כשהייתי קטן פחדתי ששימן הגדול יקטוף לי את הרגליים.
הוא היה מאיים עלי כשראה אותי רוכב על הכתפיים של אבא שלי. משהו בסגנון "אוח, אני אקטוף לך את הרגליים כמו שקוטפים אבוקדו".
העניין שזה באמת הפחיד אותי.
אחר כך גדלתי, והייתה מלחמת ששת הימים, ואבא שלי היה צנחן, וכשחזר ראיתי אותו מתקלח וכל האבק ירד ממנו במשך המון זמן. לא פחדתי.
במלחמת יום כיפור שמנו נייר דבק על החלון שלי, ופחדתי שהסורים יבואו. ומה יהיה אם הם ינצחו? חשבתי.
אחר כך שיקרתי לכל הכיתה שנסעתי לאמריקה, כשלמעשה נסעתי לדודים שלי בקיבוץ ארז, וחודשים אחר כך פחדתי שיתפסו אותי. הייתי מתעורר מזה באמצע הלילה מזיע (את הסיפור הזה סיפרתי כבר בשיר "שוב השקר הזה").
ואז הילדים שלי נולדו.
פעם אחת הבן שלי נתקע במבוך של ילדים קטנים, ואשה אחת באה להגיד לי שהוא בוכה, ועליתי אליו וראיתי כמה שהוא מבוהל והרגעתי אותו ואמרתי שהכל יהיה בסדר.
ואז הייתה תקופה שהוא פחד מעקרבים, והבת שלי פחדה שייתקע לה קוץ ברגל כמו לבנצי הפיל. ובאמת, פעם בחוף הים נתקע לה קוץ בכף הרגל, ולקח שעות להרגיע אותה. ואני חשבתי לעצמי זה יעבור כשהם יגדלו, כמו שזה עבר לי.
אבל האם זה באמת עבר לי?
ממה אני פוחד כיום?
לאבד רלוונטיות? להזדקן? לחלות? למות? להיות מובטל? להיות לבד?
כן בטח, וממה עוד?
אז זהו, שלפעמים אני סתם פוחד בלי לדעת ממה הדופק עולה לי.
הבטן מתכווצת, המחשבות מתחילות להתרוצץ בראש בלי שליטה. דברים פשוטים כמו לעשות קניות עולים לי במאמץ.
קוראים לזה חרדה, ולפי מה שאני מבין זו המגיפה המודרנית, 40 מיליון אמריקאים סובלים ממנה, לפי רשות הבריאות האמריקאית.
אין לי מושג מה המצב בארץ, אבל אני יכול לספר עוד שזה לא מצב קבוע, זה עונתי, בקיץ, כשהכל בוהק, זה מופיע לפעמים וגם כשמתחיל להחשיך מוקדם וגם סתם ככה בלי התרעה.
ומה אני עושה? עושה נשימות, עושה ספורט, עושה מדיטציות וכותב על זה הרבה לעצמי, מתעד את זה ביומן ומדבר על זה עם חברות וחברים.
ואחר כך זה עובר בלי סיבה נראית לעין, והאני המבוהל נעלם איפה שהוא, וחוזר האני הבטוח בעצמו שפתוח ואוהב את החיים.
שמעתי פודקאסט לפני כמה ימים על בחור שבנה רובוט שכותב לו מיילים בשם החרדה שלו. החרדה שואלת, "נו סיימת את העבודה שהיית צריך להגיש?" או "שוב נבהלת שהרכבת תתפוצץ כשנסעת לעבודה?". הוא הוציא אותה מחוץ לעצמו והפך אותה לישות, והישות הזו מדברת איתו והוא טוען שזה עוזר לו מאד.
זה כנראה הכניס לחיים שלו עם החרדות ממד של הומור, וכל אחד יודע שהומור ממיס פחדים. אריק איינשטיין כשפחד, אהב לשרוק בחושך.
ומה אתם עושים כשאתם פוחדים? ספרו, לי אני ממש סקרן.
האם אני פוחד שלא תגיבו? האמת, לא כל כך, זה לא ברשימת הפחדים שלי כנראה. אבל אני מבטיח לקרוא ולהגיב אם אתם תגיבו
תודה, דן, או בקיצור – תודן.
https://www.youtube.com/watch?v=rKlBPHkZpW0
מקליט ומופיע משנת 1987. דן הוא זמר יוצר. זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות, בין שיריו: שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן ועוד רבים. בנוסף הוא כותב שירים לאחרים: בך לא נוגע - יהודית רביץ, מפנה מקום - ברי סחרוף, ביום של הפצצה - רמי קליינשטיין, שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים. מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן לאלו שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. דן מלמד כתיבה והלחנה במקומות רבים בינהם בצלאל ורימון
בשנתיים האחרונות, גלישה תמימה באחת הפלטפורמות הדיגיטליות מרגישה כמו היקלעות לשוק, שבו כולם פונים אלינו בחיוכים ענקיים ותנועות ידיים מוגזמות.
