אם לא יתרחשו הפתעות גדולות, בעוד שנים ספורות נעמוד כולנו משתאים מול רגע דרמטי שבנקודת הזמן הנוכחית קשה עדיין לדמיין: שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים יודיעו על החלטתם לשלוח את בנימין נתניהו לכמה שנות מאסר. ראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר, הפוליטיקאי העוצמתי ביותר מאז דוד בן-גוריון, והאיש ששכנע מעריצים רבים כי הוא מגדולי המנהיגים היהודים בהיסטוריה של אלפי שנים, יובס סופית מול המערכת שניסה לשבור.
היקף וחומרת פסק הדין יבהירו כי סיכויי הערעור לבית המשפט העליון קלושים עד אפסיים. בנימין נתניהו יעמוד כאחד האדם מול ההשלכות החמורות של מעשיו. אחרי ההלם הראשוני תתחיל התסיסה. חלק ממעריציו האדוקים ביותר, שישמרו לו אמונים גם לאחר סיום כהונתו כראש הממשלה, ייצאו להפגין ברחובות, ובסבירות לא מבוטלת יתחוללו גם אירועים אלימים. נתניהו, כהרגלו, יעודד אותם בקריצה, וינסה אולי לגבש תמיכה ציבורית בהעברת חוק מיוחד שיזכה אותו בחנינה, בזכות תרומתו למדינה וההכרח להרגיע את הרוחות.
את התרחיש הזה, כמו גם את השנים הקשות שנעבור עד לסיום משפט נתניהו, מבקשים למנוע אלה התומכים ברעיון להעניק לו חנינה בתמורה לעזיבתו הסופית את המערכת הפוליטית. בסוף השנה שעברה העלה את הרעיון אביגדור ליברמן, ימים ספורים לאחר פרסום על כך שבכנסת מנסים לקדם את החנינה כדי למנוע מערכת בחירות שלישית ברצף. בחודש האחרון שוב צף הרעיון, בין השאר על ידי העיתונאי עקיבא נוביק, פרופ' יורם יובל, ובמאמר בזמן ישראל של יורם יעקובי, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט פיתוח בישראל, ואלי בכר, לשעבר יועמ"ש השב"כ.
נתניהו לא מראה סימנים שהרעיון מקובל עליו, ככל הנראה בגלל חששו שהתמורה לחנינה על התיקים הפתוחים נגדו, עזיבת הפוליטיקה, תאפשר לפרשות אחרות לצוף ולצבור תאוצה, ובראשן פרשת הצוללות וכלי השיט. אבדן עמדת הכוח עשוי להביא להקמת ועדת חקירה בפרשה, ולהפוך את נתניהו שוב לחשוד ולנאשם – הפעם בפרשה העלולה להיתפס ציבורית כבגידה במדינה.
ההיגיון הגלוי של הקריאות לקדם עכשיו חנינה ברור: שחרור מיידי של המערכת הפוליטית מלפיתתו, הפגנת התחשבות בפועלו למען המדינה, וההכרח להתחיל מיד באיחוי הקרעים העמוקים שיצר במשך שנים רבות של דה-לגיטימציה לשלטון החוק ול"שמאל". אך להצעת החנינה ישנו רציונל נוסף שכמעט אינו מדובר, אולי משום שהוא מצוי בעיקרו באזורים הלא-מודעים של תומכי הרעיון: הקושי להאמין שאדם כנתניהו יקבל עליו את הדין וירצה עונש מאסר.
בשונה ממקרה אהוד אולמרט, שלא טיפח פולחן אישיות ובאף נקודה לא הציג את עצמו כדמות גדולה מהחיים ומהמדינה, התרחיש של כליאת נתניהו, גם אם יורשע בכל האישומים, נראה בשלב הזה כמעט דמיוני. הוא אינו בנוי מהחומרים שמאפשרים לאדם להשפיל ראש ולהודות בטעות גם ברגעי החולשה והמצוקה הגדולים ביותר. את הפנמת הלך המחשבה הזה ביטא לאחרונה פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, שאמר שהוא אינו בטוח אפילו שמשפט נתניהו יחודש בינואר כמתוכנן. "במדינה הזו שום דבר הוא לא עובדה מוגמרת לצערי", הסביר.
חולשה פוליטית לא מוכרת
למרות זאת נתניהו סובל בחודשים האחרונים מחולשה פוליטית שלא הכיר מאז תבוסת הליכוד בראשותו ב-2006, וכלל לא בטוח שישרוד בתפקידו. בנוסף, אף שהוא מחזיק בעמדה העוצמתית במדינה, ניסיונותיו לשיבוש ולסיכול המהלכים המשפטיים נגדו נכשלו עד כה. אם ישמור על בריאותו בשנים הקרובות, הרגע הבלתי נתפס של כליאתו עשוי להגיע גם אם יפעל להשגת חנינה או עסקת טיעון ברגע האחרון, מגובה בבייס המתנכר למוסדות המדינה ומאיים לחולל מהומות.
יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שהמוטיבציה של חברי הכנסת להעביר חוק מיוחד שיעניק לנתניהו חנינה תקטן ככל שיאבד מעוצמתו הפוליטית, וביתר שאת לאחר שיפסיק להיות ראש ממשלה. הסיבה השנייה היא שאחרי מסע הדה-לגיטימציה ארוך השנים שניהל נגד אוכפי החוק ושומרי הסף, הוא אינו יכול לבנות על הרצון הטוב שלהם, ודאי כשהמוטיבציה של התביעה הכללית להוכיח בבית המשפט שטענת תפירת התיקים היא השמצה פרועה נמצאת בשמיים.
לנוכח סטטיסטיקת ההרשעות בבתי המשפט והזהירות המפליגה של הפרקליטות והיועמ"ש אביחי מנדלבליט, עונש מאסר הוא רק עניין של זמן. כאשר זה יקרה – ואולי עוד קודם – תגיע לשיא ההתנגשות בין החוק היבש והשווה לכל ובין דימויו העצמי של נתניהו, והוא ייאלץ להחליט אם להשלים עם ההשפלה ולהיכנס לכלא, או לפנות לברירת שמשון הפרטית שלו – הימלטות מהארץ, רצוי לארה"ב. שיקול חזק בעד האפשרות הזו יהיה ההערכה שישראל תימנע מלבקש את הסגרתו.
נתניהו ייאלץ להחליט אם להשלים עם ההשפלה ולהיכנס לכלא, או לפנות לברירת שמשון הפרטית שלו – הימלטות מהארץ, רצוי לארה"ב. שיקול חזק בעד האפשרות הזו יהיה ההערכה שישראל תימנע מלבקש את הסגרתו
בריחה מהארץ היא מהלך קיצוני, וכמו כניסה לכלא גם לה מחירים פסיכולוגיים כואבים, אך יש לה תקדימים רבים בעולם. בהתחשב באופיו של נתניהו, ובניגוד העצום שבין חיי הכלא המדכאים לחיי הפנסיה המפנקים שאדם עשיר כמותו יכול להרשות לעצמו בגלות, אי אפשר לשלול את האפשרות שכך ינהג. בדיעבד עשוי להתברר שזהו גם הפתרון הנכון ביותר לחברה הישראלית: תומכיו יתנחמו בכך שנמנע מההתבזות שבכניסה לכלא, ומתנגדיו בכך שהתיקים הגיעו להכרעה, ושהגורם המתסיס יצא מהארץ. אלה יהיו הנימוקים להימנעות מבקשת ההסגרה.
נמלטים לאורך ההיסטוריה
יציאת מנהיגים לגלות אינה עניין נדיר, אך היא מאפיינת בעיקר מדינות לא דמוקרטיות או בעלות דמוקרטיה שברירית. כמה מהמקרים המוכרים יותר הם בריחתו להולנד של וילהלם השני, קיסר גרמניה עד 2018; מלך ספרד אלפונסו ה-13 שמצא ב-1931 מקלט ברומא; רזא ח'אן שליט איראן, שנמלט ב-1941 לדרום אפריקה; בנו מוחמד רזא שברח לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979 למצרים, ומשם התגלגל למרוקו ולמקסיקו; ונשיא ארגנטינה חואן פרון, שנמלט ב-1955 לפרגוואי וממנה לספרד.
בכל המקרים הללו, ובכעשרים מקרים נוספים בשני העשורים האחרונים – בין השאר בקירגיזסטן, באוקראינה, בתימן, במאלי, בתוניסיה ובבוליביה – יציאת המנהיגים לגלות הייתה על רקע פוליטי. אך היו גם מנהיגים שעזבו את מדינותיהם על רקע חשדות לשחיתות. אלברטו פוג'ימורי, נשיא פרו בשנות התשעים, נחשד לצד הפרות זכויות אדם בשוחד בהיקפי ענק; מיכאיל סאקשווילי מגיאורגיה גם הוא נחשד בשחיתות; וכך גם יחיא ג'אמה, שליט ונשיא גמביה בין 1994 ל-2017, שנחשד בגניבת מיליוני דולרים, אונס נשים צעירות והפרות זכויות אדם.
בריחה מהארץ היא מהלך קיצוני, אך יש לה תקדימים רבים בעולם. בהתחשב באופיו של נתניהו, ובניגוד העצום שבין חיי הכלא לחיי הפנסיה שאדם כמותו יכול להרשות לעצמו בגלות, אי אפשר לשלול אפשרות שכך ינהג
מקרה מעניין ועדכני הוא של ניקולה גרואבסקי, שנבחר לראשות ממשלת מקדוניה ב-2006, בגיל 36. כהונתו נמשכה עד ינואר 2016, אז נאלץ להתפטר בעקבות חשיפה כי ממשלו ביצע האזנות לא חוקיות לטלפונים של אלפי פוליטיקאים, פקידי ממשל, עיתונאים, שופטים, דיפלומטים ושוטרים.
בשנה שעברה שינתה מקדוניה את שמה למקדוניה הצפונית כמחוות הרגעה ליוון, שחששה מתביעות טריטוריאליות של שכנתה מצפון. בעקבות המהלך התקבלה המדינה (שקיבלה את עצמאותה ב-1991, בעקבות התפרקות יוגוסלביה) לברית נאטו, ומועמדותה לאיחוד האירופי, שהוכרזה ב-2005, חזרה להיות אקטואלית.
מצאו את ההבדלים
בין גרואבסקי ולנתניהו מתוחים קווי דמיון רבים: שניהם עלו לראשונה לשלטון בגיל צעיר מאוד; שניהם נחשבים במחקר האקדמי למנהיגים פופוליסטים, המקדמים לאומנות, מטפחים את הדת, פועלים להחליש את שומרי הסף, ומערערים את הדמוקרטיה; ושניהם מחבבים מאוד את האוטוקרט ההונגרי ויקטור אורבן, שגם הוא נבחר לראשונה לראש ממשלה בגיל צעיר מאוד, 35. לשניים מכנה משותף בולט נוסף: שניהם נאשמים בכמה תיקים פליליים.
נגד גרואבסקי נפתחו בשנים האחרונות שישה תיקים, אחד מהם על פרשת ההאזנות. כאשר עמד בפני איום ממשי של כניסה לכלא, בנובמבר 2018, בחר להימלט מארצו לבודפשט, הונגריה. זה קרה יומיים לאחר שבית משפט דחה את בקשתו להשעות ביצוע עונש של שנתיים מאסר שנגזר עליו, לאחר שהורשע בפרשה שהתרחשה ב-2012. גרואבסקי הפעיל אז לחץ בלתי חוקי על פקידים, כדי שירכשו בכספי המדינה מרצדס משוריינת ב-700 אלף דולר לשימושו הפרטי.
כאשר גרואבסקי עמד בפני איום ממשי של כניסה לכלא, בנובמבר 2018, בחר להימלט מארצו לבודפשט, הונגריה. זה קרה יומיים לאחר שבית משפט דחה את בקשתו להשעות ביצוע עונש של שנתיים מאסר שנגזר עליו
בהמשך התברר כי אורבן רתם רכב דיפלומטי של שגרירות הונגריה באלבניה, כדי למלט בדרך היבשה את המנהיג המקדוני שדרכונו נשלל. בתוך שבוע קיבל גרואבסקי מקלט מדיני בהונגריה, ואורבן נימק זאת בכך שהוא נרדף פוליטית באמצעים משפטיים. על הרקע הזה נדחו בקשות ההסגרה של מקדוניה הצפונית.
טענתו של אורבן היא גם קו ההגנה של גרואבסקי, המקיים פעילות ערה מאוד בפייסבוק. הוא מפרסם כמה פעמים בשבוע פוסטים ארוכים העוסקים בפוליטיקה במולדתו, וזוכים לאלפי לייקים ותגובות אוהדות.
באחד הפוסטים שפירסם החודש, טען כי מספר האסירים הפוליטיים במקדוניה הצפונית בימים אלה גבוה ממספר האסירים הפוליטיים במדינה בתקופת הכיבוש הנאצי, כשהוא מכוון לשותפיו לשעבר, שהסתבכו כמוהו בפרשות פליליות.
Денес има повеќе политички затвореници и политички прогонети лица во Македонија од страна на "македонската власт"…
Posted by Nikola Gruevski on Sunday, October 11, 2020
בחודש שעבר, בתום 4 שנות משפט, נגזרה על גרואבסקי (בהיעדרו, כמובן) תקופת מאסר נוספת בארצו, הפעם של שנה וחצי. לפי כתב האישום שעוגן בפסק הדין, גרואבסקי שלח ב-2013 בריונים לבניין העירייה של סקופיה הבירה, כדי שימנעו מחברי מועצה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ששלטה בעיר, לבלום תכנית שקידם לשיפוץ מרכז העיר ב-700 מיליון דולר. בעקבות הפעולה אישרה מועצת העיר בהרכבה החסר את התוכנית והיא יצאה אל הפועל.
גרואבסקי טען כי לא היה לו קשר למפגינים, וכי הם היו "מאמינים נוצרים כעוסים". אלא שב-2015 הציגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הקלטות שלו עצמו מורה לארגן את ההפגנה. באחת ההקלטות הוא אף נשמע מבקש משר התחבורה שלו לדאוג לכך שאחד המפגינים יסטור לראש העיריה הסוציאל-דמוקרטי בפניו. ראש העיריה אכן הותקף באירוע ופונה מהמקום לשם הגנתו.
לפני כשבוע נעצר במקדוניה הצפונית אחד ממקורביו של גרואבסקי, בחשד להלבנת כספים בהיקף גדול, בפרשה חדשה שגם בה גרואבסקי עצמו הוא אחד מהחשודים העיקריים. בתגובה האשים שוב את הממשלה ברדיפה פוליטית.
מפלגתו, VMRO-DPMNE, היא מפלגת ימין לאומנית. ברוב מערכות הבחירות שבהן ניצחה עלו חשדות לפלילים, כולל איומים על אלפי עובדי מדינה כדי שיסייעו למפלגה, שימוש במשאבי המדינה לצרכים מפלגתיים, הפעלת אלימות והונאה בקלפי. מעשי ההונאה התרחשו לפי החשד בעיקר באזורים שבהם נוכחות גדולה של המיעוט האלבני, המהווה כחצי מיליון מ-2 מיליון אזרחי המדינה.
סגנון שלטונו של גרואבסקי, כלכלן בהכשרתו, תואר כפופוליסטי ואוטוריטרי. כראש ממשלה הרבה להזכיר בנאומיו את שם המדינה ואת עברה המפואר כדרך לטפח פטריוטיזם, ניכס בהתמדה למפלגתו את "העם", ואזכר ללא הרף באופן שלילי ומסית את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היריבה ומנהיגיה.
ביטוי לרוח הלאומנית שהשרה על מקדוניה הופיע בדיווח בניו יורק טיימס במהלך כהונתו. "המסע המשונה של מקדוניה למציאת נפשה הלאומית התעצם", נכתב בעיתון. "מבקרים הנכנסים למדינה מקבלים עכשיו הודעת טקסט לטלפונים הניידים שלהם: 'ברוכים הבאים למקדוניה, ערש הציוויליזציה'".
בדוח הנציבות האירופית על מקדוניה הצפונית לשנת 2011, לאחר חצי עשור של שלטון גרואבסקי, הובעה דאגה מנסיגת תהליכי הדמוקרטיזציה במדינה.
בין השאר, צוין במסמך הזה כי הממשלה של גרואבסקי מעכבת רפורמות שמקדוניה הצפונית התחייבה להן לקידום חופש העיתונות, וכי הבעלות על התקשורת נותרה בידי מועדון סגור של אנשי עסקים בעלי קשרים חזקים עם השלטון. הערה נוספת הייתה על הכישלון לממש רפורמות לביצור שלטון החוק.
ארגון The International Crisis Group טען באותם ימים כי לא רק שממשלתו של גרואבסקי לא קידמה את שני התחומים, אלא שחופש העיתונות ועצמאות מערכת המשפט במקדוניה הצפונית נמצאו בנסיגה במהלך כהונתו.
בדוח הנציבות האירופית הובעה דאגה גם מכך שספר הבוחרים של המדינה כולל 1.8 מיליון מצביעים, נתון מוזר בהתחשב בכך שמספר האזרחים מסתכם בכ-2 מיליון. המסקנה המתבקשת הייתה שמדובר בניפוח לצורך פגיעה בטוהר הבחירות. מאז עלתה לשלטון ב-2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, השתפר מעט מצב הדמוקרטיה במדינה, והבחירות שנערכו בה השנה נחשבו נקיות.
חשש נוסף שהביעה הנציבות האירופית בתקופת גרואבסקי נבע מסימנים לכך שהממשלה מבצעת מינויים זמניים רבים בשירות הציבורי ללא דרישות סף, כדרך למילוי השורות בנאמניה. הערות אחרות היו על תהליכי חקיקה בעייתיים, המביאים לפסילת חוקים רבים בבית המשפט לחוקה, ועל נסיגה בתחום חופש המידע. הרשות האחראית לנושא, שהתריעה על היעדר שקיפות, כולל ביחס להוצאות הממשלה, תוגמלה באיום בקיצוץ משמעותי בתקציבה.
אפשר להיות קצת אופטימיים
כמו בין נתניהו וגרואבסקי, גם בין ישראל למקדוניה ניתן למצוא נקודות דמיון, אך מעודדות יותר. בדומה להתעוררות האזרחית בישראל בחודשים האחרונים, גם העם המקדוני יצא בהמוניו לרחובות ב-2015, מה שהוביל לפרישת גרואבסקי. ואף שמקדוניה הצפונית היא דמוקרטיה יותר צעירה ומעט פחות מבוססת מישראל, בשתי המדינות הוכיחו רשויות שלטון החוק חוסן בהעמדה לדין של מנהיגים. שם זה נגמר בהעדפת הגלות על פני הכלא. ימים יגידו אם כך יקרה גם כאן.
גרואבסקי קידם תהליכי חקיקה בעייתיים, המביאים לפסילת חוקים רבים בבית המשפט לחוקה, והוביל לנסיגה בתחום חופש המידע. גוף שהתריע על היעדר שקיפות בהוצאות הממשלה, תוגמל באיום בקיצוץ בתקציבו
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוחלומות באספמיה הן נושא מעניין לספר המספר סיפורים המצויים מן האצבע. אלא שאתה אינך מומחה לספר סיפורים ברמה שמאמינים לגברים, משום שעוד לפני שהתחלת לכתוב קבעת שנתניהו אשם.
כן הוא בהחלט אשם שבמהלך עשור שנים ההיא את ישראל לרמה כל כך גבוהה שלמרות שאנו סובלים מהקורונה זמן כה רב עדיין הארץ עומדת על תחלה והמדינה עדיין משגשגת. מה לעשות המציאות היא שונה ממה שאתה מציג. דרכם של שקרנים להסתיר את האמת ולהוציא לאור רק את השקרים.
אתה כותב בביטחון כה רב שברור שהמשפט יהיה לריתוך וואלה ח זר לאותם נושאים שכבר הוכחו שלא היו ולא נבראו כאילו הם שוב יתעוררו.
ניסיון נואל של אדם שהאמת אינה נר לרגליו לעורר מחדש דעת קהל שכבר ענתה.
מה לעשות יש לך מזל של בור ועם הארץ שיש מקום שנותנים לך במה להופיע עליה עם השקרים והשטויות שאתה כותב.
אני מקווה שברגעים הגורמים הללו שנתנייהו יבחר שוב לראש ממשלה ויצא זכאי במשפטו או שהתקיים ייסגרו מחוסר אמינות תהיה כאן לבלוע את הצפרדע שאתה מקרקר ותדע לכרוע ברך ולבקש סליחה מים ישראל על שקרים. וניסונך ליצור דעת קהל שקרית.
ההתנשאות בנסיון להחדיר את שאיפותיך לתודעה שלנו, קלושה ביותר. זה יוצר בדיוק את ההיפך וזה הגורם העיקרי לבחירת נתניהו. התנשאות מסוג זה ולחשוב בשביל חסרי ההבנה, לנסות להחדיר להם בכוח. אז חוקי הפיזיקה עובדים היטב כל כוח מול חלק סטטי מקבל את אותו הכוח שהושקע בחזרה, זה ניוטון. וחכמינו אל יתהלל חוגר כמפתח. נמתין בסבלנות לתוצאות של בית המשפט ועד אז הוא ראש ממשלה של כולנו. אל תפגעו לי במוסדות השלטון, הוא לא הנאשם מבלפור!!!!! הוא כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו.