטה ארוכה ומפורטת שלא הותירה דבר ממכלול ההאשמות המופרכות שהוטחו בעמית על ידי שר המשפטים ותומכיו, ושבעטיין ניסה יריב לוין למנוע את מינויו של עמית לנשיא העליון, ואחר כך סירב להכיר בו.

מדובר בשורה של טענות העוסקות בירושת נכס נדל"ן, חריגות בנייה בביתו הפרטי ועוד, שכולן זכו לתהודה ולוו במהומת אלוהים בערוצי הביביסטים – כאילו מדובר במקבילה המושחתת לפרשיות שבעטיין עומד כעת ראש הממשלה לדין, והפרשיות הרבות הנוספות שעדיין נחקרות.

הנציב קולה ניהל בכל הפרשיות האלה חקירה של ממש, זימן עדים, תישאל עורכי דין שהיו מעורבים בהליכים השונים, חקר את אחיו של נשיא העליון (שירש עימו נכס שהיה במוקד אחת החקירות). מסקנותיו של קולה חדות וחד משמעיות: "הכתרתו של הנשיא כעבריין בנייה גרמה לנשיא ולמשפחתו עוול ניכר".

כלומר: שופט בדימוס – שהוא מינוי אישי של שר המשפטים – קובע למעשה כי שר המשפטים של מדינת ישראל גרם עוול ניכר לנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

יותר ברור מזה אין.

בעלי חנויות וסוחרים מפגינים בטהרן נגד המשטר האיראני בשל המצב הכלכלי הירוד. 29 בדצמבר 2025 (צילום: FARS NEWS AGENCY / AFP)

העיניים יהיו נשואות גם השנה מזרחה, לאיראן. אחרי שמכרו לנו את האשליה שאיום הגרעין והטילים הבליסטיים הוסר במלחמת הניצחון המוחלט של 12 הימים בחודש יוני, מתברר כעת שהסכנה האיראנית עדיין מרחפת על ראשנו. הרמטכ"ל אייל זמיר כבר הורה לצה"ל להיערך לעוד שנת הכרעה בחזית הזו.

אבל בינתיים יש התפתחויות דרמטיות באיראן עצמה. אתמול המדינה הענקית הושבתה אחרי שהמשטר האיראני הכריז בתחילת השבוע על "יום שבתון חורף" בגלל גל קור שפוקד את איראן והמחסור באנרגיה לחימום.

זו הסיבה הרשמית. הסיבה האמיתית היא לא גובה הלהבות בתנורי החימום, אלא גובה הלהבות ברחובות הערים הגדולות באיראן. והפעם, בשונה מגלי מחאה קודמים, המחאה מגיעה ממקום חדש: הבזאר הגדול של טהרן.

"יש המכנים את המקום הזה 'נייר הלקמוס' של הכלכלה האיראנית", כותב היום אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, "שם נקבע מחיר הזהב, שם נקבע מחירו האמיתי של הדולר, ושם מרגישים בצורה החדה ביותר את הצניחה ברמת החיים. זהו מקום שממנו, עד היום, טרם יצאה מחאה משמעותית".

איראן כבר ידעה גלי מחאות, שדוכאו. האם הפעם מדובר בחיבור אפקטיבי של משבר אמון חריף עם משבר כלכלי שהדור הנוכחי באיראן טרם ידע כמוהו? קשה לדעת כרגע. מה שברור זה שהמשטר באיראן נלחץ, ומשמרות המהפכה פרסו בימים האחרונים כוחות במרכזי הערים הגדולות, כולל כוחות חמושים, שכבר פתחו באש חיה על מפגינים.

"בינתיים ארצות הברית וישראל מביטות על המחאה הזו מרחוק ומנסות ללבות את האש מעל ראשו של המשטר", כותב בר-שלום ומסביר כי גל המחאה הנוכחי עשוי להרחיק תקיפה ישראלית באיראן, שעליה דובר לא מעט בשבועות האחרונים.

"אחד השיקולים בישראל הוא שתקיפה בעיתוי הזה עלולה ללכד – ולו זמנית – את האיראנים מאחורי המשטר", כותב בר-שלום. "מצד שני, יש הטוענים שזו בדיוק השעה לפעול, בזמן שהמשטר עסוק בהישרדותו".

השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר עם כוחות המשטרה ביישוב תראבין בנגב, 31 בדצמבר 2025 (צילום: תקשורת עוצמה יהודית)

זמן קצר אחרי שמונה לשר שינה איתמר בן גביר את שם משרדו מ"בטחון פנים" האפרורי ל"בטחון לאומי" הזוהר – השר לביטחון לאומי נשמע מפוצץ יותר, מרשים יותר, והשר החדש הבטיח ביהירות אופיינית להשיב את הביטחון לרחובות ישראל ולחזק את המשילות.

לא רק שזה לא קרה, שלוש השנים האחרונות היו שנים שבהן הביטחון של אזרחי ישראל התדרדר לשפל שכמוהו לא ידענו, עם שיא של רציחות במגזר הערבי, ופריקת כל עול שמורגשת כמעט בכל פינה. וזה בלי להזכיר את המכות האיומות שספגנו בשבעה באוקטובר ובמלחמה שפרצה אחרי הטבח.

רק ביממה האחרונה נפצעו 12 אזרחים ישראלים מפיצוץ אדיר בחנות משקאות בנצרת (שניים מאושפזים במצב קשה), באירוע שנסיבותיו עוד לא ברורות לחלוטין.

זה בצפון, ובדרום: תושבי הנגב, היהודים והבדואים, עוקבים בחרדה אחרי העימותים האלימים בין כוחות המשטרה לבין משפחות הפשע שמטילות את אימתן (בין היתר על תושבי להבים, שכלי הרכב שלהם הוצתו במעין אירועי "תג מחיר" הפוכים).

גורמים במשטרה המצוטטים הבוקר בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מבטיחים: "נחריף את הצעדים. שב"כ חייב להיכנס לתמונה".

"משטרת ישראל נמצאת תחת אחריותו של השר איתמר בן-גביר עוד מעט כבר שלוש שנים", כותב הבוקר עודד שלום ב"ידיעות אחרונות", "בפרק הזמן הזה הפשיעה במגזר הערבי בכלל ובמגזר הבדואי בדרום לא עניינו אותו. חוץ מלהוביל מבצעי הריסה בכפרים הלא מוכרים ולבוא להצטלם לסרטונים בטיקטוק, הוא לא עשה דבר כדי להוציא לפועל תוכנית פעולה מסודרת ומקיפה למיגור הפשיעה".

נמל התעופה בן גוריון, 6 ביוני 2022, אילוסטרציה (צילום: Gili Yaari/Flash90)

שנת הבחירות שאליה אנחנו נכנסים תהיה שנה שתעצב את אופיה ואת האוכלוסייה של המדינה. נתונים שהתפרסמו אתמול מטעם הלמ"ס מלמדים שקצב גידול האוכלוסייה בישראל ב-2025 היה 1.1% וסך כל האוכלוסייה הוא כבר קצת יותר מעשרה מיליון.

קצב גידול של 1.1% אמנם דומה לזה של 2024, אבל בראייה היסטורית מדובר בשנת שפל, שנה שנייה ברציפות. השפל הזה בנתוני הצמיחה הושפע בעיקר מהגירה שלילית מישראל.

מספר האנשים שבחרו להגר מישראל ב-2025 הגיע ל-69.3 אלף איש (מהגר הוא מי ששהה תשעה חודשים לפחות במדינה שאליה היגר, כלומר רבים מהמהגרים שהוכרו ב-2025 עזבו כבר ב-2024). באותו זמן היגרו (או חזרו) לישראל 19 אלף איש.

מאז 2023 עזבו את המדינה 211.4 אלף ישראלים והצטרפו או חזרו אליה 67.2 אלף בלבד. "בשנים האחרונות, לפי נתוני הלמ"ס, שיעור גבוה יותר מהעוזבים הם בעלי השכלה גבוהה", כותב הבוקר סמי פרץ ב"דה מרקר", ומסכם שמדובר בכשלושה מנדטים (אך בעצם מעט פחות, כי חלק מהעוזבים הם מתחת לגיל 18).

"תמהיל העוזבים והנימוקים לעזיבה הם סיבות טובות כדי שאלו הרוצים בהחלפת השלטון ינהלו קמפיין לעידוד ההצבעה של אותם עוזבים… מאחר שהבחירות הקרובות יהיו גורליות במיוחד לעתיד המדינה ודמותה – כל קול חשוב".

בנימין נתניהו, מאי 2008