הדיבור הבלתי פוסק על בחירות בשבועות האחרונים גרם לעיסוק המתבקש בשאלה, אילו מפלגות ירוצו בבחירות הקרובות בשמאל ובמרכז. בעוד שלכולם ברור שיש וואקום במרכז ושמאלה וכי יש צורך בהתארגנות חדשה, נראה שקיים וויכוח ער על האופי המדויק של המפלגה (או מפלגות) שצריך, ויוזמות חדשות וחדשות-ישנות כבר מתחילות לצוץ.

אישית, אני לא מאמין שאנחנו קרובים לבחירות (כי נתניהו וגנץ לא מעוניינים בהן עכשיו), אבל השיח הקיים מהווה זמן טוב להתחיל לדון, לבנות ולתכנן כמו שצריך את מה שהיינו רוצים שיהיה. כבסיס לשיחה ופעולה משותפת, אשתף כאן את החלום שלי לגבי המפלגה שאני מאמין שנכון להקים עכשיו.

אישית, אני לא מאמין שאנחנו קרובים לבחירות, אבל השיח הקיים הוא זמן טוב להתחיל לתכנן את מה שהיינו רוצים שיהיה. אשתף כאן את החלום שלי לגבי המפלגה שנכון להקים עכשיו

בחלומי אני רואה מפלגת שמאל חדשה ששואפת לשלטון. מפלגת שמאל אמיתי, שמצהירה על כך ומחבקת אותי כשמאלני, כי היא מקיפה את מכלול התפיסות שהופכות אותי לשמאלני.

מפלגה שמצד אחד נאמנה לחזון של מדינת לאום יהודי שוויונית, שיש בה כלכלה הוגנת, שוויון הזדמנויות וסולידריות, ושחיה בשלום עם שכניה. ומצד שני מבינה שלמדנו דבר או שניים ב-70 השנים האחרונות, ושהשמאל היום נדרש לעדכן חלק גדול מהתפיסות שלו (בעיקר בתחומי קידום המזרחים וזכויות לערבים).

המפלגה תציג את עמדות השמאל שלה באופן שאנשים מחוץ לבייס הקשה יוכלו לקבל אותן (כולל אנשים שמגדירים עצמם מרכז), וגם תהיה מוכנה להקשיב וללמוד כדי להרחיב את האוהל שלה כמה שיותר (להבדיל מהתחזות לימין או הסתרת הדעות כמו שראינו מפלגות שמאל ומרכז עושות ב-20 שנה האחרונות).

בראש המפלגה יהיו נשים וגברים מוכרים, שיש להם קרדיט וניסיון בפוליטיקה, גם מול נתניהו אבל גם בתחום המדיני-בטחוני. שילוב של ניסיון זה עם העובדה שהמפלגה תציע אלטרנטיבה אמיתית בתחום הזה (בראש ובראשונה תציע פתרון קבע לסכסוך עם הפלסטינים) ולא תנטוש את השדה לימין – ישרה על מצביעים רוגע, שהמפלגה תדע גם להגן על הביטחון כשתצטרך (כי אנחנו עדיין לא נורבגיה).

משולבים יחד איתם בראש יהיו נשים וגברים חדשים וצעירים מליבת המחאה ומהחברה האזרחית, שייצגו את כלל המגוון החברתי בישראל (מכל העדות, הדתות, המגזרים, המגדרים, המוגבלויות והמעמדות הכלכליים), יעזרו בעדכון התפיסות וגם יידעו איך לתקשר את המפלגה לצעירים ולמי שלא רגיל להיות מעורב.

בחלומי אני רואה מפלגת שמאל חדשה ששואפת לשלטון. מפלגת שמאל אמיתי, שמצהירה על כך ומחבקת אותי כשמאלני, כי היא מקיפה את מכלול התפיסות שהופכות אותי לשמאלני

ועכשיו הגענו לעיקר: המפלגה תהיה כזו שתגרום לכולנו להרגיש שמצאנו בית. אחרי ששנים היינו צריכים לבחור בין מפלגות ריקניות ששואפות לשלטון לבין מפלגות קטנות שהן שלנו אבל לא רלוונטיות לחברה הישראלית או להרכבת ממשלה, לראשונה זה שנים נהיה מורעלים על מפלגה בבחירות.

לא רק שנוכל להצביע לה בלב שלם, אלא נרצה לשכנע חברים ומשפחה, להתנדב, להתקשר ולעבור מבית לבית (גם מחוץ לאזורי הנוחות שלנו) כדי לשכנע אנשים. אפילו נתרום ונתרים כסף, הרבה. כך המפלגה החדשה תנסה לשחזר את המודל של צמיחה מלמטה (grass roots) שמתרגלים במפלגה הדמוקרטית בארה״ב כבר שנים.

בתקווה, המפלגה תגרום למחנה השמאל-מרכז תומך הדמוקרטיה והערכים הליברליים לנהור בהמוניו, במיוחד על רקע האנרגיה וההתארגנות חסרות התקדים שהמחאה יצרה בחודשים האחרונים.

בשאיפה, גם החברה הערבית תצא להצביע למפלגה הזו או לרשימה המשותפת באחוזים גדולים, כי הם יראו ויאמינו שהפעם מושיטה להם יד מפלגה שבאמת תשלב אותם בקבלת ההחלטות וחלוקת המשאבים (וכאמור, ברשימה לכנסת). אפשר גם לקוות שמתוך העוצמה והביטחון הזה גם אחרים יצטרפו למחנה מבחוץ.

מפלגה כזו לא רק נכונה ברמה הערכית, אלא גם מבחינה אלקטורלית. מסידור המפלגות המתגבש לנגד עינינו נראה שהוואקום הגדול ביותר הוא בין (איפה שהייתה פעם) כחול לבן למשותפת, ולוואקום הזה צריך להיכנס. בנוסף, בבחירות הקודמות הבנו כבר שבסוף, המחנה הדמוקרטי והמתון שמחזיק בעמדות תואמות לשמאל ושמתנגד לנתניהו הוא הגדול יותר, ושאם נמצה אותו כמו שצריך נוכל להחליף את השלטון.

מה שאנחנו צריכים עכשיו זה מפלגה וחזון שיניעו אותנו ויציבו אלטרנטיבה אמיתית (בכל התחומים, לא רק באלה שבאינטואיציה אינם שנויים במחלוקת) – שאיתה נוכל לנצח ולהתחיל לעבוד על התיקון.

המפלגה תהיה כזו שתגרום לכולנו להרגיש שמצאנו בית. אחרי ששנים היינו צריכים לבחור בין מפלגות ריקניות ששואפות לשלטון לבין מפלגות קטנות שהן שלנו אבל לא רלוונטיות לחברה הישראלית או להרכבת ממשלה

אפשר להבין את הביקורת והציניות לגבי ההיתכנות של מפלגה כזו, שבוששה להיווצר בכל כך הרבה מערכות בחירות בעבר הקרוב. אך יכול להיות שדווקא הרגשת היתמות מהמחסור בנציגות אמיתית, בשילוב עם תחושת הדחיפות (המוצדקת) מהסכנה לדמוקרטיה וזריקת המרץ שהמפגינים כל שבוע מקבלים ומזריקים למחנה, יאפשרו זאת.

מיזם כזה יכול לקום רק כתוצאה משילוב של מוכנות של בכירים בעבר ובהווה שנמצאים היום במפלגות שונות ושעזבו את הפוליטיקה  לעשות וויתורים והימורים, עם לחץ מלמטה של אנשים מהשטח שקוראים להם לבוא ושמוכנים לרתום את הידע, המידע והזמן שלהם ליוזמה, ואפילו להצטרף כמועמדים.

נשאלתי רבות מה עם המפלגות הקיימות. ככלל, גם אני שותף להנחת המוצא שעדיף להתבסס על ארגון קיים, על פני יוזמות חדשות שמתחילות מאפס. אולם נראה שבנקודת הזמן הזו המחנה עומד בפני שוקת שבורה בכל הנוגע לבחירת מפלגה, וצירוף הנסיבות הנוכחי לא מאפשר לנו להיכשל בעוד ניסיון.

ניתן לעבור בקצרה על הבעיות המרכזיות בכל אחת מהחשודות המיידיות (אבל זה לא אומר שבהיעדר מפלגה חדשה, לא אמצא עצמי מצביע לאחת מהן):

• ראשית, מרצ, ש(כמעט)לא אכזבה אותנו, היא אכן מפלגת שמאל מלאה, אבל טעויות היסטוריות ומנגנונים עבשים ומתוסבכים הביאו לכך שהיא לא יצאה אל מחוץ לבועות השמאל המוכרות וגם אין לה יכולת (ורצון) לעשות זאת ולהפוך לאלטרנטיבה שלטונית. מה גם שחסרים לה האנשים המובילים בחזית.
• ליש עתיד יש רשימה מצוינת, מלבד הראש שלה. גם אחרי כשמונה שנים בפוליטיקה רוב האזרחים (כולל הח״מ) לא חושבים שלפיד מתאים לראשות הממשלה, והוא בטח לא יסחוף אותנו לקלפי. ובעיקר, למרות שסירבה להיכנס (שוב) תחת נתניהו, המפלגה אינה מפלגת שמאל, מעולם לא התיימרה להיות, לא מקדמת מדיניות כזו, ומתנערת מהשמאל בכל הזדמנות.
• המשותפת היא בחירה טובה מאוד, אבל מעבר לכך שרבים ברשימה מחזיקים בעמדות מאוד שמרניות בתחומי זכויות הנשים והלהט״ב, המפלגה מתנגדת (בצורות וגוונים שונים) לישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מה שלא מדבר לרוב העם בישראל, כולל שמאלנים רבים.

קיימות גם יוזמות חדשות, ומעניין לראות כיצד תתפתחנה. מעבר ליוזמות של גנרלים חדשים וישנים במרכז-ימין, היוזמה המתקדמת ביותר היא הדמוקרטית. מדובר בניסוי מאוד מעניין, אולם המבנה שלה הוא כזה שהתוכן והרשימה שלה ייקבעו רק בהצבעת חברים, ולכן אי אפשר לדעת בשלב זה אם היא תקלע למאפיינים של מפלגת השמאל עליה ניתן לחלום, ועל מבנה בלבד לא ניתן לבחור מפלגה.

חשוב להגיד שהרבה מהמפלגות הנ״ל אשמח לראות משולבות במפלגה חדשה אחת גדולה, בשילוב עם האנשים החדשים שיבואו. על העבודה וכחול לבן אין מה לדבר מאז שחברו באופן מלא לנתניהו, חוץ מלאחל לחבריהן מערכת בחירות זריזה שתגאל את הקריירה הפוליטית שלהם מייסוריה במהרה, ושיבזבזו בדרך כמה שפחות קולות שמאל.

על העבודה וכחול לבן אין מה לדבר מאז שחברו לנתניהו, חוץ מלאחל לחבריהן מערכת בחירות זריזה, שתגאל את הקריירה הפוליטית שלהם מייסוריה. ושיבזבזו בדרך כמה שפחות קולות שמאל

לסיכום, מפלגה שמאלנית גאה, גדולה, ששואפת להחליף את השלטון – היא לדעתי מה שחסר לנו בזמן הזה. מטרת המפלגה תהיה קודם כל להוציא מהאדישות, מהייאוש ומהבתים את נשות ואנשי המחנה שלנו, ולמצות את פוטנציאל ההנעה וההצבעה שלהם. מעבר לניצחון בבחירות, המפלגה תאפשר להשיב למחנה חבול ומוכה אכזבות (שרבים מחבריו כבר לא יודו בזה שהם שמאלנים) את הגאווה, החיוניות ותחושת השליחות שאפיינו אותו בעבר ויאפשרו להגדיל את המחנה.

עמרי לביא לומד תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב עם התמקדות בפילוסופיה פוליטית ומשפט חוקתי, ועוזר מחקר ומתרגל באוניברסיטה. לפני כן היה מנהל מוצר בסטארט-אפ בתחום הפינטק וקצין במודיעין.

מערכת המודיעין החשאית הישראלית ממשיכה להכות באיראן בנסיון להרתיעה מלייצר נשק גרעיני. השב"כ עצר אזרח ישראלי שגוייס על ידי המודיעין האיראני וישראל עשתה שורה של התקפות סייבר על מתקנים חיוניים באיראן. המוסד הישראלי מכין הפתעות נוספות לפני שצה"ל יתקוף את מתקני הגרעין של איראן.

לפני כמה שנים פנה אליי איש העסקים הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן כדי להתייעץ עמי כיצד יוכל להשתלב במערכת הפוליטית הישראלית.

אבו אל-קיעאן שהינו תושב הישובים אלחורה ומיתר שבנגב הציג את עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. מה שהיה חשוב לו, כך התרשמתי, היה להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שלא תהיה. האידיאולוגיה לא הייתה ממש חשובה עבורו.

איש העסקים הבדואי אבו אל-קיעאן הציג עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. התרשמתי שחשוב לו להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שהיא, בלי קשר לאידאולוגיה שלה

אני בהחלט הופתעתי ממעצרו. פרקליטות מחוז דרום הגישה נגדו כתב אישום בגין עבירות של מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאיראן. הוא מואשם כי העביר מידע על לו"ז והמיקום של שר הביטחון בני גנץ, וכי עמד בקשרים אסורים עם גורמי מודיעין איראניים באמצעות גורם לבנוני-עיראקי.

איש העסקים שעצור בפרשה ביטחונית הוא יעקוב אבו אל-קיעאן. פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד אבו אל-קיעאן, תושב חורה ומיתר, בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאיראן. בעבר היה אבו אל-קיעאן מיועד לשמש כמועמד לכנסת ברשימת "תלם" של משה יעלון. pic.twitter.com/wsObEkpdWD

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 12, 2021

אבו אל-קיעאן הינו דג רקק מבחינה מודיעינית. למרות זאת מעצרו הינו מכה למודיעין האיראני, מכה מורלית ומבצעית. אני מעריך כי החדירה המודיעינית של ישראל לתוך מנגנוני המודיעין והביטחון של איראן היא כה עמוקה עד שאבו אל-קיעאן נתפס כבר בשלבי הגיוס הראשונים שלו בטרם הספיק לגרום נזק ממשי לביטחון ישראל.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד

אבל את המכה היותר גדולה מישראל חטפה השבוע איראן בשורה של התקפות סייבר על כורים גרעיניים לייצור חשמל, על מערכות מחשבים של חברת הרכבות ועל משרד התחבורה האיראני.

ההתקפות האלה שיגעו את האיראנים, בעוד שמגפת הקורונה משתוללת, וחודש בלבד לאחר ההתקפה על המתקן לייצור צנטרפוגות בכראג' באמצעות רחפן, שגם אותה האיראנים מייחסים לישראל.

גורם בכיר יודע דבר בירושלים מעריך כי התקפות הסייבר היו מסר ישראלי לאיראן, שחידשה את המלחמה הימית נגד ישראל. איראן תקפה ספינת מטען בצפון האוקיינוס ההודי לפני שבועיים, כי  חשבה בטעות שהיא עדיין שייכת לאיש העסקים הישראלי אייל עופר, אבל בינתים עופר הספיק כבר למכור אותה לפני כמה חודשים לגורמים זרים.

האיראנים בהלם גדול. המוסד הישראלי תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות בהם תוך שמירה על עמימות. השעון מתקתק ושיחות הגרעין בוינה תקועות. אם הן יחודשו הן יחודשו תחת שרביטו של הנשיא החדש אברהים ראיסי, המכונה "הקצב מטהרן", והמשא ומתן צפוי להיות יותר נוקשה.

על פי גורמים אמריקנים, בסביבתו של הנשיא ביידן חוששים כי האפשרות לחזור להסכם הגרעין משנת 2015 כבר הפכה לקשה להשגה. יש פסימיות רבה בסביבתו של הנשיא בקשר לאפשרות החזרה המהירה להסכם הגרעין לאחר 6 סבבים של שיחות בוינה, לכן עדיין לא ברור אם ומתי יתקיים הסבב השביעי.

האיראנים בהלם. המוסד תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות תוך שמירה על עמימות. שיחות הגרעין בוינה תקועות, ואם יחודשו זה יהיה תחת שרביט הנשיא החדש ראיסי, "הקצב מטהרן", והמו"מ יהיה נוקשה

הפסימיות הרבה נובעת מההתקדמות הטכנולוגית האיראנית, קצב ורמת העשרת האורניום על ידי האיראנים ובחירתו של הנשיא החדש אברהים ראיסי. כל הגורמים האלה מחדדים את השאלה, האם ניתן יהיה בכלל לעצור את השאיפות הגרעיניות של איראן.

הפסימיות איננה רק נחלתו של ממשל ביידן. שלוש המעצמות: בריטניה, גרמניה וצרפת, הנושאות ונותנות עם איראן וארה"ב על חידוש הסכם הגרעין, הזהירו בשבוע שעבר כי חתימתו איננה ודאית, לנוכח המשך הפקת אורניום מתכתי (מטאלי) על ידי איראן, הליך שמוביל לייצור פצצה גרעינית.

בריטניה, גרמניה וצרפת הביעו "דאגה רבה" מהחלטתם של האיראנים להעלות את רמת העשרת האורניום המתכתי ל-20 אחוזים. בהודעה משותפת של שלוש המדינות נכתב:

"לאיראן אין כל צורך אזרחי ראוי לשמו באורניום מטאלי מועשר שהינו כלי חשוב בפיתוח נשק גרעיני, הפעילות האיראנית מסכנת את המשך המשא ומתן בוינה על חידוש ההסכם ועל איראן לשים קף לפעילות זו".

ההודעה התפרסמה אחרי דו"ח שפירסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על המשך התוכנית האיראנית לייצור אורניום מטאלי מועשר עד לרמה של 20 אחוזים. לדברי הסוכנות מדובר בקטע מתוך תהליך רב שלבי.

"המוסד פועל בתוכנו"

יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר של הפרלמנט האיראני, חשמת-אללה פלחאת-פישה יצא השבוע בגילוי נדיר ואישר כי המוסד הישראלי עומד מאחורי רוב ההתקפות על איראן. "למרות שהמוסד פועל בתוכנו, שום מחשבה רצינית לא  ניתנה לנושא", הוא אמר.

דבריו מצטרפים לביקורת החריפה של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד ושל שר המודיעין לשעבר עלי יונסי כי המוסד הישראלי הצליח להסתנן לשורות המודיעין האיראני ואך לגייס בכירים במננגוני הביטחון של איראן.

ככל שאיראן מתקדמת יותר לעבר פצצת הגרעין, כך צפוי שהמתקפות החשאיות של ישראל על מתקנים רגישים באיראן יגברו, כולל חיסולים של בכירים איראנייים.

להערכת גורמים זרים, המוסד הישראלי הכין שורה של תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינתה של ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר שאיראן חוותה השבוע הן רק הפתיח למה שצפוי בהמשך.

להערכת גורמים זרים, המוסד הכין שורת תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינת ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר הן רק הפתיח

התסכול באיראן גובר מהצלחות המוסד הישראלי, אך ההנהגה האיראנית הקיצונית ממשיכה בשלה בכל הקשור למרוץ אל הפצצה הגרעינית הראשונה. למרבה הצער, ההתפתחויות הבינלאומיות בנושא הגרעין האיראני מצביעות על כך שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. המוסד נמצא כעת בחזית ועושה עבודה מקצועית נהדרת, ללא התרברבות כפי שהיה עד לפני כמה שבועות. אם איראן לא תיבלם בתוכניתה הגרעינית, הטיפול יעבור לצה"ל שכבר מכין כמה תוכניות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

אירועי שייח' ג'ראח, מבצע "שומר החומות", והמהומות במסגד אל אקצא וברחבי המדינה זעזעו את מדינת ישראל. השפעת הקונפליקט הדהדה לא רק בשכונות המעורבות בישראל או בעזה, אלא גם בתוך הקמפוסים השונים בארץ, בקרב סטודנטים ומרצים שאימצו את הנרטיב הפלסטיני. אין זה חדש שהאוניברסיטאות בישראל מאמצות את הנרטיב הזה, אבל נראה כי האירועים האחרונים הובילו את האוניברסיטאות לשפל חדש.

אירועי שייח' ג'ראח, "שומר החומות", והמהומות בארץ זעזעו גם את הקמפוסים. לא חדש שהאוניברסיטאות בישראל מאמצות את הנרטיב הפלסטיני, אבל נראה שהאירועים הפעם הובילו אותן לשפל חדש

באוניברסיטה העברית, מתרגלת שגם לומדת במוסד לתואר שלישי, שיתפה וידאו בפייסבוק מהעימותים באל אקצא, תחתיו נכתב "הרוג אותם במהירות ואל תשאיר אחד מהם", ולכך היא הגיבה: "אמן, בבקשה אלוהים". במקרה הטוב, היא התייחסה לישראלים. במקרה הרע, ליהודים.

אם אתם תוהים מה הייתה תגובת האוניברסיטה, אל תיראו מופתעים – האוניברסיטה העברית טמנה את ראשה בחול והגיבה כי היא לא תפעל נגד המתרגלת בשל התבטאויות מחוץ לכותלי המוסד האקדמי. בעצם כך השאירה את ההתמודדות אל מול המתרגלת לתא "אם תרצו" בקמפוס, שהגיש תלונה למשטרת ישראל. מסתבר שלסטודנטים יהודים לא מגיעה הגנה מצד הנהלת האוניברסיטה. הם ימשיכו לשלם ממיטב כספם, המדינה תמשיך לתקצב אותם, ובתמורה – הסטודנטים יופקרו למען מתרגלת צמאת דם בהכשרת האוניברסיטה העברית בירושלים.

לחגיגת הטירוף הזאת הצטרפה האחות האידיאולוגית הקטנה של האוניברסיטה העברית, הלא היא מכללת בצלאל. חלק ממרצי מכללת בצלאל, שלחו מייל לכלל הסטודנטים אשר תומך בסטודנטים הפלסטינים שנאבקים את מאבקם "הצודק". מעבר לצביעות המוחלטת של קבלת כספי מדינה ובו זמנית לצאת כנגדה – "האלימות…פרי מדיניות ממשלתית" וכן קריאה למדינת ישראל "העם הכובש והמדכא", המרצים תמכו במאבק שכל כולו שנאה, ותרמו לתחושת חוסר ביטחון בקרב סטודנטים להסתובב בקמפוס.

למרות שהמרצים שוב בחרו לאמץ נרטיב שמעודד שנאה, סטודנטים רבים מבינים, שעבורם ועבור ערבים ישראלים הרוצים לחיות בשלום ובחיי שותפות אמיתיים עימנו, יש ליצור תקווה.

התקווה הזו הגיעה אליי לאחרונה בדמותו של יוסף חדאד, יו"ר עמותת "ביחד ערבים זה לזה", ערבי-ישראלי אשר הרצה לי ולחבריי מטעם מלגת ארגון "קאמרה בקמפוס", שאני שותפה בה. יוסף סיפר על המהומות האחרונות מנקודת מבטו, ועל הרוב המתון והשקט בציבור הערבי-ישראלי שחושש להביע את דעתו בעד מדינת ישראל, ונגד ההפגנות האלימות. התשוקה של יוסף לפעול למען עתיד טוב יותר עבור כלל אזרחי ישראל, הפעימה אותי.

יוסף חדאד סיפר על המהומות האחרונות מנקודת מבטו, ועל הרוב המתון והשקט בציבור הערבי-ישראלי שחושש להביע את דעתו בעד המדינה ונגד ההפגנות האלימות. תשוקתו לפעול לעתיד טוב יותר לכלל אזרחי ישראל הפעימה אותי

אני באמת מאמינה, למרות המהומות המצערות בתקופה האחרונה שערערו את חלום הערים המעורבות, שרק ביחד נוכל להתקדם. זה ייקח זמן, המון זמן, אבל אני מאמינה שעם אנשים כמו יוסף, זה בהחלט אפשרי. אולי מגדלי השן האקדמיים בישראל מחזיקים בקנאות את "האמת" שבעיניהם תוביל לשלום, אך לדעתי, השלום האמיתי יגיע מהאנשים מלמטה, מאנשים כמו יוסף, ולא מפרופסורים ומרצים עם דעות מוטות.

בוגרת 8200, מדריכת "מסע ישראלי", עוסקת רבות בהסברה ישראלית, ציונות מזרחית-מסורתית ויהדות מתחדשת. כיום סטודנטית למזרח תיכון ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים וחברה בארגון הסברה ישראלית CAMERA On Campus. חולמת להביא לשינוי בתפיסת העולם את ישראל, להביא לקירוב בין דתיים לחילונים ובין יהודים לערבים. בזמני הפנוי, אוהבת לשיר ולכתוב למגירה.