כבר התרגלנו לכך שכשאנשים מפרסמים ברשת טקסט כתוב, הם מוסיפים תמונה "לתשומת לב" או "בשביל צוקי/האלגוריתם", אבל היום, תמונה לא מספיקה. יוצרי תוכן כבר קיבלו כמובן מאליו את העובדה, שלמטרות תפוצה הם צריכים לצלם סרטוני וידאו, ולא סתם, אלא של עצמם – ועוד מדברים. אפילו מי שבחרה במקצוע נחבא אל הכלים כטיפול מצאה עצמה נדרשת להחצנה מול המצלמה.
שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)
לאט לאט מתרגלים. לומדים לחיות עם זה. בתור אדם שחי עשרים שנה עם כאב כרוני קשה (יש לי, בין השאר, דלקת מפרקים ניוונית כללית) שגונב ממני במתינות את יכולת התנועה שלי, אני יכולה להגיד בוודאות – תאמינו לי, לומדים להתרגל.
בנאלי ככל שזה נשמע, זו אומנות ולא מדע מדויק, אבל אני אשמח לחלוק כמה סודות קטנים, סודות של מאבק בכאב מתמיד – לפעמים עז, לפעמים מורגש בקושי – אך דעו מראש: מדובר כאן במנות לא קטנות של מבוכה מרה יותר מאשר בגבורה מתקתקה, יותר בדקירות מענות של בושה מאשר בליטופים של גאווה.
לינור גורליק (1975) היא סופרת, משוררת ואומנית. נולדה באוקראינה הסובייטית ועלתה לארץ בגיל 14. כותבת ברוסית, עברית ואנגלית. ספריה תורגמו למספר שפות זרות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כשמערכת המשפט הצבאית "עושה הנחות" מפליגות לקומץ פורעי חוק (פורעי החוק הצבאי) שאיכשהו מרוכזים בגדוד מאד ספציפי, ובואו נודה – ברובם אינם "חרדים ליטאים או חסידיים" אלא חרדל"ים , שמבחינת אומץ ויכולת צבאית הם מצויינים, אבל מבחינת עמדות פוליטיות (מי אמר שבצה"ל אין לחיילים עמדות) הם בשפיץ של הימין הימני ביותר, וידם על הדק הרובה או המקל או התגובה – היא קלה מאד,
אז כל עוד הנהלת המדינה (קרי הממשלה) מתנהלת בצורה סבירה מול ארה"ב, אז לאמריקאים אין ממש מוטיבציה לרדת לרזולוציה של סנקציות אישיות או קבוצתיות מצומצמות (בגודל של גדוד).
אולם, כאשר למרות כל הסיוע שארה"ב העניקה לנו בכל השנים, ובמיוחד מאוקטובר 2023, ראש הממשלה לא מונע מבן גביר וסמוטריץ לתקוע לאמריקאים את כל היד בעין (ולא רק אצבע בעין) וגם הוא בעצמו בין לועג להם ובין עושה להם "דובי לא לא", מה אנחנו מתפלאים שהאדונים הנכבדים מארה"ב, שכבר מזמן נמאס להם, אבל המשיכו להתאפק ולהתאפק, הגיעו סוף סוף למקום בו כבר אי אפשר להבליג.
אז לתשומת לב הגביר והסמוטריץ' – את ביבי אתם יכולים להמשיך לסמרטט עד אין סוף אבל בארה"ב כבר נמאס מהתעלולים שלכם, ואת ביבי הם לא מעריכים, לא מכבדים, לא מאמינים לו, והמילה שלו בעיניהם שווה אף פחות מאילו נכתבה על הקרח.
התעצמות בן גביר וסמוטריץ היא על חשבון מרכיבים אחרים במחנה הימין. כל ההזויים המשיחיים מתקבצים למקום אחד. בבחירות הבאות הם יעברו אחר כבוד לאופוזיציה. לא היה ולא יהיה לקיצונים האלה מקום בשום ממשלה נורמלית בישראל. הממשלה הזו לא נורמלית והיא בגלל נאשם בפלילים שמוכר את המדינה בתמורה לניסיון בריחה ממשפט.
נוציא את נתניהו (בדרך דמוקרטית) מהמשוואה וכל התמונה תשתנה לטובה.
"איך אפשר לעשות שלולית חורף ומצפור, ומטר משם אירוע של רכבי גודזילות?"
"הדרך הטובה ביותר עבורי לצלוח את המצב המחורבן הזה, היא לקבל אותו בלי ויכוח. סיגלתי מעין צ'יל שלא אופייני לי. מתברר שאני חזקה יותר ממה שחשבתי"
בת 51 מקיבוץ כיסופים. אם יחידנית. פונתה למלון בים המלח
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם