אישיות
דב חנין

גם בנושאים כלכליים, הקואליציה מתפוררת

מה שארע אתמול בכנסת - כשהצעת החוק להעלאת שכר המינימום עברה בקריאה טרומית ורק ארבעה ח"כים מהקואליציה התייצבו להצביע נגד - ממחיש עד כמה הדבק שהחזיק את הממשלה ה-36 בשנה החולפת הולך ונסדק ● הח"כים מרגישים את הבחירות באוויר, ופתאום אפילו רע"ם והרשימה המשותפת משתפות פעולה ● פרשנות

עוד 729 מילים

חמש הערות על ליל הבחירות‎

דבר אחד בטוח ניתן לומר לגבי תוצאות הבחירות: רוב מכריע בציבור מאס בנתניהו ● אחרי ניסיון רביעי בשנתיים כבר אפשר לומר סופית: מדגמי ערוצי הטלוויזיה בפרט, וליל השידורים (והשימורים) בכלל, יישרו קו עם עיתונות הפרינט ● בנט היה ראש המפלגה היחיד שהנאום שלו לווה בתרגום לשפת הסימנים ● לדב חנין יש לפחות יורשת אחת ● וזליכה התנהל כמו טראמפיסט מדופלם

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 848 מילים ו-1 תגובות

גם מי שחושב שכניסת כחול-לבן לממשלה הייתה בגידה בבוחרים, צריך להיות מודאג מהפרישה של מיקי חיימוביץ', שהניפה את הדגל הירוק בכנסת ● היא הגדירה את הפוליטיקה כרעילה, אבל בלי הנוכחות שלה בבית הנבחרים הסביבה שלנו עלולה להיות הרבה יותר רעילה ● דעה

עוד 738 מילים

סימני השאלה סביב שברון, שרכשה את קידוחי הגז

ענקית האנרגיה האמריקאית שברון רכשה את השליטה בנובל אנרג'י, ומעכשיו תהיה לה השפעה עצומה על הבריאות והסביבה בארץ ● מסביב לעולם מעלים טענות קשות על זיהומים, תקלות והתנהלות בריונית מצדה ● אך רשמית יש לה רזומה נקי, וממשלות זרות ממליצות לפתוח לה את הדלת ● "זיהיתי התנהלות עבריינית של שברון", אמרה בכנסת מומחית החוקרת את פעילות החברה, "וזה חוזר במדינות רבות" ● " אנחנו לא נסמכים על רכילות", השיבו במשרד האנרגיה

עוד 1,582 מילים

הוויתור של העבודה-מרצ על סתיו שפיר והתנועה הירוקה עלול לעלות להם במצביעים רבים ● עם מספר ח"כים שמתהדרים באג'נדה ירוקה, כחול-לבן מתחרה על קולותיהם של שוחרי הסביבה ● פרשנות

סתיו שפיר עשתה את הדבר הנכון. בעת הזאת אין מקום לריצה עצמאית של תנועה ירוקה לכנסת. לפי כל הסקרים, הציבור עדיין לא בשל להצבעה למפלגה שהדגל הסביבתי מונף בראש התורן שלה, ועכשיו זה לא הזמן לניסיונות.

שפיר אמרה כל הזמן שהגדלת הגוש צריכה לעמוד לפני כל שיקול אחר, וברגע האמת קיימה. יהיו שיאמרו שהבינה שאם תרוץ לבד היא תתבזה, אבל בפוליטיקה הישראלית כבר נעשו מהלכים מופרכים מזה בשם האגו ותאוות הנקם.

שפיר, אני מנחש, עוד תחזור – בפוליטיקה בארץ מעמדו של מי שעולה ליציע נוטה להתחזק – אבל השאלה המערכתית היא לאן הולכת הסביבה בפוליטיקה.

שפיר עומדת בראש התנועה הירוקה. בעשור ומשהו האחרונים התנועה הירוקה התמודדה כמעט בכל מערכות הבחירות: ב-2008 היא רצה לבד וגרפה 27 אלף קולות, ומאז חברה לישויות פוליטיות שונות במרכז-שמאל.

פעם לתנועה של ציפי לבני; משם יחד עם לבני הפכה לחלק מהמחנה הציוני; אחר כך, בראשות שפיר, הייתה חלק מהמחנה הדמוקרטי/מרצ; עכשיו, לראשונה מזה שנים, התנועה הירוקה נשארת בלי מסגרת מפלגתית. המשמעות, להערכתי: עשרות אלפי מצביעים עם השקפת עולם סביבתית מוצקה מחפשים בית.

