כמו שקצב החקיקה במדינת ישראל הפך לכאוטי (ופסיכוטי) בימים האחרונים, כך גם קצב השינויים והתזוזות בעיתונות הטלוויזיונית. אם פעם הרמת גבה של יונית לוי הייתה משלחת את משטרת האובייקטיביות למסע זעם ונקם נגד הפגיעה החצופה במדורת השבט, הרי שעכשיו המדורה התפצלה לשורה של קומזיצים. איש באמונתו יצפה.

הצופים לא מחפשים עוד מהדורה אנמית שמנסה לרצות את כולם בבת אחת. כשמאות־אלפים יוצאים לרחובות בדרישה להגן על ערכים כמו משפט וחוקה, שפעם לא העלו אפילו על דל שפתם, האיזון הקדוש על המסך מופר. עיתונאים אומרים פתאום בדיוק את מה שהם חושבים – ואף אחד כבר לא עוצר אותם: לא הבוס, לא ראש הממשלה ואפילו לא התוכי־צנזור העצמי הקטן היושב על הכתף.

על הרקע הזה, העלייה ברייטינג של ערוץ 14 היא התפתחות טבעית. בחודשים האחרונים הצפייה בפריים טיים של הערוץ הוכפלה ואף הושלשה, חולפת על פני חדשות 13. את המהלך הזה לא ליווה שום שינוי משמעותי בליין־אפ, ביכולות או במקצועיות העיתונאית של 14 (להוציא המעבר של שרון גל, שנטש את 13).

למעשה, את התפריט הם שינו כבר לפני יותר משנתיים כשהוסיפו תקציב, הציבו את אראל סג"ל בפריים טיים וריפדו מסביב עם דמויות נוצצות מהניינטיז כמו עדן הראל,  גיל ססובר ועודד מנשה. התוצאה הייתה בעיקר עוד תחקירי פייק ניוז גרועים לצד תקלות טכניות שהניבו קיתונות של לעג ברשתות החברתיות.

קחו את הזמן, אתם בשידור!???? pic.twitter.com/VL9yet3gPj

— השר לענייני טוויטר ????????️‍???? (@TheTWMinister) November 2, 2022

עיתונאים אומרים פתאום בדיוק את מה שהם חושבים – ואף אחד כבר לא עוצר אותם: לא הבוס, לא ראש הממשלה ואפילו לא התוכי־צנזור העצמי הקטן היושב על הכתף

מדד הרייטינג לא זע מילימטר – והרקדניות של ערוץ 14 האשימו את הרצפה, כלומר, את ועדת המדרוג שאותה החליטו להחרים. באותם ימים, השינויים בהרגלי הצריכה הפכו בעיקר לשינויים בהרגלי הצריחה בעקבות המונולוגים של סגל, שמדי ערב הטיח בטונים גבוהים את זעמו על השמאל הצבוע.

שידור מזירת הרצח בכיכר המדינה

אז מה השתנה כעת? לא הרבה. חוץ מהתקופה והצופים, כמובן. רוב התוכניות הן עדיין קשקשת אולפנית והסקופים נותרו מביכים כתמיד. הרבה יותר מאשר אידיאולוגיה ימנית, עיתונאי ערוץ 14 מקדשים את האזוטרי, הנקמני, השולי והמטופש כמעט בכל תחום.

את "המצור" על שרה נתניהו הם הפכו לפסטיבל מוזיאלי שמאפיל על הטובים שבפרקי ארץ נהדרת. כתב מובך ורמוס יושב מול אשת ראש הממשלה, בפריים מרושל, על רקע מפת המזרח התיכון – ומבקש ממנה לשחזר שוב ושוב את "רגעי האימה", כשבינה לבין הרוצחים השפלים מחוץ למספרה הפריד רק "וילון".

הוא מאפשר לה להמציא סיפור בדים על יאיר גולן שקרא "להשלים את המשימה לרצוח אותי", ואפילו בפייק המרהיב הזה הוא לא מצליח להיראות מתעניין או מוקסם. ובכל זאת, הצלחה. מכיוון שבעידן של הפיכה משטרית, ערוץ 14 הופך לגטו של נקם נגד מערכת המשפט, השמאל, המפגינים ואויבי ראש הממשלה.

