הדור הצעיר במזרח ירושלים הוא שמכתיב את האירועים והמאבק על השליטה במסגד אל-אקצא בגיבוי של תנועת חמאס. ההתפרצות האלימה בהר הבית חשפה שוב את חולשתן של הרש"פ וירדן, אשר אין להן שום השפעה על הרחוב המזרח ירושלמי.

שנה חלפה ממבצע "שומר החומות", וארגון חמאס מנסה פעם נוספת לקבע את מעמדו כ"מגן ירושלים ומסגד אל-אקצא".

מאז פרוץ המהומות בירושלים ובהר הבית, הארגון מקפיד על נוכחות פעיליו בשער שכם ובהר הבית, קבוצות הפעילים מניפות דגלים של חמאס וקוראות קריאות בשבח מוחמד דף, המפקד העליון של הזרוע הצבאית של חמאס.

מתפרעים בהר הבית קוראים בשבחו של מוחמד דף המפקד העליון של הזרוע הצבאית של חמאס. https://t.co/UdvLyEUjaC

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) April 17, 2022

שנה חלפה ממבצע "שומר החומות", וחמאס מנסה שוב לקבע את מעמדו כ"מגן ירושלים ומסגד אל-אקצא". מאז פרוץ המהומות בירושלים ובהר הבית, הארגון מקפיד על נוכחות פעיליו בשער שכם ובהר הבית

הנוכחות של פעילי חמאס במקומות האלה היא ניסיון של הארגון להרתיע את כוחות המשטרה ואת המבקרים היהודים החפצים לבקר בהר הבית. הם באמת מאמינים שהם שומרים על מסגד אל-אקצא מפני יהודים שרוצים לפגוע בו וגם להקריב קורבנות במקום לרגל חג הפסח.

לקראת תחילת חודש רמדאן, שיסתיים בעוד כשבועיים בעיד אל-פיטר, הזהיר ארגון חמאס כי "ירושלים ומסגד אל-אקצא הם קו אדום" וכל התגרות בעם הפלסטיני ופגיעה בקדושתו תיענה בעימות, כלומר ירי רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל.

נושא העלאת הקורבנות בהר הבית לא היה אף פעם רלוונטי. כל שנה ישנם קיצונים יהודים שמאיימים להקריב קורבנות בתוך שטח הר הבית במהלך חג הפסח, זהו ריטואל קבוע. המשטרה הבהירה כי לא תאפשר זאת ואף עצרה לחקירה ארבעה אזרחים ישראלים שתכננו להיכנס עם גדיים לשטח הר הבית, אבל לחמאס נוח מאוד להציג את הודעת המשטרה כהתקפלות כתוצאה מאיומיו וכי מדובר בניצחון פלסטיני.

במקביל להתססת הרחוב במזרח ירושלים, חמאס מנסה להביא לאינתיפאדה מזויינת בשטחי הגדה.

צאלח אלעארורי, סגן מנהיג חמאס קרא ב-17 באפריל לתושבי הגדה להשתמש בנשק נגד הכיבוש הישראלי וההתנחלויות: "אין צורך שרצועת עזה תכוון את הרקטות שלה", הדגיש.

המשטרה הבהירה שלא תאפשר קורבנות ואף עצרה לחקירה 4 אזרחים ישראלים שתכננו להכניס גדיים להר הבית, אך לחמאס נוח להציג את הודעת המשטרה כהתקפלות כתוצאה מאיומיו וכי מדובר בניצחון פלסטיני

מצרים הצליחה להביא לרגיעה זמנית

בערב ליל הסדר התקיימו מגעים קדחתניים במזרח התיכון בין ישראל לרש"פ, מצרים, קטאר, חמאס והאו"ם להשגת רגיעה בהר הבית ובשטחי הגדה, בעקבות ההתפרעויות בהר הבית, שבמהלכן נפצעו 7 שוטרים ו-150 פלסטינים.

המשטרה עצרה 450 חשודים בהתפרעויות. החשודים נחקרו, הקטינים שוחררו וכנגד חלק מהחשודים יוגשו כתבי אישום.

משטרת ירושלים פיזרה את המתפרעים בנחישות וללא שימוש באש חיה והשתלטה על המצב בתוך כמה שעות.

ההתפרעויות בהר הבית היו מאורגנות היטב מראש והם תוכננו לסוף תפילת השחר של יום השישי השני של רמדאן. עפ"י גורמים פלסטינים, את המהומות יזמו צעירים שמזוהים בעיקר עם ארגוני פת"ח וחמאס.

המשטרה תפקדה כראוי בפיזור המתפרעים אך נכשלה בשני תחומים עיקריים:

1. המתפרעים הצליחו להחדיר לשטח הר הבית מצבורי אבנים גדולים וקרשים שבהם הם השתמשו לתקוף את השוטרים.
2. המשטרה פעלה באיחור נגד גורמים יהודים קיצונים שהצליחו ליצור ספין גדול בתקשורת כי בכוונתם לקיים טקס העלאת קורבנות בהר הבית.

בערב ליל הסדר התקיימו מגעים קדחתניים במזה"ת בין ישראל לרש"פ, מצרים, קטאר, חמאס והאו"ם להשגת רגיעה בהר הבית ובשטחי הגדה, בעקבות ההתפרעויות בהר, שבמהלכן נפצעו 7 שוטרים ו-150 פלסטינים

מצרים שיחקה תפקיד מרכזי בהשגת הרגיעה הזמנית בשטח ומניעת ירי רקטות לעבר ישראל מרצועת עזה בתגובה על האירועים בהר הבית ובאזור ג'נין.

היא פעלה מול חמאס וישראל והפעילה מכבש של לחצים על שני הצדדים להרגיע את המצב בשטח.

על פי גורמים בחמאס, מנהיג הארגון אסמעיל הניה פעל ישירות מול מצרים, קטאר והשליח המיוחד של האו"ם והעלה שורה של דרישות.

• מתן גישה חופשית למתפללים המוסלמים להר הבית והימנעות מתקיפתם.
• שחרור כל העצורים שנעצרו על ידי המשטרה בהר הבית.
• הפסקת נושא "העלאת הקורבנות" בהר הבית.
• הפסקת ההרג והחיסולים של צה"ל באזור ג'נין.

מקורות מצרים מסרו כי ישראל הסכימה, בלחץ מצרי וקטרי, לשחרר את מרבית העצורים שנעצרו במהלך ההתפרעויות בהר הבית.

העיתון "אל-ערבי אלג'דיד" דיווח ב-16 באפריל כי מחמוד א-סיסי, בנו של נשיא מצרים, ושני בכירים מצרים נוספים, הגיעו בסוף השבוע שעבר לביקור בזק בישראל ועסקו בתיווך ישיר בין ישראל לחמאס למנוע הסלמה מרצועת עזה.

מצרים הפעילה לחץ על חמאס והנחתה את החברה הפועלת ברצועה לשיקום הבתים מנזקי המלחמה האחרונה להשעות זמנית את העבודות.

במקביל הזהיר המודיעין המצרי את הנהגת חמאס מפני שיגור רקטות לעבר ישראל שיביא את המצב לנקודה בלתי הפיכה.

ההתערבות של האו"ם, מדינות אירופה וגורמים בינלאומיים שונים במשבר מעידה על חומרת המצב הביטחוני, שעלול להתדרדר לסבב לחימה נוסף ברצועת עזה. ארגון חמאס מציג את עצמו כמאופק ומחושב אך הוא יתקשה להתאפק לאורך זמן אם המצב יחריף בהר הבית.

התערבות האו"ם, אירופה וגורמים בינלאומיים במשבר מעידה על חומרת המצב הביטחוני, שעלול להתדרדר לסבב לחימה נוסף ברצועה. חמאס מציג עצמו כמאופק אך יתקשה להתאפק אם המצב יחריף בהר הבית

שלשום שיגר הארגון כ-20 רקטות מרצועת עזה לעבר הים וגורמים ברצועה טוענים כי היה זה מסר אזהרה לישראל לגבי הצפוי אם תימשך ההסלמה בהר הבית.

הרש"פ מתגלה במשבר הזה במלוא חולשתה. גם ירדן באותה הסירה. המגעים של נשיא המדינה הרצוג, שר הביטחון גנץ ושר החוץ לפיד עם עבדאללה מלך ירדן ועם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס לקראת חודש רמדאן כדי להשיג רגיעה התגלו כחסרי תועלת. אין להם שום השפעה על הרחוב המזרח ירושלמי.

המלך עבדאללה נמצא בגרמניה ומחלים מניתוח שעשה בעמוד השדרה. יו"ר הרש"פ אבו מאזן מבולבל ומתוסכל ואין לו שום השפעה על הרחוב הפלסטיני במזרח ירושלים. הדור הצעיר הוא שמכתיב את המציאות וקצב העימות עם ישראל בהשפעת הרשתות החברתיות.

קריקטורה-מסגד אל-אקצא הוא שלנו pic.twitter.com/6DJEoNFmit

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) April 18, 2022

למעשה, התופעה הזו באה כבר לידי ביטוי בשנה שעברה במהלך חודש רמדאן ולפני פרוץ מבצע "שומר החומות".

אבו מאזן שוב מעלה מן האוב את החלטות המועצה המרכזית של אש"ף להשעות את הסכמי אוסלו ואת התיאום הביטחוני עם ישראל, אבל אף אחד לא מאמין שהוא ילך בדרך הזו.

הדבר נתפס כמתן כדור אקמול לרחוב הפלסטיני הזועם.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בג"ץ אישר: מצעד הדגלים ביום ירושלים יעבור דרך הרובע המוסלמי http://t.co/1mKlAqEMau pic.twitter.com/M22hrJdmZb

— Haaretz הארץ (@Haaretz) May 11, 2015

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.