לא, ועידת המשפיעות של N12 לא שימחה. להפך. העציבה. היו בה כל מיני מסרים שמרניים שמחופשים לפמיניזם.

מאות אלפי נשים חיות בישראל בעוני. ומיליוני נשים בישראל חיות כל הזמן במתח ההישרדות. חיות בפער הבלתי אפשרי בין השתכרות לבין הוצאות קיום. הוצאות מחיה. והן משתכרות בממוצע 30 אחוז פחות מגברים.

מאות אלפי נשים חיות בישראל בעוני. ומיליוני נשים חיות במתח הישרדות תמידי. בפער בין השתכרות לבין הוצאות קיום. והן משתכרות בממוצע 30% פחות מגברים

אז עוד כמה נשים שהגיעו לראש הפירמידה (חלקן הגיעו ממשפחות מרופדות ו/או התחתנו עם משפחות כאלה) – זה סבבה. אבל זה פסיק. ואולי גרוע מכך: זה פסיק שהוא עלה תאנה.

יש כאן מסר כוזב שאם רק תתאמצי – תצליחי. וזה כמובן שקר גדול. הרוב המכריע של הנשים מתאמצות. אבל אין סיכוי שיצליחו להגיע לרווחה כלכלית בעצמן. לכל היותר הראש יצוף מעל המים. וגם זה בקושי.

חלאס עם ימי הטיפוח. חלאס עם עולמות הביוטי המזויפים והחלולים. וחלאס עם כלכלה שבה מעטים חיים ברווחה עצומה שנגזרת בעיקר מהון בין-דורי, בעוד המונים מצויים ומצויות במאבק הישרדות מקומם. וחלאס עם הבושה הזו של משכורות נמוכות ב- 30 אחוזים פחות בממוצע מהגברים.

ועידת המשפיעות כללה כמה מנכ"ליות, נשות עסקים, פוליטיקאיות בלתי מרשימות ועיתונאיות מעט זחוחות.

זה היה שואו חלול. זה מסך של הסתרה:

מורות לא יכולות להתקיים מהמשכורות שלהן. גם לא העובדות הסוציאליות במגזר הציבורי. הפסיכולוגיות בשירות הציבורי מקבלות משכורות מעליבות. ואף מילה על האחיות, נשות הסיעוד בבתי החולים, המנקות וכלל עובדות הקבלן. וכך גם עצמאיות רבות במגוון מקצועות.

אם עבודה קשה הייתה מניבה עושר, כידוע, אז עשרות מיליוני נשים באפריקה היו עשירות כקורח.

אז עוד כמה נשים שהגיעו לראש הפירמידה (חלקן ממשפחות מרופדות ו/או התחתנו עם משפחות כאלה) – זה סבבה. אבל זה פסיק. ואולי גרוע מכך: זה פסיק שהוא עלה תאנה

עזבו עשירות. חיים בכבוד. לכל ישראלית. לכל ישראלי. יזמות היא דבר חשוב. עסקים הם דבר חשוב. היי-טק הוא דבר חשוב. וצריך לקוות שיותר ויותר נשים ישתלבו בעולמות הללו.

אבל חייבים לפעול כדי שכל אישה תתקיים בכבוד. וכל גבר. וכל ילד או ילדה. קשיש או קשישה. כל אחת. וכל אחד.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.