הצופים בערוץ 14 לא מחפשים איכות או מידע, אלא בעיקר נחמה והדהוד של זעמם. זהו אותו הזעם שגרם לשרי הממשלה לצייץ השבוע שוב ושוב ש"אנחנו שולטים". הצופים בערוץ צריכים שמישהו יזכיר להם את זה כל הזמן

בניגוד לסברה, לא מדובר בתעתיק של פוקס ניוז שהציג (באמצעות טלוויזיה מרהיבה, קצבית, מהוקצעת לצד מגישות יפהפיות על טהרת הבלונד) אמריקה חזקה, לבנה וישנה החוגגת את ערכי העבר, לפני שמהגרים שחומי עור פלשו אליה.

הצופים בערוץ 14 לא מחפשים איכות או מידע, אלא בעיקר נחמה והדהוד של זעמם. זהו אותו הזעם שגרם לשרי הממשלה לצייץ השבוע שוב ושוב ש"אנחנו שולטים". הצופים בערוץ צריכים שמישהו יזכיר להם את זה כל הזמן: אף שנראה שהכול מתפרק – ניצחנו בבחירות.

בחדשות 12 (ובאיחור רב, כרגיל, בימים האחרונים גם ב־13) מבינים היטב את המגמה. כבר לפני חודש הצבענו על השינוי הטקטוני שמתרחש שם: עיתונאים שפעם הקפידו לאזן מרביצים מונולוגים נגד הממשלה – ומטריפים לנתניהו את השכל.

השבוע הוא הקדיש כמעט את כל דבריו בפתח ישיבת סיעת הליכוד לתקשורת, וספציפית לידיעה ששודרה בחדשות 12 על פגיעה ביחסים עם האמירויות בעקבות ההפיכה המשטרית, כאילו המשילות מתבטאת רק ביכולת לשלוט במה שמשודר בטלוויזיה:

אנחנו כולנו עדים למתקפה חסרת תקדים של ערוצי תקשורת מגוייסים נגד הממשלה. מגוייסים לחלוטין לטובת מתנגדי הרפורמה. שידורים חיים, פרשנויות חד־צדדיות, סקרים מוטים, פייק ניוז 24 שעות ביממה שלא מפסיק לרגע… בתקשורת־השמאל הכול הפוך.

בתקשורת־השמאל סרבנים הופכים לגיבורים, חוסמי כבישים שממררים את החיים של רבבות ישראלים וחוסמים אמבולנסים הופכים ללוחמי חופש. בתקשורת־השמאל, רפורמה שמחזקת את הדמוקרטיה הופכת ל'קץ הדמוקרטיה.

הכתב המדיני של חדשות 12 ירון אברהם, 2022 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

פעם, השתלחות כזאת הייתה משודרת בחי ומנותחת בקור רוח בערוץ 12, ואולי גם מלחיצה מאחורי הקלעים. חדשות 12 פחדו להיות מזוהים כאופוזיציה לשלטון, והערוץ הישיר ללשכת ראש הממשלה תוחזק גם בדיווחים המשודרים.

הפעם קרה בדיוק ההפך. ירון אברהם, שהפך לאחרונה לאחד העיתונאים הכי נושכים על המסך (ובמידה רבה החליף בבולטות את עמית סגל), הבהיר כי התקפותיו של נתניהו על התקשורת לא ישודרו בשידור חי. "את ההכפשות שישמור לקמפיין", אמר.

אברהם, פלג, מרציאנו, רשף וגם שאר העיתונאים שמשחיזים את המיקרופון אינם ציניים. הם נחרדים באמת מהדברים שאנחנו מזהירים מפניהם כבר שנים, לרבות הבליץ המטורף של נתניהו על התקשורת

אברהם, גיא פלג, קרן מרציאנו, רפי רשף וגם שאר העיתונאים שמשחיזים את המיקרופון אינם ציניים. הם נחרדים באמת מאותם הדברים שאנחנו מזהירים מפניהם כבר שנים, לרבות הבליץ המטורף של נתניהו על התקשורת. הם גם מרגישים היטב את השחרור המתלווה ליכולת לומר מה אתה באמת חושב, לא רק מה שמותר במגבלות הז'אנר.

אבל אם פעם קולם הוחנק או נמהל במערבל הבטון של 12, שתמיד ידע את גבולותיו ומגבלותיו, הרי שהתעוררותו המאוחרת של הערוץ להגנת הבית מפני סתימת פיות מייצגת גם הבנה שכעת "מותר". הציבור מצפה לאמירות ברורות נגד הפגיעה במערכת המשפט ולהתייצבות לצד האמת.

הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לא בכדי עמית סגל ממית עצמו באוהלה של "פגוש את העיתונות", תוכנית שהופכת את מגישיה באופן מסורתי מעיתונאים נשכנים למנחים בקברט חדשותי. לפני חודשיים, עזיבה של סגל את 12 היתה נחשבת למכת מוות למהדורה. היום, לו זה היה קורה, בקושי מכה קלה בכנף.

את הזחיחות שאפיינה את הופעותיו בעבר, בתפקיד האורקל שמפרשן הכול – מפוליטיקה ועד משפט וכלכלה – החליף לאחרונה זעף בלתי מוסתר על התקשורת שעושה חיים קלים למפגינים, ומתעלמת מאירועי "האלימות" שלהם.

המשך משמעותי וממוקד של מחאת 2011

סגל, וכמוהו דני קושמרו – שנבהל והתבלבל מנזיפה של גלית דיסטל־אטבריאן – נחשבים בעל כורחם לחדשות 12 של אתמול: נוסעים באמצע הכביש עם אופנוע גדול ופומפוזי שמעיף את כולם הצידה. עוקפים אותם עכשיו עיתונאים זריזים על קורקינט, שמתחברים טוב יותר לשינויים בתנועה.

בדיוק כמו שהקהל של 14 דורש חמלה כלפי שרה "המותקפת", כך גם הקהל של 12 דורש הכרעה: האם זאת מהפכה או הפיכה משטרית – אל תמרחו אותי בשמונה בערב עם ממרח רפורמה בטעם מרגרינה; ואם נתניהו סותם לכם את הפה ומסית נגדכם – בבקשה אל תשחקו אותה כאילו הוא בעצם מלטף.

המונולוג של אראל סג"ל (צילום: ערוץ 14, צילום מסך)

בדיוק כמו שהקהל של 14 דורש חמלה כלפי שרה "המותקפת", כך גם הקהל של 12 דורש הכרעה: האם זאת מהפכה או הפיכה משטרית – אל תמרחו אותי בשמונה בערב

הקהל הזה הוא הקהל שמניף דגלים בכיכרות. ב־2011 הוא גרם לערוצים המסחריים (אז 10 ו־2) לשנות את סדר היום מקצה לקצה. באותה תקופה, המהדורות נסחפו בלהט הקריאות למדינה צודקת יותר. נוחי דנקנר ויצחק תשובה הפכו לפתע לאויבים מרים של "כולם", לא רק של קומץ צדקנים מדה מרקר. אימת הבנקים והמונופולים התחלפה בנהיה אחרי "צדק חברתי".

הפעם, הגל משמעותי וממוקד יותר – ולא צפוי להיעלם כל כך מהר. עזיבתה של פצצת הרייטינג איילה חסון אל כאן 11, הזכירה לעיתונאים בחדשות 13, שבגלגולה הקודם הייתה חדשות 10 (וגם להנהלה שנמצאת בלחץ גדול מהירידה התלולה ברייטינג), אופוזיציה מובהקת לשלטון. באיחור, הם הבינו שחדשות 12 רק מרוויחה מהירון אברהמים והגיא פלגים. האם זה מקרי שדווקא בשבוע הזה ספג אבישי בן־חיים את המונולוג היעיל ביותר נגד משנתו המפלגת?

עתה, אומנם, נבצר מ־13 ליהנות מפירותיהם של תחקירי פייק תמוהים כמו זה שחסון שידרה על הספרייה הלאומית בתוכניתה החדשה ב"כאן 11", אבל בתמורה הם קיבלו בחזרה את קרטון הביצים שמאפשר למגיש המהדורה אודי סגל להאשים במונולוג על המסך את נתניהו בהפצת פייק ניוז, במניפולציה ובתעמולה שקרית ובקידום "הפיכה משטרית".

המבחן של 12 ו־13 הוא ביכולת להחזיק בגו זקוף ובעמוד שדרה גם אחרי המשבר החוקתי, אם וכאשר האקלים הפוליטי בישראל יחזור להיות משהו הקרוב יותר לנורמלי. כשההמונים ברחובות, הטלפרומטר פולט נאומים נגד השלטון בחדווה. נותר לראות איזה סוג של עיתונות תוקלד לתוכו כשהרחובות יתרוקנו והדגלים יקופלו.