ההסתה האנטישמית של הדיקטטור ההונגרי ויקטור אורבן התבטאה באחת ממערכות הבחירות בהונגריה בפרישת תמונותיו של ניצול השואה היהודי ג'ורג' סורוס על המרצפות בתחנות רכבת בבודפשט, באופן שבו דרכו עוברים ושבים הונגרים על דיוקנו של היהודי שהוכרז כאויב האומה.

סורוס הפך להיות עמנואל גודלשטיין מהספר 1984: אויב אומה ספציפי שעליו ניתן לתלות כל רע אמיתי או מדומה, כל כישלון של המנהיגות, כל אשמה וכל מה שמתחשק.

סורוס הפך להיות עמנואל גודלשטיין מהספר 1984: אויב אומה ספציפי שעליו ניתן לתלות כל רע אמיתי או מדומה, כל כישלון של המנהיגות, כל אשמה וכל מה שמתחשק

מודל התעמולה האנטישמי אינו זר לאיש הרעל בנימין נתניהו שעומד בראש ממשלת ההפיכה המשטרית.

אצל נתניהו זו פתולוגיה (נוספת) של שקרן כפייתי שניזון משנאה ומזין את השנאה בלבבות מיליוני ישראלים:

הכשרת שרצים אנטישמיים בדמותם של דיקטטורים שמבקרים ביד ושם, למרבה החרפה (נתניהו אינו המנהיג הישראלי הראשון שעשה כן אך הוא הביא זאת לשיא שיטתי).

זאת לצד בורות חוזרת ונשנית באשר להיסטוריה של השואה (לא היה זה דגל ישראל שהונף בגטו ורשה כפי שציין הדמגוג המבעית ביום השואה, אלא דגל כחול לבן לצד דגל פולין שהונפו בידי לוחמי האצ"י – הארגון הבית"רי שלחם בנאצים במסגרת המרד ההרואי והמפעים של יהודי הגטו).

וכמובן לצד כזבים שטומנים בחובם ממד של הפחתת אשמתם של מנהיגי הנאצים הארורים לצורך הפקת רווח פוליטי אקטואלי באמצעות סילופים מעוררי בלהות:

זכורה לדיראון עולם טענתו חסרת השחר כאילו היטלר רצה "רק" לגרש את היהודים מאירופה, אך היה זה המופתי הפלסטיני (שהיה אכן דמות אנטישמית מעוררת רתיעה) ששכנע אותו לבצע ג'נוסייד ביהודים.

הדרך (הבדיונית) קצרה מאד מהשקר המוחלט הזה לטענת הכזב כאילו הפלסטינים התנגדו לציונות לא בשל חששם מפני נישולם בידי זרים שהגיעו לפלסטינה אלא בשל כך שהם אנטישמים שמתנגדים בכלל לקיומם של היהודים.

מלבד הכשרת השרץ האנטישמי, שבאה לידי ביטוי גם בשיתוף קריקטורה אנטישמית בידי בנו האומלל של ראש הממשלה (הבן האומלל והאישה האומללה לא נבחרו מעולם בידי איש אך הם התמזגו זה מכבר במערך מכונת הרעל, החנופה, הכזבים והלאומנות הגזענית שיוצאת מקיסריה או מרחוב עזה בירושלים באמצעות מכלול דוברים מבישים) – ישנה כאן בסופו של דבר חקיינות לא מאד מעניינת של דפוסי פעולה לאומניים וגזעניים שמוכרים לנו היטב מהונגריה, פולין, טורקיה ורוסיה של 20 השנים האחרונות.

מלבד הכשרת השרץ האנטישמי, שהתבטאה גם בשיתוף קריקטורה אנטישמית בידי בנו של רה"מ, ישנה כאן חקיינות לא מאד מעניינת של דפוסי פעולה לאומניים וגזעניים המוכרים מהונגריה, פולין, טורקיה ורוסיה

אלא שהפיכה משטרית במדינת ישראל לא תמקם אותה במעמדן של הונגריה ופולין. מצבנו יהיה גרוע לאין ערוך.

כאן אין איחוד אירופי שילחץ למתן פגיעות בזכויות אדם. כאן יש משטר עליונות אתנית מזוויע ואלים בגדה, שליטה בחיי מיליוני פלסטינים משוללי אזרחות בכוח צבאי, משטר משפטי של 2 מערכות חוק לפי לאום בגדה, אפליה מובנית של 2 מיליון אזרחים ערבים (שרבים מהם עומדים מול פשיעה משתוללת ברמה חמורה מולה הוצב הצייצן הגזען לחוסר ביטחון לאומי, איתמר בן גביר), מערך בתי דין רבניים חשוכים בנושאי נישואין ובעיקר גירושין וגם הסתה שיטתית ועצומת היקף נגד מערכת המשפט. הסתה זו מושתתת על שקרים בלתי נתפסים תוך שהפוליטיקאים המסיתים הם אלו שייבשו מערכת זו, מנעו הוספת מאות תקני שופטים ובכך יצרו צוואר בקבוק של עינוי עצום ממדים במערכת משפט עמוסה לעייפה ואיטית להחריד.

מצחיק שיש מי שחושב שאפשר בכלל לקיים דיאלוג עם הלאומנות המופקרת וחסרת האחריות של תנועת הביביזם-כהניזם, המגובה במפלגות חרדיות שמנציחות מערך של בורות וחינוך אנטי-דמוקרטי.

עצוב שיש מי שחושב שניתן בכלל לדבר על משהו עם תנועת הגזענות הפשיסטית שממזגת כיום כהניזם וביביזם לצד מפלגות מושחתות שאמורות לייצג את הציבור החרדי ובפועל ממיטות עליו ועלינו אסונות כבדים.

מול ניסיון ההפיכה המשטרית שישוב כעת למרכז הבמה עם תחילת מושב הקיץ של הכנסת ישנה תשובה אחת וקבועה:

התנגדות אזרחית בלתי אלימה (לעולם בלתי אלימה) ובלתי פוסקת הן לניסיון הנפשע לכונן דיקטטורה, הן למשטר האפרטהייד בגדה והן לניסיון להסית וללבות שנאה ובורות מטעמם של קושרי הקשר נגד מדינת ישראל ואזרחיה – זוהי הדרך היחידה שתצליח.

נתניהו רוצה לברוח מהכלא. לכן נתניהו וכנופיית האפרטהייד שלו מבצעים קנוניה נגד מדינת ישראל ואזרחיה באמצעות השמדת היסודות הדמוקרטיים הרעועים שנותרו כאן.

התשובה לכך אינה דיאלוג. אין עם מי לדבר ואין על מה. התשובה לכך גם לעולם לא תהיה אלימה חלילה. חס וחלילה.

נתניהו רוצה לברוח מהכלא. לכן מתבצעת קנוניה נגד ישראל ואזרחיה באמצעות השמדת היסודות הדמוקרטיים הרעועים שנותרו כאן. התשובה לכך אינה דיאלוג. אין עם מי לדבר ואין על מה

התשובה היא התנגדות אזרחית בלתי אלימה ובלתי פוסקת של מיליוני ישראלים – יהודים וערבים, נשים וגברים, להט"ב וסטרייטים, מזרחים ואשכנזים, חילונים וגם דתיים – עד שתהיה כאן דמוקרטיה ליברלית ומדינת רווחה.

ללא אפרטהייד. ללא אפליה. ללא שלטון שמושתת על שיסוי. עם הגנה חוקתית על זכויות אדם, עצמאות שיפוטית ושוויון לפני החוק.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.