לפני כמה שנים נסענו, אחותי ואני, עם אמנו לעיר הולדתה באזור טרנסילבניה ברומניה. אמי נולדה בינואר 1939, ואת שנות המלחמה היא העבירה כפעוטה עם אמה, כשהן מחזיקות בתעודות מזויפות ותחת איום מתמיד של גירוש למחנות. אביה נכלא במחנה עבודה.

בשנת 1946, עם תום המלחמה, היגרה המשפחה הצעירה לישראל והחלה לבנות את חייה. דודי, אחיה הצעיר של אמי, נולד מיד עם הגעתם ארצה. קיווינו שהביקור בעיר יעורר באמא זיכרונות ילדות שנדחקו זה מכבר על שנות חייה הראשונות, אך לשווא. העיר שבה חיה בחמש השנים הראשונות שלה נמחקה לחלוטין מזיכרונה. מבחינתה, החיים התחילו כשהגיעה לישראל.

עו"ד אורלי לוינזון-סלע היא מנהלת המחלקה הציבורית בארגון א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.

בשנה שעברה מאז יום המחדל וההפקרה של אזור הנגב המערבי במדינת ישראל נעשו ניסיונות שונים להגדיר את מה שהתרחש בנגב המערבי ביום שבת הארור של ה-7.10.2023.

יש כאלו המגדירים זאת כטיהור אתני, יש המדגישים את הפשעים נגד האנושות וחלק מצביעים על כך שמדובר על אירוע אשר במשפט הבינלאומי מתקרב להגדרה של רצח עם.

ד"ר אמיר פלג הוא חבר מועצת "יד ושם", ההיסטוריון הראשי בישראל של ועידת התביעות נגד הגרמנים, ותושב מושב עין הבשור במועצה האזורית אשכול

מדינת ישראל נמצאת בשפל העמוק ביותר שידעה. אנו חיים את התקופה החשוכה ביותר מאז הקמתה. הממשלה הנוכחית, שבמשמרתה ארעה המפולת הנוראית ביותר, אינה מרפה מטרפׇּה (המדינה) וממשיכה לטרוף את בשרה (תקציביה ומוסדותיה) להשׂבעת רעבונו של העומד בראשה (לכוח ולהגנה מפני משפטו) ותאוות מפלגות הקואליציה (להשתמטות ולקבלת הכספים הקואליציוניים).

כך נקלענו לפרדוקס ממנו איננו רואים מוצא.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".