תוצאות הבחירות האחרונות מצביעות על ההכרח להתאחד עם יריבים פוליטיים על מנת לקדם סדר יום משותף, גם אם הוא חלקי בלבד.

כציוני, ליברל, חילוני ודעתן אני מוצא את עצמי בסיטואציה בלתי מוכרת. אני מתלהב מהדוגמה להשתלבות ופרגמטיות שמספק לנו מנסור עבאס, למרות שאני חולק בנחרצות על תפיסותיו ברוב הנושאים שהוא מקדם. אני רואה במשנתו המדינית של נפתלי בנט אסון לעתיד הציונות בשל כך שהיא תוביל לקטסטרופה דו לאומית, אך אני ממש תומך בשותפות איתו בקואליציה, שתסיר את השליטה הרעילה והמושחתת של נתניהו בפוליטיקה ובדעת הקהל הישראלית ותשיב מנהיגות ששמה את טובת הציבור לפני טובתה האישית והישרדותה המשפטית.

כציוני, ליברל, חילוני ודעתן אני מוצא את עצמי בסיטואציה בלתי מוכרת. אני מתלהב מהדוגמה להשתלבות ופרגמטיות שמספק לנו מנסור עבאס, למרות שאני חולק בנחרצות על תפיסותיו ברוב הנושאים שהוא מקדם

אנחנו חייבים להפנים שישנם ציבורים משמעותיים בישראל שלא נוכל להסכים איתם על דברים רבים, אבל הם אינם עומדים להיעלם. עבאס מייצג ציבור משמעותי של מוסלמים דתיים שאיתם לא נסכים לגבי ערכים ליברליים, כמו למשל זכויות להט"בים, כפי שלא נסכים לגביהם גם עם המפלגות החרדיות. אולם האלטרנטיבה לעבאס מבחינת ייצוג אסלאמיסטים אינה איימן עודה הליברל שאיתו קל לנו להסכים, אלא ראאד סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, או ארגוני טרור אסלאמיים. כמובן, אני בעד לפעול עם איימן עודה וליברלים ערבים, אבל גם עם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית שמיוצג על ידי רע"ם ניתן לפעול בנושאים מסויימים.

כך גם נפתלי בנט מייצג חלק משמעותי מאד של דתיים לאומיים, שתהום פעורה בינינו לבינם בסוגיית חלוקת הארץ, אולם ילדינו משרתים באותן יחידות בצבא ועושים ביחד שנת שרות או מכינה ואנחנו יכולים למצוא מכנה משותף איתם בנושאים אחרים. האלטרנטיבה לבנט הם הכהניסטים הגזעניים מלהב"ה, נעם, עוצמה יהודית וכו' ולא הדתיים של מימ"ד, שלצערי נעלמה מהפוליטיקה שלנו.

גם החרדים לא ייעלמו, ואם המגמה הדמוגרפית לא תשתנה, שיעורם באוכלוסייה יהיה גדול בהרבה מכפי שהוא כיום. לא נסכים איתם בסוגייה של הפרדת דת ממדינה וגם לא ליחס המבזה והבזוי שלהם לזרמים הליברליים ביהדות, שפוגע קשות בפלורליזם הדתי בארץ ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. למרות זאת, החרדים היו בעבר שותפים של ממשלות שקידמו פשרות טריטוריאליות.

אנחנו נוהגים לזלזל גם בנציגיו של מחנה המרכז בטענה שאין להם אידאולוגיה ושהם מנסים לשמור באופן פופוליסטי על מיקומם באמצע, בעוד האמצע הוא נתון סטטיסטי בלבד שמשתנה בהתאם לתנודות דעת הקהל. והנה, בבחירות האחרונות היתה מנהיגותו האחראית של יאיר לפיד אחת הסיבות לכך שמפלגות השמאל שרדו ועברו את אחוז החסימה, וכולנו נשמח אם הוא ירכיב את הממשלה הבאה.

נהוג לזלזל בנציגי המרכז, בטענה שאין להם אידאולוגיה ושהם מנסים לשמור באופן פופוליסטי על מיקומם באמצע. והנה, בבחירות האחרונות היתה מנהיגותו האחראית של לפיד אחת הסיבות שמפלגות השמאל שרדו מעל אחוז החסימה

כדיפלומט, למדתי עם הזמן שיש לייצר מרחבי דיאלוג, הקשבה ושיח עם גורמים זרים גם כשאלו היו ביקורתיים כלפי מדינת ישראל אותה ייצגתי במשך שנים רבות. למדתי שהשפעה מתרחשת בדיאלוג ולא בויכוח.

לעומת זאת, דווקא בתוך עמי אני תמיד מתקשה להקשיב לדעות אחרות משלי והמחלוקות גורמות לי לכעס ולרגשנות יתר שאינה מאפשרת שיח משמעותי. תמיד הסברתי את זה לעצמי בכך שיותר קל לי עם ערכים כמו גזענות אצל אחרים מאשר אצל בני עמי, שכן הם שלי.

ההכרה שעלי ללמוד לנהל שיח קונסטרוקטיבי עם בני עמי עלתה לאחרונה דווקא במסגרת תכנית "Encounter", שמייצרת מסע קסום של מפגשים עם פלסטינים במטרה להקשיב וללמוד את נקודת מבטם. "האסימון נפל לי" במהלך השיחות בינינו הישראלים לאחר המפגשים. הבנתי בהן כי קל לי הרבה יותר לגשר על הפערים מול הפלסטינים מאשר על הפערים מול חלק מחברי הישראליים, ובעיקר מול אחד מהם – איש נפלא, שהשקפת עולמו שונה מאוד משלי ומתבססת על אמונה דתית, שכחילוני קשה לי להבין אותה.

כמה מחבריי למסע הזה עם "Encounter" הזמינו אותי לסדנה במסגרת מכון "שחרית", שמנסה לייצר שיח בין גורמים שונים בחברה הישראלית על מנת לאתר טוב משותף. במסגרת הסדנה הזאת נחשפתי לצורך להקשיב לפרסקטיבות אחרות ולמצוא דרכים לשיתוף פעולה.

שמעתי את חברת הכנסת תהילה פרידמן מספרת על הניסיונות שלה כחברת כנסת למצוא שותפים במפלגות אחרות כדי לקדם סדר יום בסוגיות שונות. היא ריגשה אותי במיוחד כשסיפרה על החיבוק שקיבלה מחברת הכנסת האסלאמיסטית אימאן ח'טיב יאסין מרע"ם, לאחר הנאום הראשון של פרידמן בו הציגה את תפיסת עולמה כיהודיה דתייה, ליברלית וציונית.

חשוב לי להבהיר שאין אני קורא לעמעם את העמדות האידאולוגיות שלנו בשמאל הציוני. יש להמשיך להילחם  על הערכים שלנו לחיזוק קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, לסיום הכיבוש של העם הפלסטיני ולהגנה על מוסדות הדמוקרטיה שלנו. המסר של רשומה זו הוא, שקל יותר לקדם סדר יום פוליטי באופן אפקטיבי כאשר מחפשים שותפים לדרך גם מחוץ למחנה שלנו, וכאשר מאפשרים שיח שיש בו הקשבה ואמפתיה גם עם גורמים אחרים בחברה הישראלית, משום שהם יהיו פה תמיד וכדאי למצוא דרך לחיות ביחד.

אין אני קורא לעמעם את העמדות האידאולוגיות שלנו בשמאל הציוני. אך קל יותר לקדם סדר יום פוליטי באופן אפקטיבי כשמחפשים שותפים לדרך גם מחוץ למחנה שלנו, ומאפשרים שיח שיש בו הקשבה ואמפתיה

יהודה עמיחי כבר כתב:

"מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב, המקום שבו אנו צודקים הוא רמוס וקשה כמו חצר. אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח כמו חפרפרת, כמו חריש. ולחישה תשמע במקום שבו הבית אשר נחרב".

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.