שוויון זכויות בין בני אדם הוא ערך בסיסי וחשוב מאין כמוהו. הוא תנאי הכרחי לחברה בריאה וחפצת חיים. במדינת ישראל יש פערים רבים בין הקהילות השונות שטרם אוחו. כל קהילה דואגת לזכויותיה ולפעמים זה בא על חשבון פרטים אחרים בחברה, פחות חזקים, עם פחות השפעה וממון. כמו למשל בחורות שמשמשות כרחם פונדקאית עבור זוגות הומואים שטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע האפשרות הזאת חסומה בפניהם.

כל קהילה דואגת לזכויותיה, לפעמים על חשבון פרטים בחברה עם פחות השפעה וממון. כמו בחורות שמשמשות כרחם לזוגות הומואים, הטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע להם לא

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לאחרונה בג"צ עשה סוף לדבר והורה למדינה לאפשר בתוך חצי שנה לזוגות הומואים להביא ילדים בפונדקאות. על פניו אין דבר משמח וראוי מזה. אך האם באותה פסיקה נשקלה גם טובת הילדים שיגדלו ללא אמא. האם גם טובתן של אותן פונדקאיות שנדחקות לתהליך היקר מתוך אילוצים כלכליים כאלה ואחרים.

לעניות דעתי, פונדקאות בשכר היא דבר פסול, גם לחברי הקהילה הלהט"בית.

מובן שכאשר מאפשרים הליך פונדקאות לזוגות הטרוסקסואלים ולנשים ההגינות אומרת שלא נכון להפלות אף אחד בשל נטייתו המינית, וכאן אני מצטרפת למחאה של הלהט"בים, ועם זאת הייתי רוצה להתעכב על הרעיון שבבסיס הפונדקאות. על תינוקות שנוצרו בסחר מכר עם אישה ממדינת עולם שלישי, או עם אישה ענייה, מעניי הארץ שתקבל תשלום עבור נשיאת עובר של זוג כלשהו, או של אחד מבני הזוג עם השלמה של ביצית או זרע מתרומה.

מהכרות ומצפייה בעדויות של ילדים מאומצים, במוקדם או במאחר ירחפו מעליהם שאלות לגבי האם הפונדקאית, זהות התורם או התורמת, הביולוגיה שלהם, האם יש להם אחים ביולוגיים וכד'. אינני יודעת להעריך ולנבא עד כמה הדבר ישפיע על חייהם.

הייתי רוצה להתעכב על טובתן של נשים פונדקאיות ועל המוטיבציות שלהן. ידוע לי שיש כאלה שעשו זאת מטעמים אלטרואיסטים, אך רובן המכריע נדחף למעשה בנסיבות של דחק/מתוך מצוקה. הן מוכרחות להביא כסף הביתה על מנת לגדל את ילדיהן, והתשלום הזעום אינו מוציא אותן ממעגל העוני, רק דוחה את הפתרון. יהיו שיראו בכך תולדה של בחירה חופשית. השכרת הרחם לזרים, הם יאמרו, גרועה פחות מזנות, למשל. נראה לי כי ההנחה האיומה הזאת מייחסת לנשים יכולת מופלגת, חולנית ממש, לפצל בין הרגש לגוף.

יהיו שיראו בכך תולדה של בחירה חופשית. השכרת הרחם לזרים, הם יאמרו, גרועה פחות מזנות, למשל. נראה לי כי ההנחה האיומה הזאת מייחסת לנשים יכולת מופלגת, חולנית ממש, לפצל בין הרגש לגוף

הריון כרוך בסיכון. לעיתים יש סיבוכים ואז נשאלת השאלה טובתו של מי מקבלת עדיפות עליונה? של האם הפונדקאית או של העובר בהזמנה ששלמו עליו מראש, "הסחורה" שעל האישה לספק?

איש אינו יכול להבטיח לאישה שבעבר היה לה הריון קל, שגם ההיריון הבא יעבור בשלום. יתר על כן, פונדקאות כרוכה במחיר נפשי ורגשי שאינו נלקח בחשבון. ראוי היה להתייחס להיבטים הפסיכולוגיים שקשורים בנשיאת תינוק, להורמונים המשתוללים ולהשפעתם על הנשמה. נוסיף כי הידיעה שבסוף ההיריון התינוק יימסר אינה דומה לרגע האמת שלא ניתן לצפות אותו על יבש. הפונדקאית עלולה לסבול מדיכאון אחרי לידה ואין מי שיטפל בה ויסייע לה לעבור את המשבר.

אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית היא ברכה, אך נשים אינן אינקובטור וגם לא תנור, כפי שכינה אותן בחור שנמנה על הקהילה הלהט"בית, וייתכן שאימהות פונדקאיות תישארנה פגועות ומצולקות עד סוף חייהן.

פונדקאות היא עסק והניצול הוא במהותו של העסק הזה. אלא אם ייקבע בחוק שהתהליך לא יהיה נגוע בכסף, וכל אישה תוכל לבחור בחירה מושכלת האם היא רוצה לעשות מעשה אלטרואיסטי מתוך מודעות לכל ההשלכות האפשריות שלו. אך לפני הזכות להורות צריכה להיות הזכות לחיים בכבוד של כל אישה.

בחברה שמקדשת את הילודה כל מה שמאפשר הולדה נתפס ככשר, ודווקא משום כך נראה שעלינו לעצור ולשאול; האם ילדים נולדים אך ורק כדי לממש את המאווים של הוריהם. והאם ראוי שהורות תתקיים בכל תנאי ובכל מחיר.

בחברה שמקדשת את הילודה, כל מה שמאפשר הולדה נתפס ככשר, ודווקא לכן עלינו לעצור ולשאול; האם ילדים נולדים אך ורק כדי לממש את המאווים של הוריהם. והאם ראוי שהורות תתקיים בכל מחיר

השופטת מרים נאור כתבה בזמנו בפסק דין שעוסק בנושא:

"הזכות להורות היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, כחלק מטבעו, מחירותו ומכבודו, אפיק הפונדקאות בחו"ל הוא הזדמנות מעשית מרכזית עבור זוגות חד־מיניים ויחידים, ולעיתים יחידה, להפוך להורים… יש לחפש את הדרך להקל על דרכם".

אם הזכות להורות עומדת מעל הכול כיצד נתייחס לזוגות הטרוסקסואליים ולנשים שאין ביכולתם לשלם עבור פונדקאות? אם יש אכן "זכות להורות" איך אפשר שתישמר רק לאנשים ממעמד סוציו אקונומי גבוה?

פונדקאות בשכר פסולה מוסרית בשל השימוש בנשים כב"תנור", וכשרוכשי השירות הזה הם הומוסקסואלים – נראה שהקושי המוסרי מועצם: נודה שלפנינו ניסוי בילדים, ניסוי שהטכנולוגיה מאפשרת ושכמוהו לא נעשה מעולם. הניסוי הזה מעלים עין מהצורך ומהזכות שיש לאדם להכיר את שורשיו הביולוגיים. הוא גם מתעלם מהמחיר הלא-ידוע שילד יכול לשלם על חיים ללא אם, וללא סיפור על אם שהיתה לו פעם.

בדברנו על ניסויים, נזכור אולי כי בתי-התינוקות בקיבוצים גם הם נחשבו פעם לחיל החלוץ של הקדמה. אלא שאל מול הניסוי שנעשה עכשיו בבני-אדם – מחוויר גם הניסיון של אז.

אודה שהכמיהה של כל אדם, וכל זוג הטרוסקסואלי או חד מיני לגדל ולאהוב ילד מעוררת בי אמפתיה, אך יש כל מיני דרכים לממש את הכמיהה הזאת אם הרצון אכן כן ועמוק. למשל, זוגות חד מיניים יכולים להתחבר לאישה חד מינית או הטרוסקסואלית ולהביא איתה ילד לעולם.

פונדקאות בשכר פסולה מוסרית בשל השימוש בנשים כב"תנור", וכשרוכשי השירות הומוסקסואלים – נראה שהקושי המוסרי מועצם: הוא גם מתעלם מהמחיר הלא-ידוע שילד יכול לשלם על חיים ללא אם

לא כל מה שאנחנו רוצים מתקיים בדיוק. לא כולנו גרים על צוק מול חוף ים מרהיב, לא כל מי שאנחנו אוהבים משיב לנו אהבה. יש מחלות ומוות. דרושה עבודה רבה עד שזכויות אדם יעמדו בראש מעייניה של החברה הישראלית, אך אין שום סיבה שהדרך לשוויון תפגע בנשים מוחלשות. נדמה לי שדווקא אלה שסבלו מאפליה יכולים להבין את הכאב של מי שמנסה לשרוד ולדאוג לכל מחסורם של הילדים שלה. ואין לה ולא היתה לה בחירה.

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.