שפיר מעצבנת הרבה אנשים, אבל גם פופולרית בקרב רבים. בפריימריז בעבודה היא הגיעה למקום השני לפני איציק שמולי. השילוב שלה עם יעל כהן פארן, ח"כית חרוצה וירוקה בלתי נלאית, התקבל באהדה בקרב שוחרי הסביבה.

ב-2 במרץ בלילה, בהעבודה-גשר-מרצ עלולים לגלות שהפסידו חלק מהרבבות האלה. את העיסוק בקטנוניות של מרצ ופרץ אשאיר לפרשנים הפוליטיים. אבל גם ברמה הפוליטית הקרה, ייתכן שטעו בכך שלא שריינו מקום לשפיר ולתנועתה.

שפיר מעצבנת הרבה אנשים, אבל גם פופולרית בקרב רבים אחרים. בפריימריז בעבודה היא הגיעה למקום השני לפני איציק שמולי. השילוב שלה עם יעל כהן פארן, ח"כית חרוצה וירוקה בלתי נלאית, התקבל באהדה בקרב שוחרי הסביבה.

מדובר באלקטורט שרובו מגדיר את עצמו כמרכז-שמאל, וההבדלים בין כחול-לבן למרצ-עבודה בתחום המדיני או החברתי פחות מעניינים אותו מסוגיות כמו משבר האקלים, משבר התחבורה וזיהום אוויר.

אם באיחוד מפלגות השמאל היה נמצא מקום לתנועה הירוקה, רוב הקהל הזה היה שמח לתת לו את הפתק; עכשיו יש סיכוי לא מבוטל שהם ינדדו לכחול-לבן.

מיקי חיימוביץ', בעבודה קשה ומסירות אותנטית לתחום, הצליחה למתג עצמה בתוך זמן קצר בתור הדמות הפוליטית-סביבתית הבולטת בעידן שאחרי דב חנין; גם ח"כ יעל גרמן עוסקת באופן אינטנסיבי בשרפות פסולת בשטחים הפתוחים; פרופ' אלון טל, מראשי התנועה הירוקה בעבר ודמות סביבתית בולטת, משתייך גם הוא לכחול-לבן; והח"כ הצעיר רם שפע כבר לכד תשומת לב כשנסע במשך חודש בתחבורה ציבורית והתחייב להקדיש חלק גדול מעבודתו למחדל הזה.

כשמחברים את כל זה לעובדה שלכחול-לבן יש סיכוי להיות מפלגת שלטון, מקבלים פיתוי אמיתי שמצביעים ירוקים רבים יתקשו לעמוד בו. באיחוד השמאל אולי חסכו מקום על שפיר, אבל עלולים לגלות שכנגדו איבדו אפילו שניים.

מעבר לתחשיבים הנקודתיים של הבחירות הקרובות, ברור שבתנועה הסביבתית – בדיוק כמו בציונות הדתית וכמו בשמאל – יצטרכו לעבוד קשה כדי להמציא את עצמם מחדש בטווח הפוליטי הרחוק יותר.

מעבר לתחשיבים הנקודתיים של הבחירות הקרובות, ברור שבתנועה הסביבתית – בדיוק כמו בציונות הדתית וכמו בשמאל – יצטרכו לעבוד קשה כדי להמציא את עצמם מחדש בטווח הפוליטי הרחוק יותר

לכאורה, סביבה היא העתיד: תשאלו את גרטה ת'ונברג ומיליוני הצעירים שיוצאים לרחובות בעקבותיה. השאלה אם ואיך זה יכול לבוא לביטוי גם בארץ.

האם לתנועה שמציבה סביבה לפני הכל יש גם אג'נדה מדינית מוצהרת? אם כן (ובהנחה שמדובר באג'נדה שממוקמת בשמאל), זה אומר שמוותרים מראש על כל שוחרי הסביבה בימין ובמגזר הדתי ומנציחים את המשבר הסביבתי כ"בעיה של סמולנים"; אם לא מצהירים על סדר יום מדיני, המשמעות היא מפלגת בת יענה שמתעלמת מהסוגיה הבוערת של הכיבוש והסכסוך הישראלי פלסטיני.

עד היום, איש לא הצליח לרבע את המעגל הזה; בכלל לא בטוח שזה ישתנה בשנים הקרובות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מצד אחד שמירת הסביבה היא לא. עיניין של ימין שמאל. למשל רחבעם זאבי היה בלובי הסביבתי בכנסת. מצד שני מי שמבין שיש לנו איזה עשור להציל את הכדור משואה אקלימית שתצמצם משמעותית את הכמות של המ... המשך קריאה

מצד אחד שמירת הסביבה היא לא. עיניין של ימין שמאל. למשל רחבעם זאבי היה בלובי הסביבתי בכנסת. מצד שני מי שמבין שיש לנו איזה עשור להציל את הכדור משואה אקלימית שתצמצם משמעותית את הכמות של המין האנושי בעולם פחות משנה לא איזה דגל מונף אל איזו גבעה. ולכן עדיף לו לעשות יותר ויתורים בנושא יהודה ושומרון כדיי להתרכז בנושאים חשובים יותר. גם גישה הומניסטית שדואגת לאדם באשר הוא צוביל בהכרך לדאגה מנושאים אקולוגים יותר מעשר נושאים לאומיים.
מכוון שפתרון בעיות אקולוגיות עולמיות דורש שיתוף פעולה בינלאומי אנחנו שוב נוטים לרצון מוגבר להסכם שלום.
ובסופו של דבר מפלגות הימין בבחירות האחרונות לא הראו שום סימן למודעות סביבתית.

עוד 556 מילים ו-2 תגובות

ארבע מפלגות ורשימה אחת

הרוב היהודי בישראל לא ממש מבדיל בין מפלגה ערבית אחת למשניה ● האיחוד בין ארבע מפלגות ערביות לרשימה המשותפת, טשטש אף יותר את ההבדלים - לעתים תהומיים - בין חלקי הרשימה ● אבל המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ה-22 היא כמו פרלמנט לכשעצמו של ערביי ישראל, וממש כמו אצל היהודים אפשר למצוא שם דתיים קנאים, סוציאל-דמוקרטיים מתונים, גזענים מחרחרי ריב - ואפילו מרכז פרגמטי

עוד 2,028 מילים

פורום קהלת הצליח לקדם את חוק הלאום, וזה רק עשה לו תיאבון

המושכים בחוטים עם תקציב שנתי של 30 מיליון שקל, קשרים מצוינים עם פוליטיקאים ומשפטנים ואמביציה לשנות את ישראל מהיסוד, חברי "פורום קהלת" כבר הצליחו לקדם בכנסת את העברת חוק הלאום ● עכשיו הם מסמנים את המטרות הבאות: החלשת בג"ץ, היועץ המשפטי ומבקר המדינה; פגיעה במעמד הרופאים והאחיות; הגבלת זכות השביתה; והקמת בתי ספר נפרדים לילדי פליטים - שיכשירו אותם לעזיבת ישראל ● וזו רק הההתחלה

עוד 2,337 מילים ו-2 תגובות

כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ של החיפאים אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח ● דוח מבקר המדינה מצטרף לזרם שקורא לשקול ברצינות את הוצאת המפעלים משם

1.

במשרד להגנת הסביבה בוודאי מתוסכלים הבוקר. מדובר במשרד עתיר חולשות שבהחלט ראוי לביקורת, אבל בשנים האחרונות שמו שם את מפרץ חיפה על המוקד והשקיעו בו משאבים ומאמצים רבים, עד כדי הזנחת תחומים אחרים שהמשרד אמור לטפל בהם. סדר העדיפויות הזה גרם למבקרים לטעון שהמשרד להגנת הסביבה הפך למשרד להגנת האוויר. אבל מתברר שגם זה לא מספיק. כמו רבים מתושבי המפרץ וארגוני הסביבה, גם מבקר המדינה יוסף שפירא סבור, בלשון המעטה, שהמצב לא משהו.

מסקנה: כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח. המשרד להגנת הסביבה משווה את מצב הפליטות במפעלים למה שהיה לפני עשר שנים, רואה ירידות של עשרות אחוזים (גם המבקר מציין את העובדה הזו) וטופח לעצמו על השכם; תושבי חיפה רואים בדמיונם עיר של הר ירוק, ים כחול ואוויר צלול כיין, ואז פותחים את החלון, רואים ארובות ונושמים אדי בנזן. הפער הזה בלתי ניתן לגישור ומייצר כמויות גדולות של כעס וחוסר אמון.

הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

2.

המבקר שפירא מציין את "ריבוי החריגות, הפרות החוקים וההוראות והתקלות במפעלי קבוצת בז"ן בשנים האחרונות". שמישהו יעדכן את השקנאים מסרטון התדמית של בז"ן שכדאי להלביש בחזרה את המטפחת על המקור.

3.

המבקר מציין את כניסתו של חוק אוויר נקי לתוקף, לפני כעשור, כאירוע משמעותי במאבק לשיפור איכות האוויר במפרץ חיפה. הח"כ שעמד מאחרי החוק הזה, דב חנין, נפרד לאחרונה מהכנסת עם רזומה מפואר של חקיקה בתחום הסביבה. נקווה שגם בכנסת הבאה יהיה מי שיחוקק חוקים סביבתיים שבעוד עשור או שניים כולנו נכיר להם תודה.

4.

כמו שקורה לעתים קרובות בדוחות של מבקר המדינה, יש מחלוקת בינו לבין המבוקרים על מידת הרלוונטיות והאקטואליות של הביקורת. המבקר, למשל, טוען שרוב המפעלים לא עמדו בנהלי הדיגומים בארובות. במשרד להגנת הסביבה טוענים שזה היה נכון עד לפני שנה-שנתיים, אבל שהיום המצב שונה לחלוטין. תשובות כנראה בדוח של 2027. כידוע, ראש הממשלה וחלק משריו, בראשם בצלאל סמוטריץ', טוענים שמבקר המדינה צריך להתמקד בביקורת על העבר. אלא שכבר היום המציאות מוכיחה שכשהביקורת היא רטרואקטיבית, היא פשוט לא רלוונטית.

5.

המשרד להגנת הסביבה מתגאה בריקון מיכל האמוניה אחרי שנים של דיבורי סרק, אבל המבקר מותח ביקורת חריפה על הכישלון בהקמת מפעל אמוניה חלופי בדרום וכל ההתנהלות שסבבה את המכרז שלא צלח. הלקח לא נעצר באמוניה: אם רוצים לפנות עוד מפעלים גדולים מהמפרץ, חובה לוודא שזה נעשה אחרת לגמרי מאשר במקרה האמוניה. הפרטאץ' הזה לא יכול לחזור על עצמו עם מתקני ענק כמו בז"ן.

6.

מבקר המדינה כותב: "רשות כבאות והצלה עדיין אינה ערוכה לאירוע חומרים מסוכנים שעלול לגרום להיווצרות תגובת שרשרת במפעלים באזור מפרץ חיפה ולשרפות שיפרצו בהם". הקורא חסן נסראללה רשם לפניו בסיפוק.

הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)
הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)

7.

בתגובה לטענות המבקר, המשרד להגנת הסביבה מציג שורה ארוכה של נתוני אכיפה, התראות, בדיקות פתע, קנסות, שימועים וכו' שננקטו על ידו בשנים האחרונות. אבל בשורה התחתונה יוצאת גם האמת העירומה על מצב כוח האדם במשרד: "תוספת של 2.5 משרות בחמש שנים". משרד שמיובש על ידי האוצר לא באמת יכול להיות יריב שווה כוחות לתעשייה עתירת המשאבים והמשפטנים.

8.

בסופו של דבר, חוזרים לנקודת המוצא: המשרד להגנת הסביבה צודק – מצב איכות האוויר במפרץ חיפה כיום, והביצועים של התעשייה, משופרים ברוב הפרמטרים מכפי שהיו בעידן המערב הפרוע, כלומר רק לפני כעשור. וגם הציבור וארגוני הסביבה צודקים: המצב לא טוב, לחיפאים מגיעה איכות חיים ואיכות אוויר הרבה יותר גבוהות.

המבקר לא אומר זאת במפורש, אבל הוא למעשה מצטרף לזרם הקולות ההולך וגובר הקוראים לשקול ברצינות את הוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה. כדי לבחון את המהלך הזה, הוא מציע להקים ועדה. תרשו לי לחלוק עליו. אם יש דבר שמפרץ חיפה לא זקוק לו, זו עוד ועדה, עוד דיונים ועוד דוחות. הוא זקוק להחלטות ומעשים.

עוד 555 מילים

בעתיד יהיו הרבה פחות מכוניות במרכזי הערים הגדולות, ובראשן תל אביב ● בינתיים אנחנו חיים ב"ימי ביניים" אלימים, של התנגשות כואבת בין הולכי רגל, מכוניות - וקורקינטים חשמליים ● מרבית התאונות כלל אינן מדווחות לרשויות

הנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על עלייה תלולה במספר ההרוגים והפצועים מבין רוכבי האופניים והקורקינטים החשמליים, מיטיבים לתאר את המגמה – אבל רחוקים מלשקף את כל התמונה. נתוני האמת גבוהים הרבה יותר, בוודאי לגבי כמות הפציעות.

רבות מהתאונות כלל אינן מדווחות למשטרה ועוברות מתחת לרדאר הסטטיסטי. מדובר בעיקר במפגשים כואבים, שלרוב מסתיימים בפציעה קלה עד בינונית, שמתרחשים על המדרכות בין רוכבי הכלים החשמליים להולכי הרגל. במיון של איכילוב מרגישים את זה היטב.

מצוקה של הרשויות

הסיפור האמיתי כרגע הם הקורקינטים החשמליים. הם גם ממחישים את המצוקה של הממשלה והעיריות, שתמיד מפגרות בכמה מהלכים אחרי המציאות הטכנולוגית והאופנתית.

עד שהצליחו לגבש מדיניות, כללים ואכיפה לגבי האופניים החשמליים – אמנם מעט מדי ומאוחר מדי – באו הקורקינטים וטרפו את הקלפים.

את המהפך ניתן להרגיש בחודשים האחרונים בכל יציאה מהבית בתל אביב, ותל אביב בדרך כלל מסמנת את הכיוון לשאר הערים: אם קודם האופניים פינו את מקומם במרחב הציבורי לאופניים החשמליים, עכשיו האופניים החשמליים הולכים ונסוגים מפני הקורקינטים.

לקורקינטים יש יתרונות ברורים – הם קלים, קומפקטיים ומשדרים רוח נעורים אורבנית אופנתית מהסוג שתל אביב כל כך אוהבת להתחבר אליה; כנגד זה עומדת הבעיה הגדולה שלהם – הבטיחות.

בניגוד לאופניים בעלי הגלגלים הגדולים יחסית, כשהקורקינט יורד לכביש הוא נתקל באספלט הישראלי המצוי – ישות מחורצת ועתירת גבשושיות וטלאים.

רוכבי קורקינטים שעושים סלטה אחרי שנתקלו במפגע תשתיתי הם מחזה שגרתי בחוצות תל אביב; כשהסלטה נגמרת מתחת לגלגלי מכונית, זה כבר נכנס לסטטיסטיקה של ההרוגים או הפצועים.

בכנס שנערך השבוע באוניברסיטת בר אילן, תיאר הח"כ היוצא דב חנין את מצב התחבורה בישראל. "אנחנו בזמנים בינוניים", הוא אמר בחיוך מר, "המצב היום יותר גרוע ממה שהיה, ויותר טוב ממה שיהיה".

דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

זה תיאור מדויק גם לגבי ההשתלבות של הקורקינטים החשמליים במערך התחבורה: כרגע לקורקינטים אין מקום. על המדרכות הם מהווים סכנה ממשית להולכי הרגל – בעיקר קשישים וילדים – ובכביש הם ברווזים במטווח שכולל נהגים עצבניים ואספלט ירוד.

המרחב שייך לציבור

מהסבך הזה ניתן לצאת, אבל בשביל זה צריך לקבל החלטות כואבות שדורשות מנהיגות וחזון. על פי החזון הזה, בערים של מדינה מודרנית יש פחות ופחות מקום למכוניות פרטיות.

המרחב הציבורי הוא משאב שצריך לעמוד לרשות הולכי הרגל, רוכבי האופניים, רוכבי הכלים החשמליים למיניהם ונוסעי התחבורה הציבורית. האופניים והקורקינטים צריכים לקבל נתיבים משלהם – על חשבון המכוניות והחניות.

זה כורח המציאות, ומי שלא מבין את זה ומתעקש לדבוק בהתמכרות למכוניות הפרטיות, ימצא את עצמו עם עיר שכבישיה סתומים ועל המדרכות שלה ניטשים קרבות מדממים בין ההולכים והרוכבים.

אופניים חשמליים בתל אביב (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
אופניים חשמליים בתל אביב (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

לדברי מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעיר, צמצום המכוניות הוא גם החזון שהיא מאמינה בו, ולשם תל אביב הולכת. רק שהיא הולכת לאט, והמציאות מתגלגלת מהר מאוד

להבי מגדירה את התקופה הנוכחית כתקופת ביניים שבה כולם צריכים להיות סבלניים ומכילים כדי לחלוק את המרחב הציבורי – תכונות שכידוע הישראלים לא מצטיינים בהן. אסטרטגית, תל אביב קיבלה החלטה שהיא רואה בקורקינטים ובשאר כלי הרכיבה פתרון – לא בעיה.

"אנשים שוכחים שהדבר הראשון שרוצח אותנו זה זיהום האוויר ממכוניות", אומרת להבי, ומזכירה שעל פי ארגון הבריאות העולמי 2,500 ישראלים מתים מדי שנה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר, ושעל פי דוח של "אדם, טבע ודין", תל אביב מדורגת שנייה בין ערי ישראל בזיהום אוויר מתחבורה ליחידת שטח. במקום הראשון, אגב, בני ברק.

הפגנה מתוכננת

אז תל אביב מקדמת קורקינטים ואופניים, ועד שהמכוניות יפנו את הבמה הולכי הרגל משלמים את המחיר, ונראה שהם לא מוכנים לשתוק יותר.

לאחרונה, בכנס שיזמה עמותת "15 דקות", הטיחו כמה תושבים מבוגרים דברים קשים במיטל להבי וטענו שדמם מופקר על ידי העירייה בכל הליכה על המדרכה.

בימים הקרובים גם צפויה הפגנה של הולכי רגל מול בניין העירייה. עם כל הכבוד לסטטיסטיקה המפחידה של רוכב הקורקינטים, הם אומרים, אנחנו הקרבנות העיקריים כאן.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הפצוע הקשה האחרון נפגע בהתנגשות בין שני קורקינטים. לא בגלל מכוניות, לא בגלל תשתיות. כלי מסוכן שנוהגים בו בפראות ללא אמצעי מיגון ובמבלי לספור אף אחד ממטר. להחרים כל קורקינט שנוסע יותר ... המשך קריאה

הפצוע הקשה האחרון נפגע בהתנגשות בין שני קורקינטים. לא בגלל מכוניות, לא בגלל תשתיות. כלי מסוכן שנוהגים בו בפראות ללא אמצעי מיגון ובמבלי לספור אף אחד ממטר. להחרים כל קורקינט שנוסע יותר מ 10 קמ"ש. כולל המושכרים..

עוד 564 מילים ו-1 תגובות

חברי הכנסת שפעלו נגד הבנקים נשארו בחוץ

"בהנהלות הבנקים בהחלט מרימים כוסית", אומר הח"כ לשעבר דב חנין, שפעל נגד ההתנהלות הבעייתית במערכת הפיננסית - ולא שב לכנסת

במערכת היחסים של הציבור עם הגופים העסקיים, שמור לבנקים מקום של חוסר כבוד בתחתית הרשימה. לא פעם נוטה הציבור הישראלי להאשים בהתנהגות הבנק שלו דווקא את נבחריו בכנסת, בטענה כי אלה מעדיפים את האינטרס האישי שלהם – וכתוצאה מכך מפקירים את הציבור הרחב להתמודדות חסרת סיכוי מול המערכת.

בכנסת הקודמת כבר נראה היה שמסתמן כיוון חדש בפעילות של חברי הכנסת מול הבנקים, כשנציגים של רוב הסיעות התאחדו כדי לקדם שורה של חוקים שמטרתם אחת: לצמצם את כוחו של המונופול במערכת הבנקאית.

דוגמאות לא חסרות: החל מהקמת ועדת חקירה להתנהלות הבנקים, דרך העברת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית, וחוק המסדיר את פעילות הפלטפורמות להלוואות חברתיות וכלה בהסדרת אמצעי התשלום הדיגיטליים בחקיקה. לכל החוקים האלה הבנקים התנגדו, ונאבקו קשות כדי לשנות את לשון החוק ותחולתו.

ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת הסדרי אשראי (צילום: נעם רבקין פנטון/פלאש90)
ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת הסדרי אשראי (צילום: נעם רבקין פנטון/פלאש90)

אבל, כשבודקים מה עלה בגורלם של אותם חברי כנסת שפעלו למען הציבור במאבקיו נגד הבנקים נחשפת תמונת מצב מטרידה: דווקא הפוליטיקאים שהובילו את המאבק בבנקים, מצאו את עצמם בתום הקדנציה, כשהם נאבקים על חייהם הפוליטיים – חלק מהם ללא הצלחה. אם מוסיפים לרשימה ח"כים שפרשו מהזירה הפרלמנטרית מסיבות כאלה ואחרות, מגלים כי מרבית הח"כים שפעלו למען הבנקים לא ראו ברכה בעמלם.

הח"כים שדיברנו איתם סבורים כי המרוויחים הגדולים מהשיח המפלג ששולט בפוליטיקה, הם בעלי ההון. אחרי הכל, הם לא באמת עסוקים בשאלה אם השמאל או הימין בשלטון

רחל עזריה (כולנו), דב חנין (חד"ש) ואיילת נחמיאס-ורבין (העבודה), החליטו שלא להתמודד כלל. איתן כבל (העבודה) התמודד אבל ממקום לא ריאלי; יואב קיש מהליכוד נדחק אחורה ברשימת מפלגתו; ובצלאל סמוטריץ' שב לכנסת גם  בזכות דיל פוליטי שנעשה משיקולי ימין ושמאל. שני ח״כים נוספים, רועי פולקמן והשר אלי כהן, גירדו בקושי את אחוז ההצבעה עם מפלגת כולנו.

לא מעט חברי כנסת שדיברנו איתם סבורים כי המרוויחים הגדולים מהשיח המפלג ששולט בפוליטיקה הישראלית, הם הבנקאים ובעלי ההון. אחרי הכל גופים אלה לא באמת עסוקים בשאלה אם השמאל או הימין בשלטון, ובלבד שהציבור ממשיך לבזבז אנרגיות במאבק אחד בשני, במקום להתאחד ולפעול כגוף אחד למען שיפור מצבו מולם.

כבל, למשל, עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית הידועה בכינויה "ועדת פישמן". הוועדה לא חששה להכניס את ידיה עמוק לבוץ של התנהלות המערכת הפיננסית, ובראשה הבנקים, ביחס למתן אשראי. מי שעקב אחר שידורי ישיבות הוועדה, יכול יהיה להיחשף לרגעים טלוויזיונים נדירים, שבהם הח"כים זנחו לרגע את הציניות, התככנות ואת ויכוחי השמאל-ימין המפלגים, והפכו לגוף אחד נחוש הנאבק למען האזרח מול הגופים החזקים במשק.

"חברי הוועדה השתדלו להגיע לכל הדיונים, שזה לא ברור מאליו", אומר כבל. "מצד אחד דב חנין, ומצד שני סמוטריץ' – כולם הפגינו רמת דיון שלא נראתה קודם בוועדות. כל אחד מדבר בתורו, כל אחד חוקר ואין צעקות".

העבודה המשותפת והמקצועית שהפגינו חברי הוועדה מול הבנקאים גם הוכיחה את עצמה: במהלך הדיונים שקיימה הוועדה נחשפו מחדלי הרגולטור בפיקוח על הבנקים, נחשפו שיטות ההסתרה של הבנקים על פעילותם, והוסקו מסקנות אופרטיביות לשיפור השקיפות וההליכים בתוך המערכות הפיננסיות.

ח"כ לשעבר איתן כבל, העבודה: "עכשיו תחשוב מה בעצם מצביעי מפלגת העבודה אמרו לאיש שהכי לחם נגד הטייקונים בקדנציה האחרונה? אני אשקר אם לא אומר שהתאכזבתי עד כלות"

אבל ברגע האמת, לציבור המצביעים בפריימריז בעבודה ובבחירות הכלליות לכנסת, זה לא ממש הזיז. כבל נמדד – ונענש – לפי מערכת היחסים הסוערת שלו עם יו"ר העבודה אבי גבאי, ולא לפי עבודתו הפרלמנטרית.

"ההרגשה לא טובה", אומר כבל. "אני לא יכול להתעלם מהעובדה הזו. על מה בעצם מתפקדי העבודה באו איתי חשבון? על עניינים פוליטיים, ולא על עניינים מקצועיים. לא על דמותו של חבר כנסת, ועל השאלה במה הוא צריך לעסוק. אני מסתכל בעין בוחנת על מגוון הנושאים שנמצאים בראש סדרי העדיפויות של מתפקדי מפלגת העבודה, וברור שהנושא של המאבק החברתי נמצא בראש סדר העדיפות שלהם. עכשיו תחשוב מה בעצם הם אמרו לאיש שהכי לחם נגד הטייקונים בקדנציה האחרונה? אני אשקר אם לא אומר שהתאכזבתי עד כלות".

החוקים שהכעיסו את המערכת הבנקאית

1.

חוק הסדרת ההלוואות החברתיות

חוק המסדיר את פעילות הפלטפורמות להלוואות חברתיות. החוק מבטיח את הסביבה שבה מבוצעים התיווכים עבור שני הצדדים, הלווה והמלווה

2.

חוק הסדרת אמצעי תשלום חדשים

החוק קובע הסדרים לשימוש בארנקים אלקטרוניים ואפליקציות תשלומים במקרה של כישלון עסקה. מסדיר את אחריות ספקי האמצעי בגין שימוש לרעה. מעגן הגנות צרכניות, וכמו כן החוק קובע הוראות כלליות לעניין הוראות תשלום וביצוע פעולות תשלום באמצעים אלו

3.

החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית

החוק עוסק בהכנת תשתית, בהקלות, ומתן הגנות לשחקנים חדשים בתחום הבנקאי. החוק פעל להפרדת כרטיסי אשראי מהבנקים ונועד להסיר חסמים שיאפשרו להגביר את התחרות במערכת ולהוזיל עלויות לצרכן

ואכן, כבל היה מגדולי הלוחמים במפלגתו בתחום זה, אף שלא פעם נמתחה עליו ביקורת בטענה כי הוא "עושה לבנקים הנחות", בעיקר בגלל הפיקוח הרופף שלו ליישום החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית. מבחינתו, הפופוליזם בכנסת ניצח את העשייה האמיתית. "מה אני אומר לח"כים החדשים? חבר'ה תהיו הכי הכי פופוליסטים. תגישו את הצעות החוק עם המיליארדים הכי גדולים. ממילא זה לא משנה, הרי הצעות החוק האלה, הפופוליסטיות, גם כך לא עוברות, כי אין מאחוריהן כלום, אבל זה עושה הכי הרבה כותרות".

דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

לא שווה ולא משתלם

גם עזריה, ששימשה יו"ר ועדת הרפורמות, והובילה חקיקה נגד הבנקים, תראה את הכנסת מהיציע. וכשהיא נשאלת אם כדאי לח"כים חדשים להילחם בבנקים, היא משיבה: "זה לא שווה. בטח שלא שווה. זה לא משתלם".

אמנם עזריה עזבה את "כולנו" ואת המערכת הפרלמנטרית עקב חילוקי דעות על הכיוון שאליו תפנה המפלגה, אבל כשמביאים בחשבון שעוד שניים מחברי מפלגתה, ח"כ רועי פולקמן והשר אלי כהן, פעילים גם הם בתחום הבנקאות, אפשר רק לתהות איך ייתכן שבסיכומו של דבר מפלגת "כולנו", בקושי גירדה את אחוז החסימה.

"ברגע שח"כ פועל לטובת הציבור ועושה למענו דברים, זה בא על חשבון מישהו שהרוויח המון, בזמן שהציבור הפסיד. על כל שינוי כזה הם מהר מאוד ידאגו שתשלם את המחיר. הציבור זה אנשים לא מאורגנים. אתה לא מקבל מהם אותות, לא מזמנים אותך לכנסים, ולא מסקרים אותך תקשורתית. הציבור, כל מה שיש לו זה אותך. אבל לבעלי הון ולקבוצות מאורגנות יש המון צ'ופרים לחלק. אני עשיתי את זה, כי אני מאמינה בזה. אני חושבת שיש פה הרבה עבודת תיקון, וזה מה שאני הולכת לעשות גם עכשיו", אומרת עזריה מבלי לומר לאן פניה מועדות.

רחל עזריה (צילום: Hadas Parush/Flash90)
רחל עזריה (צילום: Hadas Parush/Flash90)

חסר סיקור משמעותי

"בהנהלות הבנקים בהחלט מרימים כוסית", אומר דב חנין על תוצאות הבחירות. הוא סיים עתה כהונה של 13 שנים כח"כ, והיה מהח"כים הבולטים בוועדת פישמן, שסבלה לטענתו ממת-סיקור בתקשורת. "לא בכל התקשורת היה סיקור משמעותי ואמיתי. אתה מוזמן לבדוק זאת בעצמך, ולראות שבשורה של כלי תקשורת כמעט שלא היתה התייחסות לוועדה. אפשר לעשות 1+1 ולבדוק לבד מה הקשר של אותם כלי תקשורת לבנקים".

אבל לדברי חנין יש עוד בעיה, והיא היעדר עניין של הציבור בפעילות נבחריו: "לאנשים אין מושג מה קורה בכנסת. אני העברתי 100 חוקים. תשאל אנשים משכילים ברחוב איזה חוקים העברתי? במקרה הטוב יגידו לך שלושה".

אז מה עושים? "אני ממליץ לכל ח"כ שנכנס לתפקידו היום לעסוק בדברים שהוא באמת חושב שהם חשובים", משחרר חנין מסר שנשמע יותר ויותר נדיר בנוף הפוליטי. "תקדישו את העבודה לדברים שאתם מאמינים בהם. יכול להיות שתשלמו עליהם מחיר, אבל בכל מקרה תעשו את הדברים שלשמם הגעתם מלכתחילה".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
לא קשור לנושא הכתבה אבל הזדמנות לתת פידבק - חסר אפשרות לסגור את הכתבה (כנראה בגלל שהיא קצרה יחסית). ואולי כדאי להוסיף תמיכה בלחיצה אחורה כדי לחזור לפיד, כי זה מה שציפיתי שיקרה כשאני לוח... המשך קריאה

לא קשור לנושא הכתבה אבל הזדמנות לתת פידבק – חסר אפשרות לסגור את הכתבה (כנראה בגלל שהיא קצרה יחסית). ואולי כדאי להוסיף תמיכה בלחיצה אחורה כדי לחזור לפיד, כי זה מה שציפיתי שיקרה כשאני לוחץ חזרה בטלפון.

עוד 984 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה