לפני כמה שנים נסענו, אחותי ואני, עם אמנו לעיר הולדתה באזור טרנסילבניה ברומניה. אמי נולדה בינואר 1939, ואת שנות המלחמה היא העבירה כפעוטה עם אמה, כשהן מחזיקות בתעודות מזויפות ותחת איום מתמיד של גירוש למחנות. אביה נכלא במחנה עבודה.
בשנת 1946, עם תום המלחמה, היגרה המשפחה הצעירה לישראל והחלה לבנות את חייה. דודי, אחיה הצעיר של אמי, נולד מיד עם הגעתם ארצה. קיווינו שהביקור בעיר יעורר באמא זיכרונות ילדות שנדחקו זה מכבר על שנות חייה הראשונות, אך לשווא. העיר שבה חיה בחמש השנים הראשונות שלה נמחקה לחלוטין מזיכרונה. מבחינתה, החיים התחילו כשהגיעה לישראל.
עו"ד אורלי לוינזון-סלע היא מנהלת המחלקה הציבורית בארגון א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פוסט הכי חשוב שיש. במרחבי הקוסמוס, כדה"א חסר כל משמעות, בטח ובטח האנושות הכה נפוחה מחשיבות עצמית – כולה חיה עם קצת אינטלגנציה. ובכל זאת, חמלה, צניעות, דאגה לחלש והנזקק זה זה אלהים – אלוהות. זה הכי חשוב, על זה ייפול ויקום דבר – המשך האנושות, או הכחדה עצמית. אריתראים, סודנים, סורים, או כל מבקש מקלט צריך לקבל את כל הלב והנשמה – הכל כמובן בדרך ממוסדת, שלא תגרום נזק למדינה מבחינות מסוימות. אך לזכור: העובדים הזרים השחורים כאן זה העבדים של אז אמריקה, או בני ישראל במצרים. ראש פתוח ומוסר זה הדרך, וכל הקפיטליזם והתחרותיות העסקית זה זה מה ישמיד אותנו, בטוח.