כשהמציאות טופחת על פנינו בסטירה מצלצלת, אנו נוהגים לרצות אותה בהקרבת זבחי אשם בדמות אמירות נדושות המנחמות את המולך האוכל בנו בכל פה. בינות להבות התבערה הגדולה, המלחכת בחברה הישראלית בעקבות ההפיכה המשטרית, מסתחררות קלישאות מסוג זה, מרקדות קמעא על לשונות האש וצונחות אל מותן כאפר, מבלי להותיר חותם.
הקלישאות הינן החץ האחרון באשפתו של הדובר בניסיונו לעקוף את השכל ולצלוף היישר בליבת הרגש של שומעיו, כדי לקושש הנהוני הסכמה. אמיתותן ותקפותן לא נבחנות מחדש, כל אימת שמאן דהוא משבץ בנאומו פנינים זולות אלו. זהו מקור כוחן וחולשתן כאחד. כוחן, משום שתגובתו האוהדת של המאזין מובטחת מראש. חולשתן, על שום שאין בהן את האנרגיה הדרושה להנעת המאזינים למהלכים של ממש, זולת צקצוקי שפתים.
משברים חברתיים בסדר גודל תנכ"י, כפי שאנו חווים בחסות הרפורמה המשטרית, הינם צַלַּחַת-פֶּטְרִי להצמחת קלישאות. "אנשים אחים אנחנו" היא ללא ספק מלכת הפטריות שצמחו בצלחת זו.
משברים חברתיים בסדר גודל תנכ"י, כפי שאנו חווים בחסות הרפורמה המשטרית, הינם צַלַּחַת-פֶּטְרִי להצמחת קלישאות. "אנשים אחים אנחנו" היא ללא ספק מלכת הפטריות שצמחו בצלחת זו
היא הטיח-המתיח בו ניתן למלא כל שסע ולהחליק כל סדק. היא מתיימרת לעורר את הרגש הקמאי של האדם הקדמון שחי את חייו במחיצת משפחתו הקרובה בלבד ושומה היה עליו לשמר את יחסי המשפחה על-מנת לשרוד.
אלא שזעקת "אחים אנחנו" לא משכנעת אפילו את הזועק עצמו.
תנו דעתכם לבנימין נתניהו אשר שלף את המסר המפייס הזה ממחסן החנופה החבוט ורקק אותו שוב ושוב בעווית ספק קורבנית ספק פתיינית. אם אמנם הוא רואה במתנגדיו אחים, מה לו לסובב את הסכין שנעץ בגוף הדמוקרטיה? הרי בהמשך להצהרת ה"אחים אנחנו" מתבקשת תחינה כנועה ומרגיעה. כזו שתאפשר לאחים המיוסרים לחוש שגורלם טרם נחרץ ושאחוות האחים הכריעה גם את בעל השררה.
תחת זאת, הוא משרשר ל"אחים אנחנו" רמזים מעורפלים אותם הוא זורה אל עבר תומכיו ומשדל אותם לעשות מעשה. לא, אין הוא מבקש מהם להתפייס עם האחים במחנה שכנגד. הוא מעודד אותם "להשמיע את קולם". בקודים שבהם הוא מתקשר עם תומכיו, הוא אמנם מאיץ בהם לנהוג במתנגדיו כבאחים, אך כאלו שהוציאו את דיבת המשפחה רעה ולפיכך ראויים הם לתגובתה הקשה של המשפחה הנבגדת.
היטב הוא יודע שבקרב צאן מרעיתו ימצאו כמה בעלי זרוע שיכוונו לדעתו ויִפָּרְעוּ מאחיהם. זה כמובן לא ימנע ממנו לגנות אותם לאחר מעשה כ"עשבים שוטים" ולשוב ולהזכיר ש"אחים אנחנו".
בקודים שבהם נתניהו מתקשר עם תומכיו, הוא אמנם מאיץ בהם לנהוג במתנגדיו כבאחים, אך כאלו שהוציאו את דיבת המשפחה רעה ולפיכך ראויים הם לתגובתה הקשה של המשפחה הנבגדת
למעשה, ההישענות על קשרי המשפחה המדומיינים מעידה כאלף עדים, שכמעט לא נותר דבר משותף בין שני המחנות הניצים. האחת הינה תמונת מראה של רעותה ואין למפייסים אלא לרתום את חסדי הביולוגיה, אשר אחת לה אם הינך הבל או קין, אחים אתם.
גם אם נרכין את ראשנו ונפתח את ליבנו לשפע החמלה הנוטף מן הדימוי המאולץ, מה הבשורה הגדולה שהוא מביא בכנפיו? הרי היותנו "אחים" אין בה כדי לשכך את החלחלה האוחזת בנו, עת חירותנו מושלכת ארצה ונדרסת ברגלי כל שמרן משיחי. גרוע מכך, פגיעתו של אח קשה עשרת מונים מפגיעתו של זר.
להגנתנו נאמר שאין לנו זכויות יוצרים על שנאת האחים המתעצמת. בתרבות היהודית בלטו מידי פעם צמדי אחים אשר התקשו להגיע להשקפת עולם משותפת. קין והבל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, יוסף ואחיו הם רק דוגמאות תמציתיות (אם כי לא בהכרח מייצגות) של ההיסטוריה המשפחתית היהודית. היו אלו אחים "על מלא" שלא בחלו באמצעים שונים כדי להפטר זה מזה. אם כך, מה ניתן לצפות מאחינו המדומיינים?
אין צורך לערב משפחה בסכסוך הפנימי אותו חווה החברה הישראלית. הוא מורכב, מייסר וטעון גם בלעדיה.
וכשמדברים על אחים, חושבים על אהבה.
שוב ושוב אנו ננזפים על "שנאת חינם" ונקראים להעניק "אהבת חינם".
האמנם אלו הם מחולליה ורפואתה של המחלוקת?
קין והבל, ישמעאל ויצחק, עשיו ויעקב, יוסף ואחיו הם רק דוגמאות להיסטוריה המשפחתית היהודית. אחים "על מלא" שלא בחלו באמצעים שונים כדי להפטר זה מזה. אם כך, מה ניתן לצפות מאחינו המדומיינים?
הרפורמה המשטרית לא הותירה איש שווה נפש. אדם פוגש בזולתו ומיד חותר לברר: הֲלָנוּ הוא אם לְצָרֵנוּ. לנו – אוהבו. לצרינו – שונאו. לא בחינם. אלא בשל היותו חבר או צורר לערכים מהותיים. אם ינחת כאן זר מן החלל החיצון, חף מכל דעה, הוא לא יֵאָהֵב ולא יִישָּׂנֵא. לכשיצמיח דעה ברורה יסומן לאלתר כעמית או כטורף.
דבר לא בחינם. האהבה כמו גם צרתה, השנאה, לעולם יִיסָּחֲרוּ בכסף מלא. אדם אוהב את מיטיבו ושונא את צוררו. מיטיב עם אוהבו וצורר את שונאו. זוהי תורת השִׂנְאַָהֲבָה על רגל אחת.
"אנחנו עם אחד" – נראה שהשימוש בזעקה זו לא מתייחס להגדרה המקובלת של "עם" כקבוצה חברתית החולקת היסטוריה, תרבות, שפה, מנהגים, ערכים, מטרות או מוצא אתני. על-סמך תבחינים אלו בלבד, יש חשש שהציבור הקרוי "העם היהודי" מוסס את המדדים הללו בזה אחר זה.
ההיסטוריה שלנו (בעיקר זו התנ"כית) נתונה לפירושים מנוגדים, חלק מיהודי התפוצות לא דוברים עברית, ועל תרבות, ערכים, מנהגים ומטרות משותפים, ויתרנו זה מכבר. ואף על-פי כן, זועקי "עם אחד" ממשיכים לנופף באחדותנו הַבָּלָה למרות רְזוֹנָהּ המייאש.
הניחו לאלו ולאחדותם, המחר לא יכירם.
נקעה נפשה של החברה הישראלית המתפוררת ממטר הקלישאות המוטח בה, כדי למסך את המחלוקות וללחלח את הרגשות. השליכו אותן לצד הדרך, כדי להותירה פנויה לטיעונים של ממש.
הרפורמה המשטרית לא הותירה איש שווה נפש. אדם פוגש בזולתו ומיד חותר לברר: הֲלָנוּ הוא אם לְצָרֵנוּ. לנו – אוהבו. לצרינו – שונאו. לא בחינם. אלא בשל היותו חבר או צורר לערכים מהותיים
טיעונים מבוססים הם המסד עליו יוגדרו הצרכים הקיומיים של כל שבט ושבט, כמו גם ההסדרים המוסכמים שיענו על צרכים אלו. כי זאת יש לדעת, השלום לא ישוב לשכון בקרבינו בזכות חנופת מליצות ריקות.
מושי משה בן 65. בוגר ישיבה תיכונית, שהחליף את הדת ברציונאליות ואת האמונה בספקנות. מ"פ בשריון (בדימוס). איש הייטק, מאמן טריאתלון (איש ברזל), ליברל פסימי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו