הפוטנציאל של זה 2 מנדטים מהמשותפת ועוד 6 ממרצ ועוד 2 מהעבודה ז"ל ועוד 7 מלפיד.
יחד זה די מעט. 14. זה גודל השמאל היהודי. זו לא טעות של הציבור. זו לא אי הבנה. הציבור היהודי והערבי בארץ אינם במקום הזה. רובם מסורתיים. רובם לאומיים בעיני עצמם לאומנים בעיני היתר שמאל. והרעיונות של השמאל מעוררים בציבורים הללו אנטגוניזם רתיעה וזלזול.
השמאל שהיה לו רוב בארץ אי אז בימים הרחוקים ההם היה שוויוני ולאומי ושוחר תנ"ך ומתרגש מכיבוש העבודה ורכישת אדמות והתיישבות בין ישובים ערביים. כן. גם שוויון לנשים. גם אי מתן השפעה יתרה לדתיים קיצוניים. אבל בשיתוף פעולה מלא עם הכיפות הסרוגות. אם יהיה שמאל כזה ולא כתרמית והתחזות ולא כצרוף עלה תאנה. יש לדבר הזה התכנות למצוא מסילות ללב הציבור. אבל מתוך הניואנסים העדינים של הטקסט, כותבת המאמר מתייחסת אל שמאל שרוצה מפלגה יהודית כאל משהו שצריך לסבול אותו ולא אל דבר המובן מאליו. בפינה הזו ניתן לקצור הצלחות קטנות. סיוע להרחבת חוק הפונקאות. סיוע להחדרת מושג השוויון לחוקי היסוד ששופטים יוכלו אחר כך להעלות בראש פסיקתם.

תמיר אינו מאמין בדמוקרטיה. הוא מבקש שארה"ב תכפה על ישראל מהלכים במנוגדים לרצון אזרחיה הבאים לי ביטוי בכנסת.
תמיר מציג עמדה חד צדדית ואינו מזכיר את הכשלונות החסרונות והסכנות.
זה מאמר תעמולה ולא ניתוח מאוזן ושקול

כתבה של אדם שלא יודע לקרוא נתונים ומספרים. המגמות מאוד ברורות ויציבות. מספר החולים עולה ובאופן מידתי עולה מספר החולים הקשים. ובהתאם להם עולה מספר המתים. היה צריך לבלום מזמן ולא להמתין להתפשטות כה רחב. מספר המתים ימשיך לעלות וגם הקצב. מכל מאה חולים ימות אחד מכל עשרת אלפים מאה. זה לוקח זמן. כמה שבועות ולכן אפשא לכתוב בינתיים קישקושים. הלוואי והצעדים שננקטו יספיקו. עוד עשרה ימים נראה אם הנסיקה נבלמה. אם לא תבלם יהיה צורך בסגר מלא. אנחנו לא רוצים להגיע למה שהתרחש בניו יורק ורומא. זה גם יביא סגר מעצמו. ארוך פי כמה מסגר מנוהל.