מאת אביב לביא
תקבל/י התראות במייל מכותב/ת זה/זו. באפשרותך לנהל את הגדרות ההתראות בעמוד הפרופיל שלך.
המזרח התיכון החדש נראה רחוק מתמיד, אבל בכירים בתחום המים והסביבה מפזרים בזמן האחרון אופטימיות מפתיעה. דווקא כשהיחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית נמצאים בשפל ו"תכנית המאה" של דונלד טראמפ רק מעמיקה את הקרע, נראה שמפגע הביוב הגדול ביותר בין הים התיכון לירדן, שבמשך שנים ארוכות לא טופל בגלל הנתק בין הצדדים, ניצב לפני פתרון היסטורי.
מדובר במחדל מתמשך וריחני: גם ב-2019, בתיהם של לפחות 150 אלף ירושלמים לא מחוברים למערכת ביוב מודרנית. הביוב של שכונות רבות במזרח ירושלים ושל כמה שכונות יהודיות – כולל איזור כיכר ספרא ואגן העיר העתיקה – מוזרם כמות שהוא, ללא שום טיפול ובמצב גולמי לחלוטין, לערוץ של נחל קדרון.
הקדרון הוא נחל בעל קווי מתאר דרמטיים, שיורד מהרי ירושלים בפיתולים חדים כל הדרך לים המלח. במציאות אחרת הוא היה יכול להיות מסלול טיול פופולרי ונכס טבע מהמעלה הראשונה; במציאות של הסכסוך, באפיק הנחל שוצף אשד של צואה שנשפך לחופו הצפוני של ים המלח, סמוך ליישוב אבנת.
תושבי אבנת מתריעים שוב ושוב על הזרם השחור והמצחין שנשפך לים סמוך לבתיהם. כשביקרתי במקום לפני כשנתיים, הזרם היה כל כך חזק – כנראה תוצאה של הגידול באוכלוסיית ירושלים – עד שנוצר מפל של ביוב. המראה מרהיב עד שמבינים מה רואים. השבוע סיפר תושב המקום, נתנאל שלזינגר, בראיון ל"יהיה בסדר" בגלי צה"ל ש"זרם הביוב עדיין חזק, אבל נדמה לי שהריחות קצת נחלשו. או שאולי התרגלתי".
הסמיכות בין מפגע סביבתי בסדר גודל כזה לאתרי דת ותיירות יוצרת מצבים מביכים. שוני גולדברגר, מנהל מחוז ירושלים במשרד להגנת הסביבה, מספר שגם במנזר מרסבא, אחד המרשימים במדבר יהודה, מרגישים היטב את השכן הבעייתי: "המנזר יושב על אחד הנקיקים של הקדרון, ממש תלוי על הדופן. מתחתיו יש זרם אדיר של ביוב. הייתי שם עם צוותי טלוויזיה. כמו שאומרים – התמונות קשות, אבל הריח לא עובר בצילומים".
את הריח והיתושים מרגישים היטב גם בשורה של ישובים פלסטינים שהקדרון עובר בסמוך אליהם.
במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים לפתור את בעיית הביוב של ירושלים, אבל תמיד הם עלו על שרטון מסיבות פוליטיות: הפתרון מצריך הקמת מט"ש (מכון טיהור שפכים) או לפחות העברת צינור גדול באיזורים שנמצאים בשליטה פלסטינית, והפלסטינים ראו בשיתוף פעולה כזה הכרה דה פאקטו בכיבוש הישראלי.
"בעבר, כשעלו הצעות לפתרון", מספר גולדברגר, "זה נחסם לחלוטין כשהגיע לדרג הפוליטי. יש מכתב בחתימת השר רפאל איתן שנשלח לרשות הפלסטינית – עד היום לא התקבל מענה. באחד הסבבים השתתפתי במפגש באירופה, הגעתי עם מפות ותוכניות, אבל הם אפילו לא הסכימו לתת לי לדבר על זה. מבחינתם לא היה מקום לדון בביוב כל עוד ישראל לא מוכנה לשמוע את הטענות שלהם בעניין מחסומים וסוגיות אחרות שקשורות לסכסוך".
"בעבר, כשעלו הצעות לפתרון, זה נחסם לחלוטין כשהגיע לדרג הפוליטי. יש מכתב בחתימת השר רפאל איתן שנשלח לרשות הפלסטינית – עד היום לא התקבל מענה"
האכזבה הגדולה ביותר נרשמה לפני כשנתיים. לרגע היה נדמה שיש תקווה: חברה הולנדית הציעה פתרון חדשני לטיפול בשפכים של ירושלים, הרשימה את מקבלי ההחלטות בישראל וחתמה על חוזה עם חברת הגיחון, תאגיד המים של ירושלים.
ערב תחילת העבודות זימן שר החוץ ההולנדי את ראשי החברה, הבהיר להם שהם משתתפים בפרויקט שחלקו מתבצע על אדמה פלסטינית והזהיר אותם מפני ההשלכות. החברה, שמעורבת בפרויקטים ברחבי העולם, התקפלה ברגע האחרון, שילמה לגיחון פיצויים ועזבה את הארץ.
והנה, כשכבר היה נדמה שהכל אבוד, חלה בשנה האחרונה תפנית מפתיעה. הרשויות בישראל – בין השאר בלחץ של בג"ץ בעקבות עתירה של "צלול", עמותה להגנת הים, החופים והנחלים – גיבשו עוד תכנית מקיפה לפתרון הבעיה, והפעם הפלסטינים לא דחו אותה על הסף.
גם אצל הפלסטינים ענף התמרים נמצא בנסיקה והפך למקור הכנסה משמעותי עבור חקלאים רבים באיזור יריחו ובקעת הירדן. כדי להמשיך לשגשג הם זקוקים נואשות למים
במגעים שהתקיימו בחודשים האחרונים השתתפו נציגים משורה ארוכה של גופים בממשל הישראלי, ביניהם המשרד להגנת הסביבה, מתאם הפעולות בשטחים ורשות המים, כשגם המועצה לביטחון לאומי והמינהל האזרחי בתמונה. גם בצד הפלסטיני התוכניות הגיעו לדרגים הגבוהים ביותר. לדברי גורם שנכח בפגישות, האווירה היתה עניינית ולא קטנונית.
השינוי בגישה הפלסטינית קשור כנראה להתפתחויות בתחום החקלאי: כמו אצל הישראלים, גם אצל הפלסטינים ענף התמרים נמצא בנסיקה והפך למקור הכנסה משמעותי עבור חקלאים רבים באיזור יריחו ובקעת הירדן. כדי להמשיך לשגשג הם זקוקים נואשות למים, ואם הביוב שזורם בגיחון יטוהר לאיכות סבירה הוא יוכל להשקות את מטעי התמרים.
במקביל, נראה שגם מהצד הישראלי הגיעו לשיחות עם גישה חיובית, גמישה וקשובה יותר לצרכים הפלסטיניים. זה התבטא בכך שישראל הראתה נכונות להעמיד לטובת החקלאים הפלסטינים כמויות נדיבות של מים להשקייה מתוך תוצרי הטיהור של הנחל. רוב ההסכמות הן בעל פה, או כמו שאומר גורם בצד הישראלי – "יש הסכמות, אין הסכמים חתומים. הכל כאן מאוד רגיש".
מדובר בתכנית מורכבת ועתירת מתקני תשתית, שכוללת צינור ענק שקטע ממנו, באורך של כ-8 קילומטר, יעבור בשטחים פלסטיניים. את הקטע הזה אמורה לבצע הרשות הפלסטינית, שכבר שכרה מהנדסים ויצאה לדרך.
העבודות בשטח אמורות להתחיל בחודש הבא. איש לא מוכן להסתכן ולנקוב בלוחות זמנים מדויקים, אבל בהנחה אופטימית שהפוליטיקה לא תערים קשיים, העבודות אמורות להסתיים בתוך כשלוש שנים, ואולי פחות. אחרי הכל, נראה שסוף סוף שני הצדדים הבינו שלמפגעי סביבה אין גבולות, וכי משיתוף פעולה כולם ייצאו נשכרים. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל במציאות של הסכסוך זה כמעט בגדר נס.
ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת החלה לדון בהצעת חוק שתאסור ותפליל כל פעילות באתרים קדושים ליהודים המנוגדת להנחיות ולהחלטות של הרבנות הראשית.
הרבנות הראשית מחזיקה בדרך כלל בגישה אורתודוקסית מחמירה, וראשיה, הרבנים הראשיים האשכנזי והספרדי, היו באופן מסורתי רבנים חרדים.
לא סביר שהצעת החוק תאושר סופית לפני הליכי פיזור הכנסת הצפויים, שעשויים להתחיל כבר בתחילת השבוע הבא.

במשמרות המהפכה של איראן מזהירים כי המלחמה במזרח התיכון תתרחב אל מעבר לאזור אם ארצות הברית וישראל יחדשו את התקיפות נגד הרפובליקה האסלאמית.
"אם התוקפנות נגד איראן תחזור על עצמה, המלחמה האזורית המובטחת תתפשט הפעם הרבה מעבר לאזור, והמכות ההרסניות שלנו ירסקו אתכם", נמסר בהודעה.
המחסור בכוח האדם בצה"ל צפוי להחמיר משמעותית בחודשים הקרובים, עם שחרור המחזור הראשון של חיילים המשרתים שירות מקוצר של 30 חודשים בינואר 2027, אמר קצין בכיר בצה"ל לחברי הכנסת.
בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת אמר תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם באגף כוח האדם בצה"ל, כי מספר החיילים החסרים צפוי לעלות בקרוב מ־12 אלף ל־17 אלף – אף שנרשמה עלייה קטנה אך בלתי מספקת במספר המתגייסים החרדים, מכ־700 בשנה לפני המלחמה לכ־2,800 כיום.
בנוסף, יש כיום כ־32 אלף בני אדם המוגדרים משתמטים מגיוס, ועוד יותר מ־50 אלף שקיבלו צו 12, הנשלח למי שאינו מתייצב לגיוס במועד שבו נדרש לעשות זאת.
"אנחנו נגיע בקרוב מאוד לאזור של 80–90 אלף משתמטים", אמר טייב, והוסיף כי הצבא "ערוך לקלוט פי שניים" חרדים ממספר המתגייסים כיום.
אזהרתו של טייב באה ימים ספורים בלבד לאחר שרמטכ"ל צה"ל, רב־אלוף אייל זמיר, אמר לוועדה כי הצבא זקוק לחיילים נוספים "מיידית" לנוכח הלחימה המתמשכת בכמה חזיתות, ולאחר שצה"ל הזהיר כי הצבא עלול "לקרוס" בשל מצוקת כוח האדם.
בהתייחס להצעת חוק הפטור מגיוס לחרדים של הקואליציה, שהוחזרה הבוקר לסדר היום של הכנסת, אמר טייב כי בפני צה"ל "לא הונחה טיוטה חדשה ששונה באופן מהותי מהנוסחים הקודמים שעליהם דנו בעשרות דיונים בפעם הקודמת".
בדצמבר אמר טייב בוועדה כי החקיקה אינה נותנת מענה למחסור כוח האדם בצה"ל. בינואר אמר לחברי הכנסת כי עד 80% מכלל המשתמטים מגיוס הם חרדים.
חברי הכנסת צפויים להצביע היום בקריאה טרומית על הצעת חוק לפיזור הכנסת, שתוביל להקדמת הבחירות. לאחר שתעבור בקריאה הטרומית, הצעת החוק עדיין תצטרך לעבור דיונים בוועדה ושלוש קריאות נוספות בכנסת לפני שתהפוך לחוק.
בעלי בריתו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במפלגת יהדות התורה הודיעו בשבוע שעבר כי יקדמו את פיזור הכנסת. בתגובה, ובניסיון לשלוט הן בהליך החקיקה והן במועד הבחירות, הגיש יו"ר הקואליציה אופיר כץ הצעת חוק שלפיה הבחירות החדשות יתקיימו לא פחות משלושה חודשים ממועד אישור החוק, ומועד הבחירות ייקבע בידי ועדת הכנסת.
על הצעת החוק חתומים גם חברי כנסת מיהדות התורה, ש"ס, תקווה חדשה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. בראש ועדת הכנסת עומד כץ מהליכוד. גם באופוזיציה הוגשו הצעות חוק דומות.
אם חברי הכנסת יצביעו בעד פיזור הכנסת, הבחירות חייבות להתקיים בתוך חמישה חודשים מאישור ההצבעה, כלומר לכל המאוחר באמצע עד סוף אוקטובר. לפי דיווחים, המפלגות החרדיות מעדיפות לקיים את הבחירות בתחילת ספטמבר. בכל מקרה, הבחירות חייבות להתקיים עד 27 באוקטובר.
נתניהו הפציר במפלגות החרדיות שלא לכפות בחירות מוקדמות בספטמבר, והזהיר בשיחות סגורות כי לוח זמנים כזה "יסכן" את סיכויי גוש הימין לנצח, כך דיווח ערוץ 12 ביום חמישי שעבר.
בניסיון לשכנע את החרדים ולהימנע מבחירות בספטמבר, נתניהו החזיר לסדר היום של הכנסת את הצעת חוק הפטור מגיוס לחרדים של הקואליציה, ודיון בנושא מתקיים כעת בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
הצעת נתניהו נדחתה על ידי החרדים, ומנהיגה הרוחני של דגל התורה, הרב דוב לנדו, אמר לחברי הכנסת מוקדם יותר השבוע "לא להיגרר למשחקים פוליטיים ולתמוך בפיזור הכנסת ביום רביעי הקרוב".
נשיא קוריאה הדרומית לי ג'ה־מיונג אמר ביום רביעי כי ישראל עצרה אזרחים מקוריאה הדרומית במים בינלאומיים, וכינה את הפעולה "חריגה מאוד מהגבול".
בישיבת ממשלה אמר לי כי אזרחי קוריאה הדרומית נעצרו מסיבות שאינן תקפות לפי המשפט הבינלאומי, ותהה אם ניתן לאפשר לפעולות כאלה לעבור ללא מחאה.
לי אמר כי הוא סבור שמדינות אירופיות רבות מוכנות לעצור את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בהתאם לצווי בית הדין הפלילי הבינלאומי, אך סיאול צריכה לקבל את החלטתה שלה בעניין.
ב-28 באוקטובר 2025 יצאה הודעת דוברות של משרד החינוך ובה נתונים אופטימיים על נתוני הבגרויות בשנת הלימודים תשפ"ד.
ההודעה שיבחה את השיפור בנתוני הבגרויות של שנת הלימודים תשפ"ד, הן ביחס לשנה הקודמת לה והן ביחס לשנים קודמות. להלן אבדוק מספר היגדים מתוך ההודעה – עם נתונים מוצלבים ממקורות אחרים.
ד"ר חנה דויד היא יועצת לילדים מחוננים ולבני משפחותיהם. למדה לתואר ראשון במתמטיקה-פיזיקה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית, ולתואר שני ב-Jewish Theological Seminary בניו יורק. הדוקטורט שלה הוא בפסיכולוגיה חינוכית – עם התמחות במחוננות (מקצועות משנה: הוראת המתמטיקה וחינוך), מאוניברסיטת מינכן. סיפוריה הראשונים נדפסו ב"מעריב לנוער" (מגיל 15) ועד כה פרסמה 20 ספרים ולמעלה מ-300 מאמרים.
החמצת התרעות אינה נובעת בהכרח מזלזול או מחוסר מקצועיות, אלא לעיתים ממגבלות חשיבה אנושיות, הפועלות דווקא בתוך מערכות מקצועיות ומנוסות.
בימים האחרונים פורסם, כי כבר בשנת 2025 הוכנה במערכת הביטחון עבודה מקצועית שעסקה באיום רחפני הנפץ, לרבות רחפנים מונחים באמצעות סיב אופטי, ובהפקת לקחים מן המלחמה באוקראינה.
ד״ר עוזי ערן, סא"ל במיל', הוא חוקר בתחום הפסיכולוגיה של המשפט וקבלת החלטות בתנאי אי־ודאות וסיכון. מחקריו עוסקים בהשפעת סגנונות חשיבה, אינטואיציה והטיות קוגניטיביות על שיקול הדעת של שופטים, ומקבלי החלטות מדיניות וצבאיות.
"אתמול עוד הייתי באירוע בו התפוצץ לידנו אר.פי.ג'י בעזה והיום אני נדרש להכין מטלה בקורס בכתיבה אקדמית – הראש שלי עוד לא מסתנכרן בין שני המקומות".
משפט זה אמר לי סטודנט במכללת ספיר, תוך שהוא מנסה לתאר את החוויה הבלתי אפשרית של המעברים בין שדה הקרב לחדרי הכיתה בקמפוס.
ד"ר אלה בן-עטר היא מרצה בכירה וראשת מסלול רדיו ופודקסטים במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. חוקרת תקשורת, מצבי חירום וחוסן קהילתי. קצינת הסברה במילואים בפיקוד העורף, נשואה, אם לשלושה ילדים ומאמינה גדולה בחינוך.
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו