הקורונה הורגת: בשנה שעברה, כמו ב-2020, נרשמה תמותה עודפת גבוהה בכל העולם ● שיטות הערכה שונות מציגות מספרים שונים, אבל כולן מראות שבזמנים ובמקומות שבהן התחלואה בקורונה עלתה, התמותה הכללית גדלה ● הסגרים לא עזרו אבל החיסונים הורידו את התמותה ● ובמדינות עם מערכת בריאות כושלת, כולל ארה"ב, נרשמה התמותה הגבוהה ביותר, ולא רק מקורונה
מצבה המדיני של ישראל בשנים האחרונות משופר לאין ערוך, ובה לידי ביטוי בשלל זירות. הפלירט המחודש בין ישראל וטורקיה בשבועות האחרונים מספק המחשה מרתקת למרחב התמרון הנוח יותר לו זוכה ישראל, ואף מאפשר מבט בהיר יותר למה שניתן לצפות ממקבלי ההחלטות בירושלים מול אתגרים ומשברים נוספים עימם אנו מתמודדים.
הניסיון לאתחל מחדש את מערכת היחסים בין ישראל לטורקיה, שמתקיים בשבועות האחרונים, מראה סימני הצלחה זהירים. כזכור, שורה של מהלכים, מאחורי הקלעים ולפניהם, הכשירו את הקרקע לביקורו של הנשיא יצחק הרצוג באנקרה ב-9 במרץ.
העניין הטורקי להאיץ את המגעים בין שתי המדינות נענה בזהירות מרובה בצד הישראלי, אולם נראה שבימים האחרונים ישראל "השתכנעה", כי הגיע הזמן לעבור לפסים מעשיים וקונקרטיים יותר.
העניין הטורקי להאיץ את המגעים בין שתי המדינות נענה בזהירות מרובה בצד הישראלי, אולם נראה שבימים האחרונים ישראל "השתכנעה", כי הגיע הזמן לעבור לפסים מעשיים וקונקרטיים יותר
שר החוץ הטורקי הודיע, כי יגיע לביקור בישראל ב-24 לחודש, ככל הנראה מלווה בעמיתו שר האנרגיה. בבסיס העניין עומדים מספר צעדים. בראשם: התחושה ששתי המדינות הצליחו להכיל, כל אחת בדרכה, את הפיגועים האחרונים ובעיקר את המתח והאירועים בירושלים ובהר הבית.
הנשיא הטורקי התקשר לעמיתו הישראלי ב-19 באפריל, על מנת להביע את "הדאגה והכאב" שלו לנוכח המתח בהר הבית. אולם בה בעת הובע סיפוק טורקי מהבהרתה של ישראל, כי בכוונתה לשמור על הסטטוס-קוו בהר הבית.
נותר עדיין לעבור את הימים הקרובים, עיד אל-פיטר ויום העצמאות של ישראל, אך כאמור מתחזק הרושם ששני הצדדים אימצו גישה זהירה, בונה וחיובית.
לכך חשוב להוסיף דיווחים שונים לפיהם טורקיה מנעה את חזרתם של מספר פעילי חמאס לתחומה, ומכל מקום הבהירה לארגון, כי פניה להפשרה עם ישראל. בכך, מילאה אנקרה את אחד הצעדים המרכזיים שהתבקשו מבחינת ישראל, כדי לבחון את כנותו של המהלך הטורקי.
חיוני להבהיר, כי בצד הטורקי הבינו, כך נראה, שיש לתאם ציפיות ביחס להתקדמות בתהליך שיפור היחסים, על מנת להימנע ממשברים מוקדמים. הנשיא ארדואן הבהיר, כי שיפור היחסים עם ישראל אמור לשרת גם את האינטרסים הפלסטיניים, ומכל מקום נמנע מהצבתם של קווים אדומים, או תנאים מוקדמים, שעלולים היו להקשות על התהליך הדיפלומטי מול ישראל.
עפ"י דיווחים, טורקיה מנעה את חזרת כמה פעילי חמאס לתחומה והבהירה לחמאס כי פניה להפשרה עם ישראל. בכך מילאה אנקרה צעד מרכזי ומתבקש מבחינת ישראל לבחינת כנות המהלך הטורקי
אנקרה, כך נראה, מבינה גם את הזירה הפוליטית המורכבת בישראל, ואת מצבה השברירי של ממשלת בנט. היטיב לבטא את ההבנה המשופרת באנקרה Burhanettin Duran, אחד מבכירי החוקרים במכון המחקר הטורקי SETA, המקורב למפלגת AKP, מפלגת השלטון, במאמר מה-29 באפריל, שכותרתו "הנורמליזציה בין ישראל וטורקיה עוברת שורה של מבחנים".
הוא תיאר במאמר את התהליך הזהיר הננקט בין שתי המדינות, התייחס בחיוב ל"דיפלומטיית אל-אקצא", שנדרשה כדי להכיל את המתח בהר הבית, הדגיש את חשיבותו של הערוץ ארדואן–הרצוג, והביע הבנה לגישה הזהירה של רה"מ נפתלי בנט לנוכח התיקו ביחסי הכוחות בכנסת.
הוא קרא לנהל את התהליך בשקיפות, להתמקד באותם תחומים בהם ניתן לשתף פעולה, וכלשונו:
"התמקדות בתחומים לשיתוף-פעולה, הבנה לרגישויות של כל צד, ודיאלוג אינטנסיבי יסייעו לעבור בהצלחה את המבחנים (הניצבים בפני שתי המדינות)".
Turkey-Israel normalization undergoes series of tests https://t.co/7xJAp4IZCc
— Burhanettin Duran (@burhanduran) April 25, 2022
כעת, צריך להתכונן לביקורו של שר-החוץ הטורקי, שיבקר גם ברמאללה, על מנת לשמור על המומנטום החיובי בין שתי המדינות. יש להניח, שבהיעדר משברים (חמורים) בשטח – בירושלים, בגדה או ברצועה – הטורקים יצליחו להבהיר לבני השיח ברשות הפלסטינית, כי מהלך הנרמול מול ישראל לא יבוא על חשבונם, ומכל מקום לא יותר מזה שנובע מהסכמי אברהם.
סביר גם שבשיחות עם ישראל יסוכם על השבת השגרירים. המלחמה באוקראינה תהווה, מן הסתם, נושא מרכזי, ויש להניח ששתי הממשלות "יחלקו את חוויותיהן" לגבי האופן (הדומה, יש לומר) בו הן מתמודדות עם משבר בסדר גודל מעין זה.
סביר גם שבשיחות עם ישראל יסוכם על השבת השגרירים. המלחמה באוקראינה תהווה, מן הסתם, נושא מרכזי, ויש להניח ששתי הממשלות "יחלקו את חוויותיהן" לגבי האופן בו הן מתמודדות עם המשבר
סוגיית האנרגיה, וליתר דיוק שיתוף-הפעולה האפשרי בין ישראל וטורקיה תתפוס, יש לצפות, מקום מרכזי. הדילמה הישראלית בהקשר זה מורכבת יותר. המלחמה באוקראינה הפנתה זרקור מחודש (ואטרקטיבי) לגז הטבעי במזרח הים-התיכון.
לא מדובר אמנם בכמויות שיכולות לשנות באופן משמעותי את רצונה של אירופה (וטורקיה) להשתחרר מן התלות באנרגיה שמקורה ברוסיה, וכמובן לא בטווח הזמן המיידי, אולם העניין הטורקי בגז מישראל ברור מאד.
ההיבט המדיני-אסטרטגי ממלא בו חלק חיוני, לא פחות מזה האנרגטי. נראה, שבשלב זה מתבקש להקים קבוצת-עבודה משותפת ישראלית–טורקית, שתבחן ברצינות את כיווני-הפעולה האפשריים, האנרגטיים והמדיניים כאחד, תוך שקלול המשמעויות, לבטח מבחינת ישראל, על מערכת היחסים ההדוקה והאסטרטגית עם שותפותיה באזור.
אגב, בימים אלה דווח על כוונה לקיים מפגש מרובע ישראלי–יווני–קפריסאי–אמריקאי, באופן שישוב וידגיש את הארכיטקטורות המרתקות והחשובות שנבנו באזור בהיעדרה של טורקיה ממערכת היחסים האזורית.
The Foreign Ministers of #Cyprus, #Greece, #Israel and the USA are expected to hold a summit in May on regional security & cooperationhttps://t.co/w6ZDV5WLFI
— Financial Mirror (@FinancialMirror) April 29, 2022
השיח המדיני הישראלי-טורקי מלווה בימים האחרונים גם בשיתופי-פעולה שנרקמים, או מתחדשים, גם בתחום האקדמי והתרבותי. יש לצפות אם-כן לטנגו מדיני, לאו דווקא סוער וצמוד מדי, אך לבטח מרתק.
חשוב למקם את ההתפתחויות הללו בהקשר רחב, הנוגע למעמדה האסטרטגי המשופר של ישראל בעשור האחרון. הארכיטקטורה האזורית במזרח הים-התיכון, הסכמי אברהם, הניסיון לאתחל מחדש את היחסים בין ישראל וטורקיה, שלל קשרים שהן תוצאה ישירה של התהפוכות שהאזור עבר (ועובר), שנוצלו לחיוב על ידי ישראל – חייבים לנסוך יתר בטחון בקברניטים ומקבלי ההחלטות בירושלים, ובחברה הישראלית כאחד.
המלחמה באוקראינה הפנתה זרקור מחודש לגז הטבעי במזה"ת. לא מדובר אמנם בכמויות שיכולות לשנות משמעותית את רצון אירופה להשתחרר מהתלות באנרגיה רוסית אך העניין הטורקי בגז מישראל ברור
מדינת ישראל, ערב יום הולדתה ה–74, יכולה וצריכה להרשות לעצמה רגע (ואולי קצת יותר) של נחת. ואולי חשוב מכך: נקיטת עמדות ויוזמות שמביאות לידי ביטוי מתבקש, אמנם אמיץ, של תחושת ההישגיות והביטחון המשופרים. אם מול משברים בינלאומיים, כמלחמה באוקראינה, ועל אחת כמה וכמה מול אתגרים אזוריים – האתגר האיראני, הגרעיני והאזורי – וזה שבחצרה הקדמית של מדינת ישראל – הסוגייה הפלסטינית.
המעמד האסטרטגי המשופר נושא עימו הבטחות, אולם גם אחריות לנצלו בתבונה מול אתגרים סבוכים ומורכבים, שעדיין ניצבים לפתחנו.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
"טיפול של שנה יכול להיהרס בחמש דקות של זיקוקי דינור, שמחזירים אותם לשדה הקרב", כך סיפר לי מוטי, אב להלום קרב שחייו השתנו ללא היכר מאז מבצע צוק איתן. מן הראוי שמתנגדי היוזמה לביטול זיקוקי הדינור, שעלתה השנה לכותרות ועוררה דיון ציבורי נרחב – יבינו מה עומד על הכף כאן. מה עושות כמה דקות של רעש עז של פיצוצים ואורות צבעוניים ומשמחים – להלומי הקרב וללוחמים נפגעי פוסט טראומה.
"טיפול של שנה יכול להיהרס בחמש דקות של זיקוקי דינור, שמחזירים אותם לשדה הקרב", כך אומר מוטי, אב להלום קרב שחייו השתנו ללא היכר מאז מבצע צוק איתן.
גילוי נאות: מזה שנים אני בעד ביטול הזיקוקים מסיבות אחרות. אני סבור כי בתקציב לזיקוקים ניתן לסייע לאנשים שזקוקים לכך, לחזק את מערכות הבריאות והרווחה ועוד.
ולנטולי האמפתיה לסבלם של בני אדם, חשוב לציין כי הזיקוקים מבהילים גם את בעלי החיים. מדי שנה מדווחים על לא מעט בעלי חיים שבורחים מבתיהם למשמע הפיצוצים. וכן, הזיקוקים גורמים לזיהום אוויר, אמנם זניח, אך עדיין כל תוספת של זיהום מיותרת.
ועדיין, כל זה מתגמד לעומת החוב שלנו כחברה ששואפת לערבות הדדית כלפי נפגעי הלוחמים שחזרו פצועים נפשית ולהלומי הקרב שסיכנו את חייהם עבורנו.
הלומי הקרב ומשפחותיהם משלמים מחיר כבד במשך השנה כולה, אך ביום העצמאות המחיר הופך כבד מנשוא. קולות הנפץ הרועמים של הזיקוקין מעירים מחדש את כל הפחדים ומוראות הקרב שהם מנסים כל כך לשכוח.
יש בהם כאלה שכל מטח של זיקוקים מחזיר אותם לשדות הקרב ולרגעים שיצרו אצלם את הטראומה שצילקה אותם או הרסה את חייהם.
"יש היום 55,000 נכי צה"ל שעוברים טיפולים בבית הלוחם, בארץ ובחו"ל", מספר מוטי. "טיפול של שנה בחייל כזה יכול לרפא אולי 5% מ-100% מהסבל שלו, ב-5 דקות האלו העלית לו את הסבל הזה ל-200%".
הלומי הקרב ומשפחותיהם משלמים מחיר כבד תמיד, אך ביום העצמאות הוא כבד מנשוא. קולות הנפץ הרועמים מעירים את הפחדים ומוראות הקרב
הלום קרב שעמו שוחחתי סיפר לי:
"לא ביקשנו שיבטלו את הזיקוקים. ביקשנו לבטל את הפיצוצים. יש זיקוקים שקטים ואפשר לשלם קצת יותר על זיקוקים ולקבל זיקוקים שלא משמיעים את קולות הנפץ. אפשר לעשות גם מופע דמוי זיקוקים מלייזר. יש המון פתרונות בשנת 2022 שלא מכריחים אנשים להתמודד עם תחושה של קרב, פיגוע, צבע אדום. זה לא רק הלומי קרב, יש כל כך הרבה אוכלוסיות שסובלות מזה. הבנת הרשויות הציבוריות לנושא רעש הזיקוקים ושימוש בזיקוקים שקטים או ביטול מופעי הזיקוקים היא כורח המציאות של חיים במדינה שלנו. אנו הלומי הקרב הסובלים מהנושא כבר שנים קוראים לכל הרשויות להבין להכיל ולכבד ולהזמין ספקי זיקוקים שקטים שיאפשרו גם לנו לצאת עם המשפחות ולחגוג את ימי העצמאות, במקום לשבת בבתים לבד גם בימי חג זה".
חבל שרק סבלו הנורא של איציק סעידאן, שהגיע לייאוש גמור מהמדינה שהזניחה את קורבנות המלחמה מסוגו ומטיפולו הלקוי של משרד הביטחון בהם העלה את הנושא למודעות הציבורית. חבל שרק נסיונו להקריב את חייו ולהצית עצמו מול משרד הביטחון – הצליחו לגרד את חומת האדישות והציפו את מצוקתם. ועדיין, הסבל רחוק מלהפתר. אחריו עוד שישה הלומי קרב חזרו על המעשה המחריד, כפי שכתבתי כאן בעבר.
התגובות לבקשתם של הלומי קרב הכעיסו אותי וגרמו לי לעצב רב. תגובות שקושרות את בקשתם לפגיעה ביהדות, במסורת (הסינית?), בסמלי המדינה או ברוח החג – מביכות.
הגדיל לעשות ינון מגל שכבר הצטלם עם ח"כ עמיחי שיקלי וכנראה יצטרף למפלגתו המתגבשת. מגל קשר את בקשת החיילים להתחשבות במצוקתם, אחרי שנים בהן סבלו בדממה, בבדידות ובהסתגרות – לביטול תערוכות של צה"ל, נפנוף בדגלים או ביטול המצעד הצבאי. אנשי ימין אחרים שדיברו איתי אמרו לי דברים כמו "שישימו אוזניות או אטמי אזניים". זו אטימות רגשית ששברה את ליבי.
התגובות לבקשתם של הלומי קרב הכעיסו אותי וגרמו לי לעצב רב. תגובות שקושרות את בקשתם לפגיעה ביהדות, במסורת (הסינית?), בסמלי המדינה או ברוח החג – מביכות
אותם תומכי נתניהו, שתופסים לא פעם בעלות על ביטחון ישראל ומדברים בשמם של לוחמי צה"ל, מתנהגים בכפיות טובה לאותם לוחמים שסיכנו את חייהם עבורם וחזרו פצועים נפשית. כעת מובן מדוע הלומי הקרב הודיעו השבוע על הקמת מפלגה חדשה שתורכב מנכי צה"ל ומהלומי קרב. יש מי שמבעירים את עצמם באש ויש מי שנאחזים בזיקוקים. הגיע הזמן לקצת פרופורציות.
עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם