בסוף קיץ 2026 התעוררה סערה ציבורית ותקשורתית בישראל בעקבות כותרות שטענו כי יום הזיכרון הממלכתי לרב עובדיה יוסף "בוטל" על ידי מערכת המשפט. מטרת מאמר זה היא לבצע ניתוח עובדתי ומשפטי אובייקטיבי, המפריד בין הניסוחים הפוליטיים ובין הדיווחים המהותיים והצווים האופרטיביים.

כפי שעולה מהנתונים, התערבותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא נועדה לבטל את יום הזיכרון, אלא לדחות את אירועי ההנצחה הממשלתיים עד לאחר הבחירות לכנסת ה-26 – וזאת בשל התנגשות עם חוק הבחירות (דרכי תעמולה).

הטענה שלפיה מחסור בתחמושת שנגרם בגלל "אמברגו ביידן" עלה בחיי לוחמים אינה מתיישבת עם העובדות. ביידן אכן עצר משלוח מסוים של פצצות כבדות, אך מדובר היה במשלוח אחד, שנועד בעיקר להפעיל לחץ על ישראל בעניין הפעולה ברפיח; בהמשך שוחררו 1,700 הפצצות במשקל 500 ליברות שהיו בו, בעוד שהעיכוב נותר בעיקר לגבי 1,800 פצצות במשקל 2,000 ליברות. במקביל המשיכה ארה"ב לספק לישראל נשק, תחמושת וסיוע ביטחוני בהיקפים עצומים, ואף העבירה לקונגרס ואישרה חבילת סיוע חדשה של מיליארדי דולרים.

חשוב מכך, צה"ל עצמו קבע בתגובתו לדוח מבקר המדינה כי מצאי התחמושת לא פגע ביכולות הלחימה ולא סיכן את חיי הלוחמים. לעומת זאת, דוחות מבקר המדינה מצביעים על בעיה ישראלית ארוכת טווח: שחיקת יכולות הייצור המקומיות, היעדר שימור של קווי ייצור חיוניים והיעדר הצטיידות מספקת. עיקר התקופה שבה נוצרו הפערים הללו היה בתקופות שבהן בנימין נתניהו כיהן כראש הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז כי ישראל תשקיע 350 מיליארד שקל בעשור בבניית עצמאות חימושית, כולל ייצור עצמי של כלי טיס ישראליים, כפי שדווח ב-TheMarker. בהמשך אף דרש נתניהו להגדיל את התוכנית לכ-400 מיליארד שקל ולהאריך אותה מעבר לעשור.

אלא שכאן נמצאת הנקודה המרכזית: 350 מיליארד השקלים אינם סעיף תקציבי מאושר, אינם תוכנית שאושרה בממשלה ואינם תוצאה של עבודת מטה שהציגה לממשלה את העלות, המקורות והמטרות. מדובר בהכרזה של ראש הממשלה על יעד תקציבי עצום, שבשלב זה עדיין דורש הליך ממשלתי ותקציבי כדי להפוך להתחייבות מדינתית.

בקצרה:

• תוכנית ה"עצמאות" בייצור הביטחוני שעליה הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו – כרוכה בתוספת של כ-350 מיליארד שקל לתקציב הביטחון.
• בבנק ישראל מעריכים כי התוכנית צפויה להעלות את החוב של ישראל לרמות שיא של יותר מ-80% מהתוצר.
• גם במשרד האוצר מזהירים מזינוק ביחס החוב לתוצר, ואף מפגיעה באמון המשקיעים בתעשייה הביטחונית.
• נתניהו הכריז על התוכנית בלא התייעצות עם גורמי המקצוע.
• למרות שמה, התוכנית מבוססת למעשה על ההנחה שהסיוע האמריקאי יימשך, שכן יישום שלה לצד הפסקת הסיוע יובילו לנזק פיסקלי קשה. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג בספטמבר שעבר תוכנית להרחיב את התעשייה הצבאית הישראלית כך שתספק את כל צורכי צה"ל באופן עצמאי. נתניהו, שר הביטחון ישראל כ"ץ ודובריהם מכנים את התוכנית, לסירוגין, "עצמאות ביטחונית", "עצמאות חימושית" או "סופר ספרטה". נתניהו אומר כי התוכנית תקום בהשקעה של כ-108 מיליארד דולר (כיום כ-330 מיליארד שקל) במשך כעשור.

בספטמבר 2020 עמד בנימין נתניהו על מרפסת הבית הלבן וחתם על הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות. הנרטיב שהתקבע מאז מייחס לו הובלה אישית של המהלך. אך שחזור כרונולוגי של אירועי היוזמה, המשא ומתן והחתימה מצביע על תמונה אחרת.

הרעיון עלה לראשונה מצד השגריר האמירתי בוושינגטון יוסף אל-עותייבה, המשא ומתן בפועל נוהל בידי אנשי הנשיא דונלד טראמפ – ג'ארד קושנר ואבי ברקוביץ' – ואילו התנאי המרכזי לעסקה, השעיית הסיפוח בגדה, הוצב על ידי האמירויות ולא על ידי ישראל.

הממשל האמריקאי בראשות נשיא ארה"ב הקודם, ג'ו ביידן, תמך בישראל צבאית, כלכלית ודיפלומטית בהיקף חסר תקדים לאחר הטבח ב-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה ברצועת עזה ובלבנון. עם זאת, ביידן ביקר את נתניהו על כך שישראל לא חתרה באופן מציאותי לסיום המלחמה בעזה.

מאז כניסתו מחדש לבית הלבן של הנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ, בינואר 2025, נתניהו הציג בציבור הישראלי את בחירתו כ"הזדמנות לחזק את היחסים עם ארה"ב לאחר ההידרדרות בתקופת ביידן", כביכול, למרות התמיכה הנרחבת של ביידן.