רופא הכנסת ד"ר יצחק ליפשיץ מעולם לא התראיין לכלי התקשורת. רק אחרי פרישתו, לאחר שטיפל בבעיות הרפואיות של כ-500 חברי כנסת, עובדי כנסת ואנשי המשמר, הוא הסכים להעניק ראיון לספרי "מתחככים" שיופיע בימים הקרובים. הפרק הראשון בספר יובא כאן בשני חלקים. זהו חלק א'. 

*  *  *

עטיפת הספר "מתחככים" של גדעון אלון

רופא הכנסת, ד"ר יצחק ליפשיץ, היה מוסד בבית המחוקקים. במשך 32 שנות עבודתו, שבהן כיהן תחת שישה ראשי ממשלה, שמונה יושבי-ראש כנסת וחמישה נשיאים, הוא טיפל בבעיות הרפואיות של כ-500 חברי כנסת, עובדי הכנסת ואנשי משמר הכנסת. כשפרש ב-2019 ערכו לכבודו יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין והמנכ"ל אלברט סחרוביץ טקס פרידה מרגש.

במשך כל השנים הארוכות שבהן שירת ד"ר ליפשיץ את השרים וחברי הכנסת, במסירות ובמקצועיות רבה, הוא סירב בתוקף להעניק ראיונות ולספר על החוויות שהיו לו בעבודתו עם השרים וחברי הכנסת. הוא היה אגוז קשה מאוד לפיצוח. תמיד נהג לומר לי, "עכשיו לא אתראיין, אבל אולי אחרי שאפרוש".

לאחר שעזב את הכנסת נענה לפנייתי והסכים לספר על כמה מהאירועים הרפואיים שהיה מעורב בהם במהלך השנים, ולהציג בפני תמונות מרגשות, אולם מפאת סודיות רפואית סירב בתוקף לנקוב בשמותיהם של כמה נבחרי ציבור שחשפו בפניו פרטים רפואיים אישיים וסיפרו על בעיות הבריאות שלהם.

לאחר שעזב את הכנסת הסכים לספר על כמה מהאירועים הרפואיים שהיה מעורב בהם, אולם מפאת סודיות רפואית סירב בתוקף לנקוב בשמות נבחרי ציבור שחשפו בפניו פרטים רפואיים אישיים וסיפרו על בעיות בריאות

בעיני ד"ר ליפשיץ "מרפאת הכנסת מהווה סיסמוגרף לכל מה שמתרחש בכנסת. כשהיו דיונים מתוחים במליאת הכנסת, שבהם לא היה ברור אם יהיה רוב לקואליציה בהצבעה וההכרעות התקבלו על חודו של קול או של קולות בודדים, או כשהאופוזיציה הפתיעה וניצחה בהצבעה חשובה, ניתן היה להבחין בכך במספר חברי כנסת שהגיעו למרפאה והתלוננו על כאבים בחזה, עלייה בלחץ הדם, קוצר נשימה, מיגרנה, תפרחות בעור ותופעות פסיכוסומטיות שונות. היו גם מקרים שבהם ראיתי שרים וחברי כנסת מתוחים ונרגזים מאוד בעקבות כתבה שפורסמה עליהם באחד העיתונים או בטלוויזיה, ואני כרופא עשיתי כל מאמץ כדי להוריד את גובה הלהבות ולנסות להרגיע אותם".

ד"ר ליפשיץ רואה במרפאת הכנסת "מעין מקלט או שמורת טבע, שבה נבחרי הציבור מרשים לעצמם לדבר בחופשיות על המצוקות הרפואיות והבעיות האחרות שלהם, משום שסמכו עלי ששום דבר לא יצא החוצה. במרפאה שלי גיליתי שמאחורי מנהיגי הציבור ישנם בני אדם עם המון אמוציות, הרבה אגו וכבוד ותכונות אנוש אלמנטריות של כעס, זעם ועלבון צורב, וזה חל על גברים ונשים כאחד".

הוא מגלה שכרופא הכנסת חש חובה לדעת בדיוק מהם גורמי הסיכון של כל אחד מהשרים וחברי הכנסת, כדי לדעת מתי נדלקות הנורות האדומות וכיצד לתת להם את הטיפול המהיר והטוב ביותר, אם יזדקקו לו.

כדוגמה הוא מציין: "כשחבר כנסת הסובל מבעיות של סוכרת מזריק לעצמו אינסולין, איננו אוכל ועולה לדוכן הנואמים ומדבר בזעם ובכעס רב ובקולי קולות, הוא מוריד את רמת הסוכר שלו. כשראיתי זאת, נהגתי לגשת לעוזריו הפרלמנטרים של אותו חבר כנסת וביקשתי מהם לגשת אליו כי הוא עלול להתעלף".

כשהיו דיונים מתוחים במליאת הכנסת ניתן היה להבחין בכך במספר חברי כנסת שהגיעו למרפאה והתלוננו על כאבים בחזה, עלייה בלחץ הדם, קוצר נשימה, מיגרנה, תפרחות בעור ותופעות פסיכוסומטיות שונות

כך למשל, כשחבר הכנסת מיכאל איתן (שכיהן בכנסת מ-1984 עד 2013) נאם ב-1993 את הנאום הארוך ביותר שהושמע בתולדות הכנסת (10 שעות ו-7 דקות) על תקציב המדינה, תפס אותו ד"ר ליפשיץ בשירותים והזהיר אותו כי אם לא יפסיק את הנאום הוא עלול לסבול מפקקת (טרומבוזה) ברגל. איתן ציית להוראות הרופא והפסיק את נאומו.

בסלון ביתו בירושלים מונחים זה לצד זה בסדר מופתי עשרות אלבומים עם תמונות, המתעדות אירועים בכנסת שבהם היה ד"ר ליפשיץ מעורב, וכן עשרות מכתבים אישיים ודברי תודה חמים של אישים בכירים במדינה על היחס הרפואי החם והמסור שקיבלו ממנו.

ראיתי שם מכתבים מרגשים משמעון פרס ומרעייתו סוניה פרס, שכתבה לו ב-1988: "תודה מקרב ליבנו שלי ושל שמעון על הטיפול המצוין ועל הנאמנות המרשימה ועל הכבוד למקצוע והרבה הצלחה. שירבו כמוך בארצנו. בתודה סוניה".

ד"ר ליפשיץ סירב לספר איזה טיפול ניתן לפרס, שבזכותו הוא זכה למכתב הוקרה חם כל כך. לצדו ראיתי מכתבי תודה והוקרה מנשיאי המדינה חיים הרצוג ומשה קצב, ומיושבי ראש הכנסת שלמה הלל, פרופ' שבח וייס ודב שילנסקי ומרבים אחרים.

רופא הכנסת נזכר בדיונים חריפים וסוערים שהיו בהם הרבה יצרים, כעס והתלהמות. "זכור לי אירוע כזה שהיה במרכז הליכוד, בעת המאבק הפוליטי של דוד לוי מול יצחק שמיר. כתוצאה מסערת הרגשות וההתרגזות נגרם לדוד לוי אוטם בשריר הלב, הוא הובהל לבית חולים ועשו לו כעבור שעתיים צנתור. כיום בלימודי בית הספר לרפואה מראים לסטודנטים קטע וידיאו מהאירוע הזה".

"כתוצאה מסערת הרגשות וההתרגזות בדיון במרכז הליכוד נגרם לדוד לוי אוטם בשריר הלב, הוא הובהל לביה"ח ועשו לו כעבור שעתיים צנתור. כיום בלימודי בית הספר לרפואה מראים לסטודנטים קטע וידיאו מהאירוע הזה"

מתברר שלא כל חברי הכנסת שהתלוננו כי הם חשים ברע ונשקפת סכנה לחייהם נזקקו באמת לטיפול רפואי דחוף. ד"ר ליפשיץ מגלה כי במהלך השנים היו כמה מקרים שבהם חברי כנסת הוכיחו שיש להם יכולת תיאטרלית בלתי מבוטלת כדי למשוך תשומת לב ולעורר הדים.

באחד המקרים, שהתרחש בשנות השמונים, עלה אחד מחברי הכנסת לדוכן הנואמים במהלך דיון בנושא יצרי מאוד, ובעת הנאום החל לצעוק בקולי קולות וקרע קריעה בחולצתו ובשלב מסוים אף התעלף.

רופא הכנסת נאלץ להזעיק אמבולנס כדי להבהיל אותו לבית חולים "ביקור חולים" במרכז ירושלים, שם נעשו לו בדיקות יסודיות בשל החשש שהאיש לקה בהתקף לב, אבל בבדיקות לא נמצא דבר, ויממה לאחר מכן הוא שוחרר לביתו.

במקרה אחר, אחד מחברי הכנסת נשכב במהלך ישיבת המליאה על השטיח באולם המליאה והתלונן כי הוא חש ברע וביקש להזעיק את רופא הכנסת. ד"ר ליפשיץ בדק אותו והבהיל אמבולנס כדי להעביר אותו לבית חולים "הדסה".

לאחר שאושפז ונבדק ביסודיות התברר שאין שום הצדקה לאשפוזו, אבל הוא התחנן בפני מנהל המחלקה שלא יזדרז לשחרר אותו, כדי שאיש לא יעלה בדעתו כי הייתה זו הצגה שנועדה למשוך תשומת לב ותו לא.

לא כל החכ"ים שהתלוננו כי הם חשים ברע ונשקפת סכנה לחייהם נזקקו באמת לטיפול רפואי דחוף. ד"ר ליפשיץ מגלה כי במהלך השנים היו כמה מקרים שבהם חכ"ים שהוכיחו יכולת תיאטרלית בלתי מבוטלת

*  *  *

בהמשך הריאיון עם רופא הכנסת לשעבר ד"ר יצחק ליפשיץ, המופיע בחלקו השני של הפרק האחרון מתוך ספרי "מתחככים" שיעלה מחר, נגלה מי השר בממשלה שהוכנס לביה"ח בשם שמעון בן אברהם וכיצד הקואליציה והאופוזיציה נאלצו פעמיים להזעיק לכנסת ח"כים שאושפזו בביה"ח משום שהיריבים הפוליטיים סירבו לתת להם קיזוז. רק ח"כ אילן גילאון ז"ל  ידע להתעלות וגילה אנושיות והתקזז עם דוד אזולאי ז"ל.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעיתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של ״הארץ״ ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תוכניות בערוץ הכנסת, הפיק הסרט התיעודי ״חומות של שתיקה״ על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופרסם חמישה ספרים. האחרונים שבהם ״מתחככים״, על הכנסת ו״סופה עזה״ על המלחמה הנוכחית . זכה ב-2021 לפרס למפעל חיים בתקשורת מהמכללה האקדמית ״כנרת״. בסוף אפריל 2021 יצא לגמלאות.