ב-8 בינואר השנה פעלו כוחות הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית במחנה הפליטים בג'נין. היעד היה בנו של זכריה זביידי, פעיל הטרור שחזר בתשובה, הפך למנהל תאטרון בינלאומי בג'נין ואז עשה סיבוב פרסה. זביידי האב חזר לפעילות טרור, נעצר על ידי שב"כ ואפילו הצליח לברוח מכלא גלבוע בספטמבר בשנה שעברה.

זביידי הוא סמל, אחד הגיבורים של מחנה הפליטים ג'נין. מה רצו כוחות הביטחון הפלסטינים מבנו? לא ברור.

מה שקרה אחר כך לא הותיר מקום לספק לגבי מערך הכוחות בג'נין: חמושים רבים ירדו ממחנה הפליטים לציר הראשי של ג'נין, שם ממוקמת המוקטעה של העיר ובה יושבים המושל ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים. במשך דקות ארוכות ריססו החמושים את חלונות המבנים. המסר הובן היטב, ובשעות הבוקר שוחרר זביידי הבן לביתו.

חמושים רבים ירדו ממחנה הפליטים לציר הראשי של ג'נין, שם ממוקמת המוקטעה של העיר, ובמשך דקות ארוכות ריססו את חלונות המבנים. המסר הובן היטב, ובשעות הבוקר שוחרר זביידי הבן לביתו

זכריה זביידי בבית המשפט בדיון להארכת מעצרו, אחרי שנתפס חמישה ימים לאחר בריחתו מכלא גלבוע, 11 בספטמבר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

האירוע הזה מתחילת השנה מספר את הסיפור כולו: חולשת מנגנוני הביטחון של הרשות, בעיקר בצפון השומרון, מאפשרת קנטוניזציה של השטח. כל אזור נשלט על ידי מיליציה חמושה אחרת שמנהלת סדר יום עצמאי. לעיתים זה קורה עם הכוונה חיצונית של גורם כלשהו – חמאס, ג'יהאד אסלאמי, החזית העממית או ארגון לווין כזה או אחר של הפת"ח.

גורם ישראלי בכיר אמר לזמן ישראל בימים האחרונים כי ההרגשה בצה"ל היא שהרשות הגיעה לתקרת הזכוכית בכל הקשור ללגיטימציה שלה לפעול בשטח.

זה הרקע לאמירה החריגה שלשום של הרמטכ"ל אביב כוכבי, כי אוזלת היד של המנגנונים מאפשרת את הכאוס הביטחוני הנוכחי. גבול דק עובר בין אמירה ביטחונית לגיטימית לנקיטת עמדה מדינית – בדגש על מדינית, לא פוליטית. הרמטכ"ל היה מודע היטב לכך והלך על הגבול, אם כי לא בטוח שלא עבר אותו.

גבול דק עובר בין אמירה ביטחונית לגיטימית לנקיטת עמדה מדינית – בדגש על מדינית, לא פוליטית. הרמטכ"ל היה מודע היטב לכך והלך על הגבול, אם כי לא בטוח שלא עבר אותו

השימוש במונח אוזלת יד מעיד על החלטה, לא על חוסר יכולת. כוכבי יכול היה לבחור במונח פחות לעומתי, הוא איש שמבין במילים, בתודעה, במודיעין ובדרך לנווט בעזרתם בשדות מוקשים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים.

הרמטכ"ל אביב כוכבי, 17 ביוני 2022 (צילום: פלאש 90)

אין ספק שמבחינת ישראל אמירה כזו היא הרמת דגל אדום. השטח מבעבע ככל שמבצעי המעצר של צה"ל בצפון השומרון הולכים ונעשים תכופים. נכון לשעת כתיבת שורות אלה נהרגו מתחילת השנה 86 פלסטינים מאש צה"ל. רק שישה מהם בלתי מעורבים – השאר כולם חמושים שהתעמתו עם הכוחות.

המספר הזה גדול יותר מסך כל ההרוגים הפלסטינים ב-2021. מי שחיפש הוכחה ללבה הרותחת יכול לקבל אותה במספרים היבשים.

אחת מההרוגות הבלתי מעורבות היא שירין אבו עאקלה, עיתונאית אל ג'זירה שנהרגה בחודש מאי האחרון בחילופי אש בין כוח של יחידת דובדבן לחמושים במחנה הפליטים של ג'נין. זהו אזור שבו, על פי נתונים שפרסם אתמול (שלישי) צה"ל, פועלים קרוב ל-500 חמושים מארגונים שונים.

ההודאה המסויגת של צה"ל כי אבו עאקלה, שהחזיקה בדרכון אמריקאי, נהרגה ככל הנראה מאש ישראלית התקבלה באיפוק יחסי בעולם ובארצות הברית. דובר משרד החוץ האמריקאי נד פרייס הסתפק שלשום בלילה בהודעה כתובה שבה הוא מברך על התחקיר ועל לקיחת האחריות ומבקש לגבש נהלים כדי להימנע ממקרים דומים בעתיד.

דובר משרד החוץ האמריקאי נד פרייס הסתפק שלשום בלילה בהודעה כתובה שבה הוא מברך על התחקיר ועל לקיחת האחריות ומבקש לגבש נהלים כדי להימנע ממקרים דומים בעתיד

העיתונאית שירין אבו עאקלה, שנהרגה בג'נין ב-11 במאי 2022 (צילום: Al Jazeera Media Network via AP)

בהקשר הזה אי אפשר שלא להתייחס לסמיכות הדברים: פרסום התחקיר על מות העיתונאית והאמירה החריפה של הרמטכ"ל כוכבי, עם הפניית אצבע מאשימה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים. יש שיראו בכך מסר – במקום שאתם לא רוצים לפעול אנחנו נאלצים לפעול, ויש לזה מחיר.

לתחקיר שהציג צה"ל לעולם – כולל תיק נתונים מפורט – יש משמעות רחבה הרבה יותר מהודאה באשמה. אף אחד בישראל לא חשב שאפשר לשנות את מצב התודעה הבינלאומית בהקשר מותה של אבו עאקלה. הנרטיב באירוע הזה כבר נצרב, כל שכן בעולם הערבי.

זה נכון במיוחד אחרי התמונות המביכות מהלוויה של אבו עאקלה במזרח ירושלים, כששוטרים ישראליים מכים את נושאי הארון. למעשה, יש שיגידו כי הנזק הגדול נגרם ספציפית באירוע ההלוויה; הוא הקרין על התודעה הכללית הרבה יותר מתיעוד הירי במחנה הפליטים.

ישראל כבר למודת ניסיון באירועים כאלה שמקפלים בתוכם שני ממדים מסוכנים: תודעתי ומשפטי. מהקרב במחנה הפליטים בג'נין במהלך מבצע חומת מגן ב-2002, דרך הדוח של ועדת גולדסטון אחרי מבצע עופרת יצוקה ב-2009 ועד משט המרמרה לעזה ב-2010.

שוטרים מתעמתים עם פלסטינים בהלווייתה של שירין אבו עאקלה במזרח ירושלים, 13 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Maya Levin)

בכל המקרים הללו הסכנה הייתה נקיטת צעדים משפטיים בינלאומיים נגד חיילי וקציני צה"ל. עם ביקורת ציבורית אפשר להתמודד לאורך זמן, צעדים משפטיים-פליליים זה כבר איום משמעותי.

לכן, פרסום התחקיר המפורט בעניין מותה של אבו עאקלה הוא קודם כל צעד מניעה משפטי. בפרסום התחקיר והחלטת הפרקליטה הצבאית הראשית שלא לפתוח בחקירה פלילית, ישראל למעשה ממצה הליכים וסותמת את הגולל על חקירת האירוע בבית הדין הבינלאומי בהאג.

פרסום התחקיר המפורט בעניין מותה של אבו עאקלה הוא קודם כל צעד מניעה משפטי. ישראל למעשה ממצה הליכים וסותמת את הגולל על חקירת האירוע בבית הדין בהאג

זה היה בדיוק דפוס הפעולה בוועדת החקירה של אירועי משט המרמרה. טריבונל משפטי שבדק את הדברים לעומק והגיע למסקנה על סמך מסד נתונים הכי רחב שיכול להיות. בלשון המשפטית זה נקרא סופיות ההליך.

למסקנות הללו הגיעה ישראל בדרך הקשה, אחרי שחטפה את דוח גולדסטון שעמו סירבה לשתף פעולה. תשאלו את שרת החוץ לשעבר ציפי לבני ואלוף (מיל.) דורון אלמוג: כל אחד מהם היה חייב להישאר במטוס שהביא אותו לאירופה, מחשש לצו מעצר בינלאומי.