מאמצי הבלימה והסיכול של ישראל בסוריה משקפים הצלחה מודיעינית ואופרטיבית משמעותית בעיכוב ושיבוש מהלכי איראן, אולם לא השיגו את יעדם האסטרטגי: לשכנע אותה כי מאמצי בניין הכוח שלה באזור ובגבולותינו אינם כדאיים ומזיקים לה יותר מאשר מועילים.

את התדרוכים האחרונים שהעניקו גורמי בטחון לעיתונים, לפיהם איראן "מתקפלת" לכאורה מסוריה, כדאי לקחת עם גרגיר של מלח ובפרספקטיבה רחבה.

את התדרוכים האחרונים שהעניקו גורמי בטחון לעיתונים, לפיהם איראן "מתקפלת" לכאורה מסוריה, כדאי לקחת עם גרגיר של מלח ובפרספקטיבה רחבה

בחודש החולף יוחס לישראל רצף חריג של תקיפות נגד יעדים מגוונים ברחבי סוריה, בעומק המדינה ובקרבת הגבול עם ישראל: תשתיות לייצור ואחסנת נשק, מפקדות בהן עושים שימוש אנשי משמרות המהפכה, ומטרות הקשורות לפעילי מליציות וכוחות פרו-איראניים, דוגמת חזבאללה.

סוכנות הידיעות הרשמית סאנא הסורית מראה טיל עף ליד שדה התעופה הבינלאומי בדמשק, 2019 (צילום: SANA via AP))

בניגוד למסרים האופטימיים על השפעת התקיפות, סביר דווקא שישנו מתאם ביניהן לבין חידוש מאמצי איראן להתבסס צבאית בסוריה, שנראה כי הואטו בצל משבר הקורונה. בשבועות האחרונים התרבו הדיווחים על טיסות מטען מאיראן לסוריה המעבירות אמצעי לחימה וציוד צבאי, כולל עבור חזבאללה בלבנון, כחלק מבניין כוחו הצבאי ושכלול האיום שהוא מציב על ישראל.

איראן כבר הוכיחה בעבר כי היא נחושה להמשיך במאמציה להתבסס בזירות האזור השונות, ובראשן סוריה, בנסיבות הקשות ביותר ותחת מערכת לחצים כבדה: בצל אסונות טבע (רעידות אדמה, שיטפונות) ששיאם במשבר הקורונה, ותחת סנקציות כואבות.

גם אם איראן אכן נדרשת להתאמות במאפייני פעילותה ופריסתה בסוריה בשל האתגרים חסרי התקדים עמם היא מתמודדת, בעידן הקורונה וב"יום שאחרי" סולימאני, ישראל טרם הצליחה לשכנע אותה לנטוש את מדיניותה להתחפר במדינה. בהסתכלות על השנים האחרונות ברור כי איראן רק הרחיבה את מאמציה מולנו, כולל לזירות נוספות דוגמת עיראק, ויתכן תימן. בשלב מסוים נראה כי איראן אף אימצה מדיניות של ניסיון להגיב בכוח, מסוריה, נגד פעולות סיכול של ישראל.

בניגוד למסרים האופטימיים על השפעת התקיפות, סביר דווקא שישנו מתאם ביניהן לבין חידוש מאמצי איראן להתבסס צבאית בסוריה, שנראה כי הואטו בצל משבר הקורונה

התעוזה הגוברת של איראן, היא חלק מתהליך רחב יותר, בראיה היסטורית, של התחזקות השפעתה והקרנת הכוח שלה באזור. כך, ממדינה שהייתה נתונה במצוקה אסטרטגית בתחילת שנות ה-2000 וחששה מכיתור אמריקאי לאחר כיבוש אפגניסטן ועיראק, הפכה איראן למדינה המיישמת בעצמה אסטרטגיה של כיתור כלפי ישראל (וערב הסעודית), ועומדת בראש מחנה רדיקלי, מלוכד מבחינה צבאית ומדינית.

ישראל מנהלת, אפוא, קרב בלימה נגד מגמת התחזקות ארוכת שנים של איראן באזור, וסיכוייה לדחוק אותה מסוריה באמצעות כלים צבאיים בלבד לא נראים מבטיחים. המאבק בישראל ובניין הכוח בגבולותיה הם אינטרסים עמוקים של המשטר האיראני, המתבססים על שילוב של תפיסה דתית-אידיאולוגית ושיקולים אסטרטגיים של בטחון לאומי.

בתנאים אלה מאמצי הסיכול של צה"ל מול תהליך ההתבססות ובניין הכוח האזוריים של איראן, חשובים ככל שיהיו, לא יפתרו את הבעיה באופן יסודי והם בבחינת "כיסוח דשא", בו יידרש הצבא להמשיך. מציאות דומה, מתקיימת גם ביהודה ושומרון, שם מאמצי סיכול מתמשכים, ללא אופק מדיני, מביאים להורדת רף הטרור לרמה נסבלת אבל לא לפגיעה במוטיבציה של ארגוני טרור ויחידים לבצע אותו (כפי שמעידים הנתונים שמציג ראש השב"כ, כל שנה, על היקף תשתיות ופיגועי הטרור שסוכלו).

אם בכלל, בטווח הנראה לעין, סוגיית הנוכחות האיראנית בסוריה תוכל להיפתר רק במסגרת שילוב בין מאמצי סיכול אופרטיביים לבין תהליך הסדרה מדיני, בהובלת המעצמות, ובראשן רוסיה וארה"ב. לישראל אין כיום אסטרטגיה או מנופים יעילים להשפיע על תהליך כזה. זאת, בנסיבות בהן רוסיה, המנהלת קשרים אסטרטגיים עם איראן, מאפשרת לה להמשיך ולהזרים יכולות וכוחות צבאיים לסוריה; וארה"ב מצטיירת כמי שאיבדה עניין ומותירה את הזירה הסורית לרוסיה, תורכיה ואיראן, וגם נוכחותה בעיראק מאותגרת כל העת.

אלוף משנה במילואים אודי אבנטל שירת בצה״ל 25 שנה במגוון תפקידים באגפי המודיעין והתכנון. בין תפקידיו כיהן כקצין המודיעין של ראש הממשלה וכראש היחידה לתכנון אסטרטגי במשרד הביטחון. כיום עוסק בתכנון מדיניות ואסטרטגיה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם. מוזמנים לעקוב בטוויטר: https://twitter.com/UEvental?s=08