1
כשכבר היה נדמה שממשלת ישראל הנוכחית סיימה לסמן את כל המטרות, הגופים המקצועיים ושומרי הסף שעליה לחסל, מתברר שיש עוד אחת שכמעט נשכחה בצד: החברה האזרחית.
כי באמת, איך אפשר למשול ולהפגין ריבונות כשבין הרגליים מסתובבים ארגונים ועמותות שנאבקים להגן על הסביבה או על זכויותיהם של האנשים השקופים ביותר בחברה?
חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד החליט שהגיע הזמן להפסיק את ההשתוללות האזרחית הזו והגיש הצעת חוק שעלולה לגרום נזק ממשי למגזר השלישי וליכולתו להמשיך למלא את תפקידו החיוני בחברה הישראלית.
![ח"כ אריאל קלנר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/02/F230201YS41-1024x640.jpg "ח"כ אריאל קלנר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
הקולב שעליו תולה קלנר את הצעת החוק שלו: כסף זר. חייבים למנוע מהגויים להתערב בנעשה אצלינו. או כפי שכתוב בדברי ההסבר להצעה:
"הצעת החוק מבקשת לצמצם באמצעות מיסוי את מעורבותן של ישויות מדיניות זרות בדמוקרטיה הישראלית… התערבות של ישויות מדיניות זרות בהשפעה ישירה על השיח הציבורי ובניסיון לשנות את מדיניות הממשלה והשלטון המקומי מהווה פגיעה במאפייני היסוד של מדינת ישראל העצמאית וכן פגיעה בריבונות אזרחיה".
בהתחשב בכך שתקציב הביטחון של ישראל נשען על מיליארדים שמגיעים מהישות המדינית הזרה המוכרת בשם ארצות הברית, האירוניה מאיימת להתאבד מצחוק.
גם בעבר הועלו הצעות דומות, שעלולות היו לעצור זרימה לישראל של תרומות ותקציבים לטובת פרויקטים בתחומי החינוך, הרווחה, הסביבה והמדע, רק שבקדנציות קודמות הן נבלמו ואילו בממשלה הנוכחית כל רעיון עוועים עלול להפוך למציאות. "מכונת הרס משומנת היטב", כינתה את זה השבוע פעילת סביבה.
לזכותו של ח"כ קלנר צריך לומר שההצעה שלו יסודית ולא משאירה הרבה מרחב תמרון. עיקריה: עמותה שתקבל תרומה מ"ישות מדינית זרה" תהיה חייבת במס של 65% מכספי התרומה; עמותה שתקבל תרומה מישות מדינית זרה לא תקבל הכרה כמוסד ציבורי, והתרומות לעמותה לא יהיו מוכרות במס.
עמותה שתקבל תרומה מ"ישות מדינית זרה" תהיה חייבת במס של 65% מכספי התרומה; עמותה שתקבל תרומה מישות מדינית זרה לא תקבל הכרה כמוסד ציבורי, והתרומות לעמותה לא יהיו מוכרות במס
"כיסו את הכול", אומר ח"כ לשעבר דב חנין, ראש פורום האקלים של בית הנשיא, "כך הולכים לחסל את התרומות לחברה האזרחית בישראל. ברגע שתרומות מקרנות זרות יהיו כפופות למיסוי כבד הן פשוט לא יהיו".
בארגוני הסביבה כבר נערכים למאבק ובודקים את ההשלכות של הצעת החוק. "אנחנו, למשל, מעורבים בפרויקט של האיחוד האירופי שבמסגרתו עסקים מקבלים חבילת ייעוץ והופכים לירוקים יותר", אומר ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל "צלול".
"יש המון פרויקטים של האיחוד שמממנים גם מחקרים וגם יישומים בשטח. גם הרשויות המקומיות והממשלה מקבלות סכומים נכבדים מפרויקטים כאלה, ואני לא רואה את האירופאים מסכימים לכך שבעוד שהממשלה לוקחת את הכסף, כשזה מגיע לעמותה שני שליש ממנו הולך למס. הם פשוט יפסיקו לתת מימון, ישראל תוצא מכל התוכניות האלה".
"אני לא רואה את האירופאים מסכימים לכך שבעוד שהממשלה לוקחת את הכסף, כשזה מגיע לעמותה שני שליש ממנו הולך למס. הם פשוט יפסיקו לתת מימון, ישראל תוצא מכל התוכניות האלה"
באופן מסורתי, ממשלות ישראל משתרכות הרבה אחרי העולם המפותח בהיקף ההשקעה בשירותים הציבוריים ובחברה האזרחית – בבריאות, ברווחה, בסביבה, בתחבורה ציבורית, בחינוך, בתרבות ובמדע.
אל השטחים המופקרים האלה נכנסות לא פעם עמותות, שבסיוע של קרנות נדיבות בעיקר מהאיחוד האירופי מצליחות להחזיק איכשהו את החברה האזרחית על הרגליים.
עכשיו, בשם האיבה לכל מה שמריח מערכים אוניברסליים וליברליים, ובשם הפראנויה מ"ישויות זרות", מנסים לחמוס גם את כבשת הרש הזו.
2
בתוך המהומה הגדולה יש גם חדשות טובות, קרבות מגננה שנושאים פרי. בשבוע שעבר דיווחתי כאן על הסכנה הגדולה שאורבת לעצים בחוק התשתיות הלאומיות שהאוצר מקדם בצמוד לחוק ההסדרים.
על פי נוסח החוק, בכל הנוגע לפרויקטים של תשתיות לאומיות, סמכות ההכרעה על כריתת עצים תועבר מפקיד היערות הראשי במשרד החקלאות – הרגולטור המקצועי בתחום – למנכ"ל משרד האוצר והמשרד הממשלתי שעוסק באותה תשתית. זה נראה כמו מבוא לכריתת עצים המונית.
היועצת המשפטית של משרד החקלאות, עו"ד אפרת אביאני, על דעתם של השר אבי דיכטר ופקיד היערות ד"ר ארז ברקאי, ניסחה התנגדות נחרצת לנוסח הזה, בה טענה שלא רק שמדובר בסכנה ממשית לעצים – אלא גם בסעיף לא חוקי, שכן פקודת היערות מסמיכה את פקיד היערות להיות הפוסק האחרון בכל הנוגע לגורלם של עצים.
והנה, בדרך לנוסח הסופי של החוק שהופץ השבוע, הדברים השתנו. לפי הנוסח המעודכן, כשפקיד היערות מתכוון לאסור על כריתת עצים במסגרת פרויקט תשתית הוא אמנם נדרש להתייעץ עם מנכ"לי האוצר והמשרד הרלוונטי, אבל הוא המחליט האחרון – ולא הם.
לפי הנוסח המעודכן, כשפקיד היערות מתכוון לאסור על כריתת עצים במסגרת פרויקט תשתית הוא אמנם נדרש להתייעץ עם מנכ"לי האוצר והמשרד הרלוונטי, אבל הוא המחליט האחרון – ולא הם
מדובר בשינוי משמעותי ומבורך. יחד עם זאת, שורה אחרת שהוכנסה לחוק עדיין נתונה במחלוקת עזה: לפי סעיף 33, פקיד היערות יכול לסרב לחתום על רישיון כריתה בפרויקט תשתית לאומית רק "בהסכמה עם רשות הרישוי של הועדה לתשתיות לאומיות". במשרד החקלאות מוכנים להתפשר על הנוסח "בתיאום עם רשות הרישוי", אבל לפי שעה באוצר מתעקשים על "בהסכמה".
ומה קורה אם לא מסכימים? למי שמורה זכות ההכרעה האחרונה – לפקיד היערות או לוועדת התשתיות הלאומיות? מותר לשער שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה בנושא. בהסכמה, כמובן.
3
הפגנות הענק שמתקיימות בתקופה האחרונה מציבות אתגר גדול בפני תשתיות התחבורה הרעועות של ישראל.
בין אם בהפגנה שנערכה בירושלים ביום שני השתתפו, כגרסת המשטרה, 80-90 אלף איש, ובין אם רבע מיליון כפי שטענו ברשתות החברתיות כמה מומחים שניתחו תצלומי אוויר, מדובר במסה אדירה של אנשים שלא פשוט לשנע באמצע יום חול.
אמצעי התחבורה המתאים ביותר לכך הוא הרכבת, ובהינתן שהרכבת היא חברה ממשלתית שכפופה לשרת התחבורה, מצטרף למורכבות גם אלמנט פוליטי.
בניגוד לשמועות ולטענות שנפוצו בבוקר ההפגנה, אין עדויות לכך שמירי רגב הטילה וטו על תגבור הרכבות. בישיבה שנערכה בין בכירי הרכבת לבכירי משרד התחבורה ביום ראשון בערב קיבל מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר אור ירוק לפעול לפי הצרכים בשטח.
מייקסנר הציב שורה של רכבות כונניות וכשראה שהביקוש העצום אכן מצדיק זאת, תגבר את הקו בין תל אביב לירושלים ב-3-4 רכבות כל שעה, בנוסף לשתיים שנוסעות בשגרה.
מנכ"ל רכבת ישראל מיכה מייקסנר הציב שורה של רכבות כונניות וכשראה שהביקוש העצום אכן מצדיק זאת, תגבר את הקו בין תל אביב לירושלים ב-3-4 רכבות כל שעה, בנוסף לשתיים שנוסעות בשגרה
כלומר, בשעות הרלוונטיות, כל 10-12 דקות רכבת התמלאה ויצאה לדרך. שרת התחבורה אולי לא השתגעה על זה, אבל אם היו לה הסתייגויות היא שמרה אותן לעצמה.
בצי הרכבת יש רכבות בשני גדלים – 500 מקומות ישיבה ו-700 מקומות. הרכבות יצאו עמוסות עד אפס מקום וברכבת מעריכים שהתפוסה שלהן הייתה כפולה ממספר המושבים – כ-1,200 נוסעים בממוצע על כל רכבת. בסך הכול, ההערכה היא שרכבת ישראל שינעה לכיוון ההפגנה בירושלים 30-40 אלף נוסעים.
נותר רק לתהות מה היה קורה אם המשבר החוקתי היה מתרחש בעשור הקודם, בטרם נחנך הקו המהיר בין תל אביב לירושלים. איך היו מגיעים הרבבות אל הבירה? "במקרה כזה היה צריך למקם את ההפגנות בשער הגיא", אומר בחיוך גורם בתחום התחבורה, "בתוואי הישן, המפותל, הרכבות לא היו סוחבות את כל המפגינים בעלייה".
בשלב מסוים, בגלל העומס האדיר והחשש להיווצרות לחץ מסוכן, אנשי הרכבת פתחו את שערי היציאה בתחנת יצחק נבון והנוסעים יכלו לצאת באופן חופשי. זה יצר גל שמועות ודיווחים כאילו הנסיעה ברכבת היא בחינם, מה שעורר זעם בהנהלת הרכבת.
באופן רשמי הנסיעה הייתה בתשלום, כרגיל. בפועל, בגלל הצפיפות האדירה לא הייתה קליטה סלולרית, וחלק מהנוסעים שביקשו לשלם באפליקציה לא יכלו לבצע את התשלום.
באופן רשמי הנסיעה הייתה בתשלום, כרגיל. בפועל, בגלל הצפיפות האדירה לא הייתה קליטה סלולרית, וחלק מהנוסעים שביקשו לשלם באפליקציה לא יכלו לבצע את התשלום
היה ברור שבמצב כזה אין טעם בפיקוח ואכיפה, כך שבשורה התחתונה לא מעט מפגינים זכו בנסיעה חינם על חשבון הרכבת של מירי רגב. מילא, גם זה מחיר הדמוקרטיה.
4
על הטרגדיה של נחל קדרון – הנחל היפהפה שהפך לצינור הביוב של ירושלים בירידות אל הים המלח – כתבתי כאן בעבר. אחרי עשורים של הזנחה, בשנים האחרונות מתקדם במהירות ובהשקעה גדולה פרויקט שיפטור את הקדרון מעונשו של הביוב. אלא שבינתיים, באדיבות הימים הסוערים של הסופה ברברה, מתברר שהשפכים הם לא הבעיה היחידה של הנחל הזה.
נעה רטינסקי, שטיילה בנקודת המפגש בין הערוץ התלול של הקדרון לים המלח, תיעדה את הררי הפסולת שנסחפו בזרם העז בעקבות הגשמים והצטברו באזור השפך.
"היה מרהיב ומרגש לראות את הזרימה ויחד עם זה עצוב ומייאש לראות את ערימות הפסולת שהזרימה הזו הביאה איתה מאזור ירושלים", היא אומרת.
השכבה העבה של הקצף הלבן שכיסתה את המים מלמדת שמערכות הניקוז של היישובים הסמוכים קרסו בסערה והשפכים זרמו עם הגשם לאפיק הנחל. לפחות הבעיה הזו לא בלעדית לקדרון.
השכבה העבה של הקצף הלבן שכיסתה את המים מלמדת שמערכות הניקוז של היישובים הסמוכים קרסו בסערה והשפכים זרמו עם הגשם לאפיק הנחל. לפחות הבעיה הזו לא בלעדית לקדרון
5
אין סימון שבילים בנחל הזה והגבים הקסומים האלה כמעט סודיים. לנחל ולגב יש שם מוזר – איבחה, בגלל האיבחה החדה שבה מסתיימות הגדות והקירות נופלים אל הוואדי. אם תמהרו, באדיבות הגשמים האחרונים תוכלו לתפוס שם טבילה וקצת שקט אמיתי.
נוסעים על כביש 211 מהמועצה האזורית רמת נגב לכיוון ניצנה וגבול מצרים. הנחל והגבים נמצאים מצד ימין של הכביש. עוצרים ומחפשים נתיב מתון לרדת לכיוונם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו