מתחת לסנטר העטוף במסכה הוציא בשבוע שעבר בג"ץ את אחד מפסקי הדין המתפתלים, המתחמקים והמסוכנים אי פעם. צריך לומר: פסק הדין הוא גם פחדני וגם אבסורדי.

עם כל הרצון להגן על בג"ץ כמעוז אחרון להגנת הדמוקרטיה, אי אפשר להגן מוסרית וערכית על הפסיקה ש"לא מצאה עילה משפטית" למנוע מנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, מלהרכיב ממשלה ולעמוד בראשה. אי אפשר להגן על מי שפותח את השער דווקא לפני אויבי הדמוקרטיה.

"700 אינטלקטואלים מעריצים מיכל דלק", כתב ברטולד ברכט בפרק "שנות המשבר הגדול 1929-33" ("גלות המשוררים"). 11 שופטות ושופטים ישבו ולא מצאו פסיק אחד שמאפשר להם למנוע את החרפה.

מתוך הכרעת בג"ץ

לצורך הבנת ההחלטה המקוממת, אפשר לתאר את התסריט הבא: הקואליציה החדשה ושר משפטים חדש, יכולים לבקש חנינה לרוצח ראש הממשלה יגאל עמיר במסגרת "קבינט הפיוס", למשל. נשיא המדינה, שאישר את הטלת הרכבת הממשלה על נאשם בעבירות פליליות חמורות שיש עמן קלון, יכול בסמכותו לאשר את החנינה.

שבע שנים אחר כך, כשמועד הקלון יפוג, יכול הרוצח להתמודד לכנסת ולהיבחר לח"כ. הוא יכול גם לאסוף 61 חתימות חברי כנסת ולקבל על פי החוק, וללא התערבות הנשיאה חיות וחבריה המלומדים, מנדט להקים ממשלה.

מתוך הכרעת בג"ץ

אסיר משוחרר כזה, חזר לכהן כשר הפנים. הוא כמובן לא נשפט על רצח, אלא על שוחד. אבל הנה הגמישות המשפטית הפתלתלה מאפשרת שוב, לנאשם בעבירות חמורות שיש עמן קלון, ועוד בטרם נפתח משפטו, כבר לחזור אל המקום שבו בוצעו השוחד והמרמה והפרת האמונים.

מהרו נא לכאן, כל
הדוחים את הענף שעליו הם יושבים
העובדים!
אלוהים חזר שוב
בדמות מיכל-הדלק.
אתה המכוער
אתה היפה מכל!
אנוס אותנו
אתה המעשי!
כבה בנו את האני!
חבר אותנו לקיבוץ!
שהרי לא כמו שאנחנו רוצים
אלא כמו שאתה רוצה.

(ברטולד ברכט, גלות המשוררים)

בג"ץ מקבל ללא עוררין את מעשה האונס של ממשלת האחדות-חירום. בג"ץ מבקש את הפרלמנט לאנוס אותו. לכאורה עיני אלת המשפט והצדק עיוורות, אבל בהפוך על הפוך, בג"ץ עצמו הפך לעיוור לעוול, לחרפה, לבושה, שחש כל אזרח פשוט. עיוור לתחושת ההונאה המרמה, המעילה באמון, האבסורד והיריקה בפרצופם של מיליוני אזרחים שומרי חוק.

אין חוק שאוסר על רוצח ראש הממשלה להתמנות בעצמו לראש הממשלה בתהליך שתואר לעיל.

למה צריך חוק לאבסורד כזה?

על פקודה בלתי חוקית בעליל נכתבה הפסיקה הברורה לכל חייל ומאפשרת לו לסרב על פי צו מצפונו לבצע פקודה כזאת "אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום".

והנה בג"ץ עצמו נוהג כאילו היה עיוור עם לב אטום. מחפש פקודה מפורשת בחוק שתאמר לו, לא לבצע טבח בדמוקרטיה.

שופטינו הנכבדים לא מוצאים שום דבר קיצוני שמחייב התערבותם במציאות המטורפת, שבה אדם אחד גורר מדינה שלמה לשלוש מערכות בחירות בעלות של מיליארדים, כדי להינצל מכתבי האישום החמורים שמערכת החוק הישראלית הגישה נגדו. שום דבר קיצוני בהתקפות הפרועות של אותו נאשם ואנשיו נגד שופטי בג"ץ ("אמרו לי שהם שמאלנים") עצמו, הפרקליטות, המשטרה והתקשורת החופשית.

מתוך הכרעת בג"ץ

לחשוב שיש מדינות בהן שר התפטר בגלל שהפר את הנחיות הבריאות של ממשלתו בעת המגפה ואצלנו בג"ץ מאשר לנאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה.

הבעיה עם הלוליינות המוסרית והמשפטית שהציגו כחול-לבן והליכוד בבית המשפט העליון בדרך להצדקת הטלת הרכבת ממשלה על הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, היא בעיה פשוטה וחמורה. דווקא אל הפשטות בחר בג"ץ לא להתייחס כלל:

איך נאשם בשוחד יפקח על מערכת המשפט? ימנה שר משפטים? מפכ"ל? יועמ"ש? וישפיע על הוועדה למינוי שופטים? נשיאת בית המשפט העליון וראש ההרכב, השופטת אסתר חיות, קיבלה את התירוץ של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, האומר שהנאשם יחתום על "הסדר ניגוד עניינים"… חחחח… הנאשם הזה מינה מטעמו – בדיוק בשביל זה – בובת שר משפטים שתזעזע את הפרקליטות והיועמ"ש. איך יחול ההסדר על שרים שהנאשם ממנה ומכוח המינוי וכוחו לפטרם, הם עושים במצוותו את רצונו?

איך בנימין נתניהו, שאישר מכירת צוללות מתקדמות למצרים בלי ליידע את שר הביטחון והרמטכ"ל, יהיה אחראי וממונה על הרמטכ"ל ועל שר הביטחון וראשי המערכות האחרות? הרי הוא שיקר להם ועלול לשקר שוב. הסתיר מהם מהלך אסטרטגי שעלול לפגוע בביטחון המדינה ועלול לעשות זאת שוב. האם גם לתחום הביטחון ינוסח "הסדר ניגוד עניינים"?

איך ראש ממשלה ששיקר למבקר המדינה (בעניין הצהרת ההון שלו) יהיה זה שימנה מבקר מדינה?

איך ראש ממשלה שנאשם במתן שוחד לטייקון תקשורת, יפקח על שר התקשורת שאותו הוא מינה, והשר אחראי מול אותם טייקוני תקשורת?

איך ראש ממשלה שהפר אמונים ולקח ודרש וקיבל מתנות בניגוד לחוק… הוא יפקח על יושרתם של השרים?

איזה הסבר ניתן בכלל לכתוב בעברית או בג'יבריש כדי לתרץ ולהסביר את מופרכות החלטת בג"ץ?

בכל כיוון שמסתכלים על כתבי האישום והחשדות והתיקים שעדין מחכים לנתניהו, מול הרצון למנות אותו שוב לאחראי על הזירה בה בוצעו העבירות לכאורה הללו – שבגינן הוא חטף שלושה כתבי אישום – אי אפשר לא לראות את גודל הפיל, העומד במרכז אולם המשפט ומשפריץ נוזלים עכורים על כל מערכות החוק והנורמות הערכיות של מדינת ישראל .

לו הנאשם היה פטריוט ישראלי אמיתי, היה מפנה באותו היום את תפקידו ולא גורר מדינה שלמה לכאוס ומשבר משפטי, פוליטי וציבורי מוסרי.

אגב, השותפות של בני גנץ וגבי אשכנזי עם הלוליינות הזו היא לא פחות חמורה ואולי אף יותר.

ברביעי הבא, בעקבות מנוסת 11 שופטים מהכרעה במתבקש מאליו, יושבע נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשבועת אמונים לחוקי המדינה והחלטות הכנסת. האם שופטי העליון חושבים שהפעם אפשר לצפות שישמור אמונים?

אחרי השחיתות וההסתה של נתניהו, הקורונה והבגידה של גנץ, נראה שנצטרך ללמוד לסבול גם את הפחדנות של בג"ץ.

וְעוֹד רָאִיתִי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע.

(קהלת ג', ט"ז)

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.