איזה טקסט נפלא ורגיש עמוס במילים כל כך יפות, ללהטט במילים אתה יודע פבל.
תן לי להציע לך כמה מילים ברורות וחדות כמו סכינים שחתכו את התינוקות שלנו, גרזנים, שביתרו את הורינו, וערפו את ראשי חיילינו וילדינו, מבערים, שבהם שרפו את ילדינו ואת בתינו , תרשה לי להתפייט על אונס הילדות שלנו, חטיפתם של 251 ילדים ילדות זקנים וטף צעירים וצעירות, ו-58 מהם עדיין בכלובי החמאס בתנאים אכזריים, באובדן צלם אנוש, בגילויי הרוע המזוקק של שואה. מה עבר על הילדה שלי בת 23 כשהמפלצות שלפו אותה ואת בן זוגה נאור, מתחת למיטה בממד בדירתה בדור צעיר בכפר עזה.. איזה כיף שיש מילים יפות בשפה העברית כדי למרק את את זוועות השבעה באוקטובר, ואיזה כיף שיש אותנו ההורים השכולים שנזכיר עד שלא נוכל יותר לומר לעולם לא עוד כדי שלא תתעורר, פבל, ליום חדש שבו השמש לא תזרח יותר עליך, עלינו.

כל מאמר ביקורת, גם אם צודק וחד.
חייב שתהיה בו סדרת צעדים ברורים ספציפיים
שמציעים פתרון ראליסטי .
יותר מדי מתארי בעיות.
מעט מדי מנסחי פתרונות שאפשר ליישם עכשיו.
איך מעיפים את הפשיזם והביב?
איך מייצרים משטר גבולות שנותן ביטחון לאזרחים?
עם מי? תוך כמה זמן? האם יש לזה הנהגה ותמיכה?
האם זה מייצב את ישראל אזורית ופנימית?